בקשה לקביעת זכויות יחיד בנכסי מקרקעין בהליך פשיטת רגל

ליחידים שני נכסי מקרקעין, האחד מצוי בירושלים והשני- בדימונה.

לפני בקשה מטעם המבקש לקבוע, כי הגריעה מזכויות שהיו נתונות לבעלי שעבודים מובטחים באמצעות החוק וביחס למצב המשפטי שקדם לחוק, אינה חלה על שעבודים שנרשמו טרם תחילת החוק, וכי על ממושם של שעבודים אלה במסגרת ההליך יחולו הוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם -1980.

בכלל זה מבקש המבקש לקבוע, כי הוא זכאי לממש את השעבודים בעצמו באמצעות לשכות ההוצאה לפועל על פי הכללים והתנאים שנהגו לפני תחילת החוק, הגם ששווי הנכסים עולה על גובה חובות היחידים אליו, ובפרט להורות כי מימוש הנכסים בידו לא יותנה בהגשת תביעת חוב לנאמן, וכי סעיף 243(ג) לחוק לא יימנע מהמבקש לקבל מתוך דמי המכר של הנכסים גם ריבית פיגורים או ריבית חריגה שתצטבר מיום מתן הצוים לפתיחה בהליכים ועד ליום הפרעון.

...

עמדת הממונה היא כי יש לדחות את בקשת המבקש, העומדת בניגוד להוראת התחולה הקבועה בסעיף 373 לחוק, וכן בניגוד להוראת סעיף 378 לחוק, הקובעת שפקודת פשיטת הרגל, למעט סעיף 97, בטלה.

לנוכח האמור לעיל, בקשתו של המבקש לקבוע כי על השעבודים שנרשמו לזכותו על רכושם של היחידים חל הדין שקדם לחוק, נדחית.

המבקש ישלם לקופת הנשייה הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

בקשה למימוש נכסי מקרקעין לפניי בקשה לאישור מכירת זכויות היחיד בנכסי מקרקעין הנמצאים ביישוב פסוטה (חלקה 25 בגוש 19667 וחלקות 13, 15 ו-16 בגוש 19668) תמורת סכום של 270,000 ₪.

היחיד ניהל בעבר הלא רחוק שני הליכי הסדר חוב לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980.

הנאמנת לא בדקה את תביעות החוב שכן בפסק הדין שניתן בהליך פש"ר 29567-10-17 ביום 19.11.19 נקבע כי במידה ויפתח הליך חידלות פרעון נוסף בעיניין היחיד, לא ידרשו הנושים להגיש תביעות חוב חדשות (אלא לגבי חוב שנוצר לאחר ההליך הקודם) וכי ההכרעות בתביעות החוב בהליך הקודם יחייבו גם בהליך זה. הנאמנת פירטה בדווח לממונה מיום 2.11.20 כי מעבר לתביעות החוב שהוגשו בהליך קיימות עוד 13 תביעות חוב שאושרו בהליך הקודם בסך 4,277,583 ₪ (הסכומים דרושים שיערוך).

ביום 7.7.21 ביקש היחיד לעכב את מכירת הקרקעות וטען כי יש לחייב את הנאמנת לבצע בדיקה מחדש של תביעות החוב וכן כי יש לעכב את הליכי המימוש לאור התימחור הנמוך שהוצע בגין הנכסים האמורים.

...

עד למועד הדיון שהתקיים בתיק ביום 3.2.21 ביקש היחיד מספר פעמים לדחות את הדיון ובסופו של דבר כלל לא התייצב לדיון.

במסגרת ההליך הקודם בו אושרה הצעת הסדר חוב שהציע היחיד, היחיד לא פעל בהתאם להסדר שאושר עד שבסופו של דבר בוטל ההליך.

על כן, אני מקבלת את הבקשה לאישור המכר בהתאם להסכם שהוצג מיום 29.7.21.

עבור היחיד מדובר בהליך שני של חידלות פרעון, לאחר שהליך קודם של פשיטת רגל בוטל ביום 16.10.18.

הממונה על חידלות פרעון המליץ בעיניינה של היחידה על תכנית שקום הכוללת תוספת של 18,000 ₪ לקופת הנשייה, שישולמו ב-36 תשלומים חודשיים על סך 500 ₪ כל אחד, לצד פדיון הזכויות בנכס, ובעניינו של היחיד הומלץ על תכנית שקום הכוללת תוספת של 33,600 ₪ שישולמו ב-42 תשלומים על סך 800 ₪, לצד פדיון הזכויות בנכסי המקרקעין וברכב.

לא אוכל לשקול את בקשת ב"כ היחידים למתן הפטר לאלתר ליחידים, שכן שניהם בעלי כושר הישתכרות, יש להם נכסים, ואין הם עומדים בתנאים שנקבעו בסעיף 167 לחוק לצורך קבלת הפטר.

היחידים התבקשו להציע תכנית לפדיון זכויותיהם בנכסים, אך הודיעו כי אין ביכולתם ואין בכוונתם לעשות כן. לפיכך, בשים לב להקף החובות ולכספים האמורים להיתקבל לקופות הנשייה במסגרת צו התשלומים, מצאתי כי אין מנוס מלהורות על מימוש הנכסים.

...

על יסוד אלה אני סבורה כי סכומי התשלום החודשי שהומלצו על ידי הממונה- 500 ₪ ליחידה ו-800 ₪ ליחיד -הם סבירים ועל כן אאמצם.

היחידים התבקשו להציע תכנית לפדיון זכויותיהם בנכסים, אך הודיעו כי אין ביכולתם ואין בכוונתם לעשות כן. לפיכך, בשים לב להיקף החובות ולכספים האמורים להתקבל לקופות הנשייה במסגרת צו התשלומים, מצאתי כי אין מנוס מלהורות על מימוש הנכסים.

בשים לב לגיליהם של היחידים, למצבם המשפחתי והבריאותי, נחה דעתי כי ככל שיהיה צורך גם במימוש דירת המגורים, אם היחידים ימצו את כושר השתכרותם הם יוכלו לממן לעצמם ולילדיהם מקום מגורים סביר באזור מגוריהם לאחר תקופות התשלומים.

בית המשפט של פשיטת רגל היתנה הגשת בקשה חדשה בהפקדת סכום של 4,400 ₪, שטרם הופקד בהליך זה. ביום 10/8/22 הוגשה הצעת הממונה לפי סעיף 154 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן: " החוק ").

הממונה הפנה להחלטה מיום 26/7/22 לבקשת הנאמנת לביטול ההליך וטען שככל והיחיד יסלק את מחדליו יהיה מקום לשקול מתן צו שקום כלכלי על בסיס פוטנציאל הישתכרותו ויהיה עליו לגלם את שווי זכויותיו בנכס בו הוא מתגורר.

הקרקע עליה בנוי הבית בבעלות אחיו של סבו ואין לו כל זכות בה. היחיד ביקש לקבוע חובת תשלומים בשיעור של 1500 ₪ לחודש לתקופה של 60 חודשים.

...

דיון והכרעה : לאחר שעיינתי בהצעת הממונה, דו"ח ממצאי הבדיקה, עמדת הנושה בנק מרכנתיל דיסקונט והעולה בדיון שהתקיים ביום 13/9/22, אני רואה לקבוע את שיעור ותקופת חובת התשלומים בצו השיקום הכלכלי לפי סעיפים 162 ו- 163 לחוק, כפי שיפורט להלן.

לאחר שלקחתי בחשבון את כושר ההשתכרות של היחיד, הכנסת אשתו הרעיונית, בניכוי דמי מחייה בסיסיים, כאמור, אני קובע חובת תשלומים בשיעור של 4000 ₪ בחודש.

אורך תקופת התשלומים: אני סבור כי במקרה של היחיד שלפניי יש מקום לקבוע תקופה של 52 חודשים על בסיס הוראות סעיפים 163(ג)1)(ב) ו- 163(ג)(4) לחוק.

"כושר הפרעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להישתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; עמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל". נקבע בפסק הדין סלימאן כי בשיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לבחון מופיע תום ליבו של החייב בתקופה שבטרם הגשת הבקשה לפשיטת רגל.

מעבר לכך, ליחיד זכויות ירושה בעזבון אביו שכלל נכס מקרקעין, כפי העולה מהודעת המנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל ומחקירת היחיד שנערכה בה ציין היחיד כי אביו נפטר, אחיו מתגוררים בנכס ההורים ולא הוצא צו ירושה.

...

בהעדר כספים בקופת ההליך כדי להעמיק את החקירה בסוגיה זו ובהעדר מסמכים שהומצאו על ידי היחיד, לא ניתן להתקדם ולברר נקודה זו. יחד עם זאת, אין הדבר מוביל לשינוי המסקנה שיש לדחות את בקשת היחיד שלפניי.

מכל האמור, בקשת היחיד למתן צו הפטר מחוב המזונות נדחית.

אני מורה כי ההגבלות שהוטלו על היחיד במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.