בקשה לצירוף ראיה נוספת לאחר סיום שלב ההוכחות

אשר לטענה כי המשיבות הסתירו מהמבקש במכוון מסמכים הנוגעים לסוכה הלבנה (סעיף 82.21), בהחלטת בימ"ש השלום מיום 2.11.15 נדחתה בחלקה בקשת המבקש לצרף ראיות נוספות, לאחר סיום שלב ההוכחות ולאחר שהמאשימה הגישה סיכומיה, תוך שנקבע: "אינני סבור שדחיית הבקשה תיפגע ביכולתו של הנאשם להיתגונן כראוי ותגרום לו עוות דין... לנאשם היו הזדמנויות רבות בהליך זה ובהליכים מינהליים לעיין בכל הנוגע להליכי מתן ההיתרים הנוגעים לאתר ולא ניתן עתה להחזיר הגלגל לראשית ההליך ולטעון ביחס לרשימת חומרי חקירה..." (עמ' 3 להחלטה שו' 13-7; השוו: החלטת בימ"ש השלום מיום 28.2.19 שו' 20-14 ביחס לבקשה להבאת ראיות נוספות).

...

זאת, הגם שבית המשפט מצא כי לא הוכחו מניעים פסולים או רדיפה אישית מצד מהנדס העיר, כפי טענת המבקש.

מחד, בפסק הדין בערעור השני, קבע כב' השופט אינפלד כי מהחלטות ועדת הערר אפשר כי ניתן לקרוא מסקנה מוגבלת בטיבה, לפיה בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום היה בכוחה של הוועדה המקומית לעשות מאמץ רב יותר לזרז את הטיפול בבקשותיו של המבקש לקבלת היתר בנייה.

לאור ההיבטים השונים בנדון, סבורני כי בעניין זה אין מקום לחסום הדלת בפני אפשרות הוכחת הטענה ונפקותה.

שוכנעתי כי העניינים שמבוקש להתיר הבאת ראיות לסתור לגביהן, נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הפלילי, בשלוש ערכאות, לאחר דיונים רבים ובפסקי דין מפורטים ומנומקים באופן יסודי (לבד מפסקי הדין שניתנו על ידי בימ"ש השלום בסבבים השונים, פסק הדין בערעור הראשון מכיל 28 עמודים; פסק הדין בערעור השני אוחז 85 עמודים; החלטת ביהמ"ש העליון בבר"ע אוחזת 12 עמודים).

לפני בקשה מטעם הנתבעים להתיר צירוף ראיה נוספת, לאחר סיום פרשת ראיות התובע.

דיון והכרעה ההלכה בנוגע להגשתה של ראיה נוספת בשלב המאוחר לשלב התצהירים סוכמה ברע"א 2948/15 אחמד עבד אלעזיז חוסין נ' רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ביום 1.7.15): "כפי שמורה תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מוטלת חובה דיונית על בעלי-דין להגיש את ראיותיהם ב"חבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההיתדיינות לסיומה.

...

משכך, אין להעתר לבקשה.

לב''כ התובע תהא כמובן הזכות לחקור, עם יחפוץ בכך, את מגיש המסמך בין אם ישירות ובין אם באמצעות תע''צ. הגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות – מחד, מסמך, אשר כפי שקבעתי הינו בעל רלבנטיות למחלוקת נשוא התביעה; ומאידך, השתהותם של הנתבעים בהגשת הבקשה לצירופו והשלב אליו הגיע המשפט – נוטה לכיוונם של הנתבעים ומחייב הגשתו.

סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על צירוף הראיה החדשה "תצהיר ההסתבכות" , כראיה מטעם הנתבעים.

ממילא, לשיטת המשיבה, לא ניתן לידון בשלב זה בבקשה לצרוף "ראיות מפריכות", המוגשות רק לאחר סיום שלב ההוכחות.

בהחלטה שניתנה לאחרונה בת"צ (כלכלית ת"א) 3782-08-20 קליין נ' אקו"ם בע"מ (15.12.2022), סקר בית המשפט המחוזי את ההלכות בסוגיה זו, וקבע כי "השיקול של הכרעה במחלוקת על בסיס מכלול הראיות הרלוואנטיות לצורך חקר האמת, בפרט כשעסקינן בבקשה לאישור תביעה ייצוגית ובשים לב לפערי הכוחות והמידע שבין בעלי הדין בהליכים ייצוגיים, גובר במקרה דנן על ההכבדה בבירור ההליך, במיוחד שעה שהמשיבה לא הבהירה בתשובתה מהו הסרבול שייגרם, אם בכלל, במקרה דנן אם יותר צירוף הראיות. לפיכך, כאשר לוקחים בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה (כמובא מעניין יוניון מוטורס לעיל), ובפרט את המועד שבו העבירה המשיבה את שני הפרוטוקולים למבקשים, והגם שאיני יכול לקבוע בשלב זה מהי מידת הנחיצות שלהם לצורך הכרעה בהליך דנן, נחה דעתי כי דין הבקשה להיתקבל לגבי עמ' 11 לפרוטוקול 2017 ועמ' 3 לפרוטוקול 2019..." דיון והכרעה אפתח ואציין כי מקובלת עלי הטענה שאין המדובר בראיות מפריכות שכן טרם היתנהל הליך הוכחות וטרם נחקרו המצהירים – אלא בבקשה לצרוף ראיות נוספות.

...

בהחלטה שניתנה לאחרונה בת"צ (כלכלית ת"א) 3782-08-20 קליין נ' אקו"ם בע"מ (15.12.2022), סקר בית המשפט המחוזי את ההלכות בסוגיה זו, וקבע כי "השיקול של הכרעה במחלוקת על בסיס מכלול הראיות הרלוונטיות לצורך חקר האמת, בפרט כשעסקינן בבקשה לאישור תביעה ייצוגית ובשים לב לפערי הכוחות והמידע שבין בעלי הדין בהליכים ייצוגיים, גובר במקרה דנן על ההכבדה בבירור ההליך, במיוחד שעה שהמשיבה לא הבהירה בתשובתה מהו הסרבול שייגרם, אם בכלל, במקרה דנן אם יותר צירוף הראיות. לפיכך, כאשר לוקחים בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה (כמובא מעניין יוניון מוטורס לעיל), ובפרט את המועד שבו העבירה המשיבה את שני הפרוטוקולים למבקשים, והגם שאיני יכול לקבוע בשלב זה מהי מידת הנחיצות שלהם לצורך הכרעה בהליך דנן, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל לגבי עמ' 11 לפרוטוקול 2017 ועמ' 3 לפרוטוקול 2019..." דיון והכרעה אפתח ואציין כי מקובלת עלי הטענה שאין המדובר בראיות מפריכות שכן טרם התנהל הליך הוכחות וטרם נחקרו המצהירים – אלא בבקשה לצירוף ראיות נוספות.

עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה בשל טענות המשיבה בתשובתה לבקשה, ואינני סבורה כי המבקש היה יכול לצפות טענות אלה בעת הגשת הבקשה, מדובר למעשה על צירוף ראיות (שמהווה תיקון) לתגובה לתשובת המשיבה לבקשת האישור, ולא בתיקון הבקשה "המקורית". מקובלת עלי גם ההערה לפיה לא היתה מניעה כי חלק מהמסמכים יוגשו במסגרת התגובה לתשובה, שהוגשה כבר ביום 21.11.21, לו היה המבקש מייחס את החשיבות הנדרשת לטענות המשיבה בתשובתה להעדר יריבות בינה לבין המבקש.

סוף דבר על בסיס השיקולים שפורטו לעיל, אני מורה על צירוף המסמכים שפורטו בסעיפים 9, 10 ו-11 לעיל לתגובת המבקש לתשובה לאישור התביעה כייצוגית.

מנגד, נדחית הבקשה לצירוף המסמכים שפורטו בסעיפים 12 ו-13.

התובעת ביקשה להסתמך, בין היתר, על החלטת כב' השופט כבוב בהליך הקודם בה נדחתה בקשה של הנתבעים לצרוף ראיה שהוגשה בסמוך לאחר סיום שלב ההוכחות (ר': ת"א (כלכלית ת"א) 60975-09-16 טל נ' דפני מוצרי שיער בע"מ (נבו, 19.3.2018; להלן: "ההחלטה בהליך הקודם")).

יחד עם זאת, כבר נקבע כי בית המשפט רשאי לסטות מעקרון זה ולהתיר הגשת ראיה נוספת, אף לאחר סיום שלב ההוכחות וגם אם אי-הגשתה נעוצה במחדלו של המבקש, וזאת ככל שהראיה "דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין" (שם; ר' גם: ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665 (1993)).

...

יו. בע"מ נ' חברת אנדימד בע"מ (נבו, 13.1.2022; להלן: "עניין בי.פור.יו"); ת"א (מחוזי ת"א) 35884-05-14 אברבוך נ' Otkritie International Investment Management Ltd (נבו, 6.6.2016; להלן: "עניין אברבוך"); וכן החלטתי בה"פ (כלכלית ת"א) 62497-12-19 רייטן נ' ימין (נבו, 2.2.3023; להלן: "עניין רייטן").

לפיכך, ובניגוד למקרה מושא החלטתי בעניין רייטן, איני סבור כי במקרה דנן מדובר בראייה שעשויה לתרום באופן משמעותי לחקר האמת, ומכאן שלא קיימת הצדקה להגשת תצהיר בשלב מאוחר זה של ההליך, בפרט על רקע הנזק שהדבר יגרום לתובעת ולתקינות ההליך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

לאחר שהסתיים שלב ההוכחות וניתן צו להגשת סיכומים, הגישה התובעת בקשה להוספת ראיות (בקשה 22), במסגרתה ביקשה לקבל כראיות שני מסמכים, שצורפו כנספחים 5 ו- 6 לתצהיר שהוגש מטעם הערייה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים (ת"א 17880-12-08).

סעיף 5ב.(2) להסכם בין התובעת לנתבעת קובע כי: "לעיריה הזכות לידרוש מהקבלן בכל עת לספק ולהציב עמדות נוספות עם כלי אצירה מהדגם שאושר ע"י העיריה..." (ההסכם מיום 11.6.2002 צורף במסגרת נספח 22 לתצהירי התובעת) ולכן היה על התובעת להביא ראיות לגבי המיכלים שסופקו על ידה בשנים 2010-2008.

...

מאותם טעמים שפורטו לעיל ביחס לתביעה בדבר לשון הרע, אף לא שוכנעתי שהנתבעת התרשלה בעצם פרסומם של המכתבים.

אינני מקבלת את טענת התובעת בנוגע לצורך בניהול פרוטוקול בישיבה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.