בקשה לקביעת דרך ביצוע המצאה מחוץ לתחום המדינה

עוד הגיש הנתבע בקשה לקביעת דרך ביצוע המצאת כתב בי דין מחוץ לתחום המדינה, על מנת להמציא הודעה לצד ג' לאותו צד שלישי שהעתיק לדבריו את הפרסומים, המתגורר בארה"ב. בנוסף עתר הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ובטענות הצדדים, סבורה אני כי הכף נוטה לקבלת הבקשה.

בנסיבות אלו כולן, ובנותני משקל משמעותי כאמור לכך שהתובע אינו מתגורר בישראל, לא הצביע על נכסים בישראל, וכן לא כלל בתגובתו כל פירוט לעניין מצבו הכספי, וגם בנותני דעתי לכך שחיוב תובע שהוא אדם בהפקדת ערובה אינו נעשה כדבר שבשגרה, סבורה אני כי בנסיבות העניין הקונקרטי נוטה הכף למסקנה כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים בהם קמה הצדקה לחיובו של התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

לצד האמור, איני מוצאת להיעתר לבקשה במלואה, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, תוך איזון בין אינטרס הנתבע להיפרע ככל שיפסקו הוצאות לטובתו, לבין אינטרס התובע וזכות הגישה לערכאות, סבורה אני כי יש להעמיד את סכום הערובה על סכום מתון ומידתי יותר מזה שהתבקש, ואני מורה אפוא כי התובע יפקיד ערובה בסך של 45,000 ש"ח. סכום זה יופקד עד ליום 30.1.2022.

בסמוך להגשת בקשת האישור, ביום 12.1.2021, קולוף הגיש לבית המשפט בקשה לקביעת דרך המצאה מחוץ לתחום המדינה לפי תקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ח-2018 (להלן: בקשת ההמצאה ו-התקנות החדשות, בהתאמה).

במסגרת התקנות החדשות בוטל הצורך בבקשה לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום, והרשות להמציא את כתבי הטענות אל מחוץ לתחום היא לכאורה בררת המחדל, כך שבכפוף לקיומה של עילת המצאה התובע נידרש להגיש בקשה אך כדי לקבוע את דרך ביצוע ההמצאה.

...

כך שבסופו של דבר קולוף נדרש להגיש בקשה חדשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום לכל אחת משתי החברות, לפי התקנות הישנות.

משכך, ובפרט לנוכח הוראת המעבר בהליכים ייצוגיים, אין מנוס מלהורות על קבלת ערעורי החברות ולקבוע כי על ההליך חלות התקנות הישנות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשות לרשות ערעור מתקבלות והערעורים שנדונו על פי הרשות שניתנה מתקבלים אף הם, במובן זה שערעורה של איירביאנבי העולמית על החלטת ההמצאה מתקבל, וכפועל יוצא מתקבל גם ערעורה של איירביאנבי בריטניה על החלטת הדחייה, כך שלא ניתן להכיר במסירת כתבי הטענות לאחרונה כהמצאה כדין.

התובע עשה כן ללא בקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה מחוץ לתחום המדינה כראוי ובנגוד לקבוע בתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות).

...

משכך אני סבורה כי הנתבעת 3 משמשת נציגה מטעמן של הנתבעות 1 ו-2, שמייצגת אותן באופן קבוע בקשר לענייניהן בישראל.

לסיכום דין הבקשה של הנתבעת 3 להידחות.

אשר לנתבעים 4, 5 ו-6, נקבע בהחלטה מיום 7.8.2022, שם, כי "מקום מושבם של נתבעים אלה אינו בישראל כי אם בארצות-הברית [...] תנאי מקדים להמצאת כתב טענות אל מחוץ לתחום המדינה הוא הגשת בקשה לבית המשפט, בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין, לקביעת דרך ביצוע ההמצאה. התובעים כלל לא הגישו בקשה כאמור [...]". לנוכח החלטה זו פעלו איפוא התובעים להגשת בקשה לקביעת דרך המצאת כתבי טענות אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין).

...

זאת ועוד, ולמעלה מן הדרוש, לאחר שעיינתי בחומר שצורף בקשר עם אישורי המסירה אינני סבור כי כתבי בי-הדין הומצאו "בדרך הקבועה באמנת האג 1965 ובתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965", שכן התובעים לא הראו, כי ביצעו את ההמצאה מטעמם באמצעות שליח, המוסמך לבצע את ההמצאה על פי חוקי מדינת ניו-יורק שבארצות הברית (ראו והשוו, ת"א (מחוזי מרכז) 52872-09-12 ליאון נ' סחיש, פיסקה 23 (9.1.2014)).

ואולם, בכל הנוגע לנתבעים 2-1, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי כתב התביעה לא הומצאה להם כדין.

סיכומו של דבר: אני מורה על ביטולו של פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה בעניינם של הנתבעים 1, 2, 5 ו-6, כאשר ביחס לנתבעות 1 ו-2, ביטול פסק-הדין כפוף לתשלום הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, עד ליום 14.9.2023.

דברי ההסבר לתקסד"א מלמדים כי ההסדר הנוגע להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, דוקא "מותיר את עקרי המצב הקיים (בטרם להתקנת תקסד"א – ח' כ') על כנו". זאת, בכפוף לשני הבדלים: "ראשית, בוטל הצורך בבקשה לקבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום )שכיום רובן ככולן מתקבלות), אך בסמכותו של בית המשפט לקבוע את דרך ביצוע ההמצאה האמורה, לרבות את אופן הגשת כתבי הטענות, והוא אף רשאי למנוע את ההמצאה אם הוא סבור שהיא אינה ראויה )תקנה 167(ב)). בכך מתקיימת הבקרה המתאימה למניעת פגיעה בריבונות של מדינות אחרות. שנית, מלבד עילות ההמצאה המוכרות שנותרו על כנן, הוספו אפשרויות נוספות לבצוע המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט [...]" (שם, בעמוד 52).

...

]השופט ח' כבוב: ] על איזה צד להליך מוטל הנטל להוכיח את סוגית נאותות הפורום, בפרט לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א); והאם בנסיבות ההליך דנן יישום מבחני המשנה לשאלת 'נאותות הפורום' מוביל למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות כפי שקבע בית משפט קמא, אם לאו – אלו השאלות העיקריות הניצבות לפתחינו במסגרת ההליך דנן.

למעלה מן הצורך יוער, שניתן להניח, כי לוּ היה בית משפט קמא שוקל את עובדת סגירת מפעלה של אופיס טקסטיל, עת איזן בין הזיקות השונות – היה בכך כדי לחזק, אף אם במעט, את המסקנה אליה הגיע ביחס לזיקות שנמנו ולאיזון ביניהן.

יוצא אפוא, כי מטיבו של הסכסוך, לרבות מהסעד הכספי המבוקש במסגרתו (להבדיל, למשל, מסעד של פעולות אכיפה אשר יהא מקום לבצען בישראל: ע"א 4025/13 וויליאם נ' deutsche telekon ag, פסקה יא (06.11.2014)) – לא צומחים שיקולים ציבוריים כבדי משקל שיש בהם כדי להטות את הכף לאיזה מן הפורומים הנטענים.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את ערעורה של אופיס טקסטיל ולהותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מחיקת התביעה, על כנה.