בקשה לקביעת גיל עולה מאתיופיה לצורך זכויות

הצדדים זומנו לדיון הוכחות ליום 21.1.14, אלא שאז הוברר כי מה שהוצג בתביעה (גם בהליך תיקון הגיל שבביהמ"ש) – אינה "תעודת לידה" וכי אין די ראיות בפנינו, וכי התובע מבקש לטייב ראיותיו – וכך התאפשר לו. ביום 11.3.14 הגיש התובע הודעה בה הבהיר כי הוא מתקשה ב"אתור המסמכים על תקופת עבודתו כמחנך במשרד החינוך האתיופי", כי אתור מסמכים יארך זמן רב והוא מצרף 3 תצהירים של אנשי כפרו שהכירו אותו ואת הוריו.

ולהכרעתנו - מצאנו טעם בטענת הנתבעת בהתיחס לתהיות העולות מפניות התובע לתיקון גילו: הן משפנה יותר מפעם אחת, הן לאור עתוי פניותיו (מול עלייתו לישראל) והן לאור טענותיו וראיותיו לכך! מסכימים אנו כי בנסיבות דנא, אכן מוטל על התובע נטל רב ע"מ לשכנע כי "מועד לידתו" כנטען בפנינו – הוא הוא מועד הלידה הנכון! בל נשכח בהקשר זה כי הרישום במשרד הפנים הוא דקלראטיבי בלבד ובעניינינו, נידרש רישום קונסטיטוטיבי (המקנה-שולל זכויות ולו כלפי הנתבעת).

ובהקשר זה – תיקון הגיל בבימ"ש אינו, בכל הכבוד, הוראת על. בעניינינו, מול הנתבעת, נידרשת קביעת ביה"ד, שיכול ותהא שונה מזו של ביהמ"ש, משהאחרונה – אינה "מחייבת" את הנתבעת (ובהקשר זה, את ביה"ד) – ודאי לאור התהיות שהועלו בפסה"ד, ודאי וודאי, משתוקן אח"כ! וכשאין חולק כי ביהמ"ש (ולוּ במובן מה) הוּטעה לחשוב שעסקינן ב"תעודת לידה" ככזו! כך גם אין קל בעינינו השהוי שנקט בו התובע עד לפנייתו דנן – שאין לו הצדקה בטענותיו (ודאי לא בראיות).

...

מסיפא פסה"ד בעניינו של התובע (ת"ג 46910-03-10; נוכח הסכמת המדינה ובלא ניהול ראיות) ברור כי ספק אם היתה התביעה מתקבלת לגופא.

ולהכרעתנו - מצאנו טעם בטענת הנתבעת בהתיחס לתהיות העולות מפניות התובע לתיקון גילו: הן משפנה יותר מפעם אחת, הן לאור עיתוי פניותיו (מול עלייתו לישראל) והן לאור טענותיו וראיותיו לכך! מסכימים אנו כי בנסיבות דנא, אכן מוטל על התובע נטל רב ע"מ לשכנע כי "מועד לידתו" כנטען בפנינו – הוא הוא מועד הלידה הנכון! בל נשכח בהקשר זה כי הרישום במשרד הפנים הוא דקלרטיבי בלבד ובענייננו, נדרש רישום קונסטיטוטיבי (המקנה-שולל זכויות ולו כלפי הנתבעת).

) – משלא שוכנענו כי הוכח בפנינו תאריך הלידה הנטען ומשלא שוכנענו כי תאריך הלידה הנטען (15.5.56) הוא אכן תאריך הלידה של התובע (וכשתמהים אנו לתכלית התביעה דנא, מול תשובות כי צריך אדם לעבוד גם עד גיל 80, מול רצונו לפרוש מוקדם.

המדובר בסכום תביעה מופרז המשליך באופן ישיר על שכר הטירחה אותו משלמים המבקשים לבא כוחם במסגרת ניהול הליך זה. עת בית משפט דוחה תובענה, הוא נוהג לפסוק שכר טירחה בגובה של 20 אחוזים מסכום התביעה, ובמקרה דנן, וכלל שהתובענה תדחה, המשיבים צפויים לשלם למבקשים סך של כ- 100,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. עם הגשת תביעתם הגישו המשיבים בקשה למתן פטור מתשלום אגרה בטענה, כי אין ביכולתם לעמוד בתשלום זה הואיל והם מתקיימים מהבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי; הם מתקשים בכלכלת הבית ; הם עולים מאתיופיה בגיל מבוגר וחסרי ידע בשפה העברית.

גם סכום התביעה אינו תואם את חלקם של המבקשים בנזק הנטען על ידי המשיבים, שכן זה אינו מיתמקד בהפרש התמורה לו היו זכאית לטענתם, כי אם עולה על תמורת הדירה כפי שנקבעה בהסכם הראשוני, ובהתאם- עלות ניהול התיק על ידי עורך דין מטעמם של המבקשים.

...

אין בידי לקבל התנהלות זו. במסגרת דיון שנערך ביום 15.1.2019, העידה התובעת כי מרבית המסמכים עליהם נסמך המומחה מטעמם של התובעים לצורך קביעתו לפיה חתימותיהם זויפו, אינם חתומים על ידה (זאת על אף שלטענת התובעים חרף הצהרה זו של התובעת, חוות דעת המומחית מטעמם אינה משתנה).

מצב כלכלי: לעניין פרמטר זה הסביר בית המשפט בפרשת קרמין כדלקמן: "מצב כלכלי ירוד של התובע – שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד" אכן, כטענת המבקשים, מתוך עיון בטענות המשיבים במסגרת בקשתם למתן פטור מתשלום אגרה מיום 25.7.16, וכן מעיון במסמכים אשר צורפו לבקשה, לרבות, מכתב מאגף הרווחה והשירותים החברתיים מטעם עיריית באר-שבע הנושא את התאריך 27.6.16; אישור זכאות לקצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי הנושא את התאריך 5.7.16 – עולה המסקנה, כי מצבם הכלכלי של המשיבים רעוע.

יוצא אפוא, כי מצבם הכלכלי של המשיבים מעלה חשש ביחס ליכולתם לשאת בהוצאות המבקשים באם תידחה התביעה, ולפיכך נראה כי בהתאם לפרמטר זה, יש לשקול חיוב בערובה בהתחשב בממצאי חקירתה של התובעת במסגרת ישיבת בית המשפט מיום 15.1.2019.

התובע הגיש את ת/1 בו צוין כי "... החליט ראש אכ"א להענות לבקשת מרשך ולפטרו משירות קבע מחמת נכות מכוח סעיף 10 (א) (3) לחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 ומכוח סעיף 1 לחלק השני של הוראת פיקוד עליון 3.0503". בדיון מיום 19.2.20 (עמ' 6) בסעיף 3 להחלטה, הסכימו הצדדים על העובדות המוסכמות בתצהיר התובע ועל אלו שבמחלוקת.

התובע הסתמך על חוק שרות קבע (גמלאות) הקובע בסעיף 10 חלוקה לקיצבת פרישה לפי גיל /ותק או נכות.

לכן סבר שהראציונל הוא שאין להיתחשב בגימלה אותה מקבל מצה"ל. התובע טען כי כעולה מאתיופיה, לא ראה עצמו עובד במקום אחר ומשתלב במעגל העבודה למעט בצה"ל, וסיום השרות הצבאי נכפה עליו בשל נכותו.

אחוזי הגימלה המופיעים בתלוש הם בשיעור 40.67%, העולים בקנה אחד עם תוצאות הועדה לקביעת אחוזי נכות בה נקבע : דהיינו אחוז קיצבתו של התובע אינה רק פועל יוצא של נכותו הרפואית, כי אם בחלקה הארי תוצר של הותק הצהלי.

אף בעניינינו הזכאות לקיצבה לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה – 1985, הנה חלק מתנאי השרות להם זכאי משרת בקבע לפי חוק גמלאות זה והקצבה המשולמת לתובע שבפנינו היא "עקב פרישה (2) שירות בצבא הגנה לישראל". ומשכך, כדין פעל המוסד על פי סעיף 175 לחוק הביטוח הלאומי, בנכותו מדמי האבטלה קצבה זו ודין תביעתו של התובע להדחות.

...

אף בענייננו הזכאות לקצבה לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה – 1985, הינה חלק מתנאי השירות להם זכאי משרת בקבע לפי חוק גמלאות זה והקצבה המשולמת לתובע שבפנינו היא "עקב פרישה (2) שירות בצבא הגנה לישראל". ומשכך, כדין פעל המוסד על פי סעיף 175 לחוק הביטוח הלאומי, בנכותו מדמי האבטלה קצבה זו ודין תביעתו של התובע להידחות.

גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר אין מחלוקת שהתובע אכן נפגע בעת שירותו כעולה מהמסמכים הרפואיים.

באשר לעונש בגדר מיתחם הענישה, נקבע כי אין זה נכון לגזור את עונשו של המבקש בתחתית המיתחם משום שהוא לא עבר כל הליך טפולי חרף ההזדמנות שניתנה לו. עוד נקבע כי גילו הצעיר של המבקש ניזקף לזכותו יתר על המידה בגזר הדין חרף הצורך להרתיעו מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד ואף להרתיע צעירים מבצוע עבירות דומות.

נטען כי בעת עלייתו ארצה נרשם גילו של המבקש, באופן שרירותי ושגוי, כגבוה מגילו האמתי, תופעה הנפוצה בקרב העולים מאתיופיה ואשר יש קושי בהסדרתה על דרך הפנייה לערכאות מקום בו מדובר באוכלוסיה מוחלשת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

נטען עוד כי חרף הצהרת המבקשת כי במקום מגוריה לא היו נהוגות תעודות לידה, תעודת זהות, פנקסי מישפחה וכיוצ"ב, עולה כי לאחיה שגדול ממנה בעשרות שנים בוצע תיקון גיל בהתאם לפס"ד מיום 22.2.1995 לאחר שהמציא לבית המשפט תעודת זהות שהוצאה באתיופיה.

לשאלת בימ"ש, אם זה לא נחשב מאוחר להתחתן בקהילה שלי, בגיל 27 , אני אומרת שבאתיופיה בגלל שהייתי תלמידה ולמדתי זה לא היה נחשב מאוחר.

את זכאית לפנסיה? ת: אני לא באתי באמת בגלל הפנסיה, אני מתכוונת לעבוד כל עוד שיהיה בכוחי לעבוד, אם אני לא מרגישה טוב נותנים תרופות, יש לי אסטמה, יותר מזה, אמרתי, זה מפחיד אותי כל התרופות, גם הילדים שלי ידעו את הגיל שלי האמתי, אני מוכנה לעבוד, ברוך השם.

אני קובעת כי תאריך לידתה של המבקשת גב' י.ב. הוא 12.6.1956 ולא כפי שרשום היום במשרד הפנים.

...

מעבר לאמור, במקרה הקונקרטי, שוכנעתי בגרסת המבקשת ביחס לגילה הנטען והעדים מטעמה חיזקו את גרסתה.

לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה.

אני קובעת כי תאריך לידתה של המבקשת גב' י.ב. הוא 12.6.1956 ולא כפי שרשום היום במשרד הפנים.