בקשה לצירוף ראיות נוספות לאחר שלב הגשת התצהירים

על מבחנים אלה עמד בית המשפט העליון בעיניין רע"א 2070/18 יוסי צפר נ' דני מדר (26.03.2018) כדלקמן: "קיימות שלוש עדשות מרכזיות שדרכן נבחנת השאלה האם מדובר בנסיבות המצדיקות להתיר את הבאת הראיה בכל זאת. אחת, שקולי צדק וחקר האמת. כאן המבחן הוא מידת הרלוואנטיות של הראיה להליך ויכולתה לחרוץ את תוצאתו. ככל שחשיבות הראיה רבה יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר חריגה מסדרי הדין לשם הבאתה (ראו למשל רע"א 6894/17 ‏שירותי בריאות כללית נ' פלוני (‏28.9.2017)). שניה, השלב שבו מצוי ההליך, השפעת קבלת הראיה על מהלכו וגודל הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מהגשת הראיה. ככלל, ניתן להקל יותר ביחס להבאת ראיה חדשה כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5147/16 עריית באר שבע נ' שבע בכ"ל בע"מ (‏26.10.2016)). שלישית, מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור. כך, למשל, תהיה נטיה רבה יותר לאפשר הגשת ראיה שבעל דין לא היה יכול להשיג או לדעת עליה בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 28 (‏5.12.2017)). בתמונה זו משתלבים שיקולים נוספים שנימנו בפסיקה, כגון אופייה של הראיה ותום ליבו של המבקש". במקרה זה הבקשה לצרוף ראיות נוספות מוגשת בשיהוי ניכר ובשלב מיתקדם של ההליך, 8 חודשים לאחר המועד בו הוגשו ראיות התובע ו -11 חודשים לאחר מועד הגשת ראיות הנתבעת.

הגם שהבקשה מוגשת לאחר מועד הגשת תצהיר העדות של הנתבעת, טרם הוחל בשמיעת הראיות ובשים לב למהות המחלוקת ולרלוונטיות המסמכים לפלוגתות מרכזיות בהליך, אני סבורה שיש להתיר צרוף המסמכים והתצהירים תוך מתן זכות לנתבעת להשלים עדויותיה בהתייחס אליהם וחיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

...

דיון בחנתי את הבקשה, התשובה והתגובה והגעתי לכלל דעה לא להתיר תיקון כתב התביעה, אולם לקבל את הבקשה להוספת ראיות.

הגם שהבקשה מוגשת לאחר מועד הגשת תצהיר העדות של הנתבעת, טרם הוחל בשמיעת הראיות ובשים לב למהות המחלוקת ולרלוונטיות המסמכים לפלוגתאות מרכזיות בהליך, אני סבורה שיש להתיר צרוף המסמכים והתצהירים תוך מתן זכות לנתבעת להשלים עדויותיה בהתייחס אליהם וחיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

הוחלט כי הבקשה תובא לדיון פעם נוספת לאחר קבלת חוות דעת הלישכה המשפטית לעניין החניות, וכן חוות דעת המשרד להגנת הסביבה לגבי השלכות הבניה על מצוק הכורכר, ולאחר הוכחת מיסמכי בעלות ביחס למבנה (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח 47 לתצהיר המבקש).

אשר לטענה כי המשיבות הסתירו מהמבקש במכוון מסמכים הנוגעים לסוכה הלבנה (סעיף 82.21), בהחלטת בימ"ש השלום מיום 2.11.15 נדחתה בחלקה בקשת המבקש לצרף ראיות נוספות, לאחר סיום שלב ההוכחות ולאחר שהמאשימה הגישה סיכומיה, תוך שנקבע: "אינני סבור שדחיית הבקשה תיפגע ביכולתו של הנאשם להיתגונן כראוי ותגרום לו עוות דין... לנאשם היו הזדמנויות רבות בהליך זה ובהליכים מינהליים לעיין בכל הנוגע להליכי מתן ההיתרים הנוגעים לאתר ולא ניתן עתה להחזיר הגלגל לראשית ההליך ולטעון ביחס לרשימת חומרי חקירה..." (עמ' 3 להחלטה שו' 13-7; השוו: החלטת בימ"ש השלום מיום 28.2.19 שו' 20-14 ביחס לבקשה להבאת ראיות נוספות).

...

זאת, הגם שבית המשפט מצא כי לא הוכחו מניעים פסולים או רדיפה אישית מצד מהנדס העיר, כפי טענת המבקש.

מחד, בפסק הדין בערעור השני, קבע כב' השופט אינפלד כי מהחלטות ועדת הערר אפשר כי ניתן לקרוא מסקנה מוגבלת בטיבה, לפיה בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום היה בכוחה של הוועדה המקומית לעשות מאמץ רב יותר לזרז את הטיפול בבקשותיו של המבקש לקבלת היתר בנייה.

לאור ההיבטים השונים בנדון, סבורני כי בעניין זה אין מקום לחסום הדלת בפני אפשרות הוכחת הטענה ונפקותה.

שוכנעתי כי העניינים שמבוקש להתיר הבאת ראיות לסתור לגביהן, נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הפלילי, בשלוש ערכאות, לאחר דיונים רבים ובפסקי דין מפורטים ומנומקים באופן יסודי (לבד מפסקי הדין שניתנו על ידי בימ"ש השלום בסבבים השונים, פסק הדין בערעור הראשון מכיל 28 עמודים; פסק הדין בערעור השני אוחז 85 עמודים; החלטת ביהמ"ש העליון בבר"ע אוחזת 12 עמודים).

בפניי בקשת התובע להתיר לו לצרף ראיה נוספת, וזאת לאחר שלב הגשת התצהירים, שמיעת העדים ואף לאחר שמיעת סיכומי הצדדים, כאשר הראיה אותה מבקש לצרף התובע הנה תעוד רפואי מהמוקד הרפואי ברהט, מיום 22.12.2019 (להלן: "המסמך"), מיום התאונה.

...

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, מביאה למסקנה שהפגיעה בניהול משפט יעל ותקין עלולה להיות משמעותית ועלולה להביא לפגיעה שאינה מידתית בנתבע, אילו תתקבל הבקשה לצירוף הראיה.

בנוסף, אם לא די באמור, הרי שאף אם הייתה מתקבלת הבקשה לצירוף הראיה, משקיימת מחלוקת מהותית העולה מעצם אותנטיות המסמך, ובשים לב לשלב הנסיבות בהן מבוקשת הגשתו של המסמך, יש בכך להכביד, להאריך ולסרבול את ההליך הדיוני שלא בנסיבות מוצדקת.

לאור האמור לעיל, ובשל מחדליו של התובע, אשר לא הצביע על טעם המניח את הדעת להגשת הבקשה בשלב כה מאוחר, ושמברור כי התובע למעשה מנסה לבצע "מקצה שיפורים" של ראיותיו, דבר אשר אסור על פי דין, יש לדחות את הבקשה.

בפניי בקשת התובע להתיר לו לצרף ראיות נוספות, וזאת לאחר שלב הגשת התצהירים, ולאחר שהכריז התובע "אלו הם עדי", כאשר הראיות אותן מבקש לצרף התובע הנם תימלול שיחה בין התובע לבין הגב' עליזה אלדר, מנהלת סניף בית אבות השלום (עובדת הנתבעת ועורכת השימוע), תימלול שיחה בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת, מר יפתח שדמי, ותכתובת ווצפ.

...

יתרה מכך, נחה דעתי כי היעתרות לבקשה בשלב זה, ובשים לב לטענות הנתבעת, יש בבקשה כדי להוביל לפגיעה שאיננה מוצדקת בנתבעת ולהוביל ליתרון דיוני פסול.

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, מביאה למסקנה שהפגיעה בניהול משפט יעיל ותקין עלולה להיות משמעותית ועלולה להביא לפגיעה שאינה מידתית בנתבעת, אילו תתקבל הבקשה לצירוף הראיה.

לאור האמור לעיל, ובשל מחדליו של התובע, אשר לא הצביע על טעם המניח את הדעת להגשת הבקשה בשלב כה מאוחר, ומשנחה דעתי כי התובע למעשה מנסה לבצע "מקצה שיפורים" של ראיותיו, דבר אשר אסור על פי דין, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה אתחיל דוקא מסוגיית עתוי הגשת הבקשה – עסקינן בבקשה לצרוף ראיות נוספות שהוגשה בתום שלב ההוכחות, לאחר חקירת עדי שני הצדדים וכאשר השלב הבא אמור היה להיות שלב הסיכומים, דהיינו מדובר בשלב דיוני מאוחר מאוד ולכך חשיבות יתרה שעה שעסקינן בהליך בדיון מהיר אשר כשמו כך אמור הוא להתנהל.

בשולי הדברים ראויה לציון גם העובדה שבתצהיר התומך בבקשה שלפני הצהירה הגב' סח כי היא היתה האחראית על הכספים ועל הנהלת החשבונות אצל התובעת וגם מר לוי העיד כי היא היתה זו שניהלה את רוב המגעים ביחס לכספים מטעם התובעת, אלא שזו כלל לא טירחה להגיש תצהיר עדות ראשית שלה ולמעשה בחרה גם להימנע מהגשת ראיות באמצעותה ואין סיבה נראית לעין לאפשר לה מקצה שיפורים בשלב כה מאוחר של ההליך גם בהקשר זה. אשר לעוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד לרבות הנזק הראייתי והדיוני שיגרם לו (שילוב של שני מבחנים קרובים) – לא יכול להיות ספק כי הגשת בקשה כזו לאחר תום שמיעת העדויות משבשת לחלוטין את ניהול ההליך, קל וחומר שעה שמדובר בהליך שאמור היה להתנהל בדיון מהיר על כל המשתמע מכך, וקבלתה תצריך למעשה פתיחה של שלב הגשת הראיות מראשיתו ומתן היזדמנות לנתבעת לבחון את הראיות החדשות לשקול הבאת ראיות או עדויות נוספות מטעמה ולהביא לעיכוב ניכר בהכרעה.

...

זה שנים רבות מושרשת ההלכה שהורנו בית המשפט העליון על פיה – "העובדה בלבד, שאדם אינו משיב למכתבי דרישה הנשלחים אליו, אין בה כדי לדבר לחובתו, אלא אם נסיבות העניין מוליכות למסקנה, כי אדם סביר היה רואה עצמו חייב להשיב לאותם מכתבים. אדם המקבל מכתבי התראה אינו חייב להשיב לכל טרדן (לגירסתו, כמובן), ועל-כן רק בנסיבות, שבהן מתחייבת תגובה, ניתן לראות באי-תגובה חיזוק לגירסת הצד שכנגד" (ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' נתן שפירא, פ''ד מו(1) 845, 849 (1992) וכן ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, 614 (1993) ועוד).

נראה כי לא בכדי נקטה אף התובעת עצמה בלשון הססנית ביחס להיותן של ראיות אלו ראיות מפריכות וטענה כי מדובר בראיות "המהוות בין היתר ראיות הזמה לעדות העד מטעם המשיבה מר אבי לוי". סיכום התובעת לא הראתה כי המקרה שלפני מצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות בשים לב לכל המבחנים הנדרשים לעניין זה ואף לא כי מדובר בראיות מפריכות ועל כן הבקשה נדחית.