בקשה לצירוף חוות דעת מומחה פסיכיאטרי בתביעת נזיקין

בקשת המבקש לתת לו רשות לערער על החלטת בית משפט השלום (כב' הש' א. נבו) מיום 13.2.22 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעתו וצרוף חוות דעת תחום הפסיכיאטרי באשר לנכות רפואית שנגרמה לו לטענת ובשל רשלנות רפואית של המשיבה.

בסעיף 50 לטיוטת כתב התביעה המתוקן, טען המבקש כי נבדק ע"י מומחית פסיכיאטרית ביום 25.11.21, אשר ציינה בחוות דעתה, בין השאר, כי המבקש פנה לטפול פסיכיאטרי ועבר הערכה פסיכיאטרית באוקטובר 2021, וכי לבסוף נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 20%.

אמור מעתה, המועד בו "נתגלה הנזק" לצורך סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הוא ביום 25.11.21, מועד מתן חוות הדעת, או לכל המוקדם ביום 28.10.21 עם פנייתו לטפול פסיכיאטרי לראשונה.

...

דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיובהר להלן - תיקון כתב תביעה- קיצורו של דין תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מאפשרת לבית המשפט להורות על תיקון כתבי בי דין בכל שלב של ההליך, ככל שסבר שהתיקון יקדם הליך שיפוטי ראוי והוגן - " בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." הובהר בפסיקה כי בית המשפט יעתר לתיקונה של תביעה, בוודאי בשלבי קדם המשפט, ברוחב לב וזאת נוכח התכלית העומדת בראש כל עניין משפטי המונח לפתחו של בית המשפט – בירורן של השאלות והסוגיות האמתיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים (ראו - רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, (1998); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי (1992); רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ (2014)).

ואם כן עומדת לה לכאורה סתירה בין האמור בסע' 89 (2) לפקודת הנזיקין לאמור בסע' 8 לחוק ההתיישנות אשר איננו מטיל מגבלה דומה באשר לתקופת ההתיישנות המקסימאלית מיום "אירוע הנזק". סתירה לכאורית זו באה על פתרונה בעניין המאירי בו הבהיר כב' הש' ריבלין כי סע' 8 לחוק ההתיישנות מתייחס לרכיבי העוולה והקשר הסיבתי ואילו סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין מתייחס לרכיב הנזק, ובלשונו – "לעניין הגילוי המאוחר, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס אך ורק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור. אין הוא מתייחס לאי-ידיעת עובדות אחרות החיוניות להקמת העילה, ואין מקום לפרשנות השוללת את תחולתו של סעיף 8 באותם מקרים שבהם אין סעיף 89(2) נוגע, ובכלל זה תובענות שעילתן - רשלנות. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע הסדר מיוחד בשני עניינים: הוראת הסעיף קובעת כלל גילוי מיוחד במקרים שבהם רכיב הנזק שבעילת התובענה נתגלה באיחור, והיא קובעת גם תקופת התיישנות מיוחדת באותם מקרים עצמם. הסדר זה דוחה מפניו, באותם עניינים, את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות, אולם אין הוא בא לגרוע מן ההסדר הכללי בעניינים אחרים שבהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התביעה. באותם מקרים שבהם הגילוי המאוחר נוגע לרכיב הנזק, ולו בלבד, נדחית הוראת סעיף 8 מפני הסיפה לסעיף 89(2)... הנה-כי-כן...מצטיירת התמונה הזו: הוראת סעיף 8 ממשיכה לחול בעיקרה גם על תובענות בגין עוולות שבהן הנזק הוא חלק מעילת התביעה.." (עניין המאירי הנ"ל).

סוף דבר הערעור מתקבל, אפוא, באופן שהחלטת בית משפט קמא מיום 13.2.22 בטלה.

בפניי תביעת נזיקין.

בהחלטתי המפורטת מיום 01.07.22 נעתרתי לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה כך שיצורפו לכתב התביעה חוות דעת מומחים רפואיים נוספים בתחום הראומטולוגיה, פסיכיאטריה ועור.

...

בהמשך להחלטתי מיום 24.04.23 ולפער בין עמדות המומחים מטעם הצדדים, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של פרופ' מכאל דוד, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העור, על מינויו של פרופ' יחיאל לבקוביץ, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ועל מינויו של פרופ' מיכאל אהרנפלד, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, להערכת מצבו הבריאותי של התובע והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן: "המומחה").

לפניי תביעת נזיקין.

התובעת צירפה חוות דעת מומחה מטעמה בתחום הפסיכיאטרי ממנה עולה כי נותרה לה, כתוצאה מהתאונה, נכות צמיתה בשיעור של 30%.

(ב) מינוי המומחה ייכנס לתוקף עם המצאת ההצהרה לבית המשפט, ואולם אם המומחה הצהיר על זיקות כאמור, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, להתלות או לבטל את המינוי.

התביעה תגיש תחשיבי נזק על סמך קביעות המומחה בצרוף מסמכים רלבאנטיים לא יאוחר מיום 13.03.24.

...

לאור הפער בין חוות הדעת וההסדר הדיוני בין הצדדים, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר אדיב שביטה כמומחה מטעם בית המשפט, להערכת מצבה הבריאותי של התובעת והאם לדעתו נכותה נובעת מהאירועים הנטענים (להלן: "המומחה").

בפירוט טענה הנתבעת כי כתב התביעה מלמד ש"מהות התביעה", "הסעדים המבוקשים במסגרתה", ו"המצע העובדתי", "לקוחים מעולם דיני הנזיקין". בהקשר זה הפניתה הנתבעת לנתונים הבאים: התובעת טענה לנזק נפשי, שניגרם לה כתוצאה מהמעשים המתוארים בכתב התביעה, ולצורך הוכחתו צרפה חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שנוקב בשיעור נכות נפשית קבועה; התובעת טענה כי הנכות הנפשית גרמה לה לנכות צמיתה, להפסד הישתכרות, ולהוצאות שכר טירחה לרופאים.

תשומת הלב כי במסגרת הדיון המוקדם התבקש ב"כ התובעת לפרט את מקור הסכום שנתבע כהחזר הוצאות, אך לא הייתה בפיו תשובה ממשית, תוך שציין כי "התובעת העריכה את ההוצאות האלה במשך השנים ובתאום איתי בייעוץ משפטי הגענו ל-50 אלף...", והוסיף כי במסגרת התצהירים יציג פירוט לגבי סעדיו ובפרט לגבי סעד זה. גם כאן, התובעת חזרה בתצהירה על אותה טענת נזק באופן סתמי.

...

הסעד מכל האמור לעיל, יוצא כי התובעת זכאית לפיצוי בעד נזק לא ממוני, עוגמת נפש, שנגרם לה בעקבות הפרות הנתבעת, אשר לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים, אנו מעמידים על סך של 25,000 ₪.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה הקטן, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בעד נזק לא ממוני בסך של 25,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה, אשר ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל הנתבעת, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

עם זאת, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ובמיוחד את עובדת היות התובעת גמלאית אשר שירתה את הנתבעת ואת הציבור שנים רבות, אנו קובעות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 25.9.2017 הגיש המבקש תביעה נזיקית באשר לתאונת עבודה שארעה לו ביום 7.1.2012, במהלכה ניחבל בראשו מחלק מתכתי שנפל ממנוף.

מקריאת הבקשה עולה כי המבקש שב וחוזר על טענותיו שנטענו גם בערכאות הקודמות, ובין היתר, כי נזקיו הקוגניטיביים התגלו רק בשלב מאוחר יותר לתאונה; כי עדותו של המומחה הפסיכיאטרי לא סבירה או קוהרנטית, ולכן אין להתבסס עליה; כי רק לאחר החלפת ייצוגו הצליח המבקש להגיע להסדר עם המומחה הנורולוגי ולכן בודאי שלא יכול היה להגיש את חוות הדעת יחד עם הגשת כתב התביעה; כי משעה שנקבע כי התביעה לא היתיישנה, היה מקום להקל על המבקש בבקשתו לצרף חוות דעת נוספת; וכי דוקא מחיקת ההליך והגשתו מחדש בצרוף חוות דעת נוירולוגית לא ייעל את ההליכים וידרוש הקצאת זמן שפוטי יקר.

...

כפי שכבר נזדמן לי לומר במקרה דומה אחר, "בפני המבקש משוכות רבות לעבור" (ראו החלטתי ברע"א 8245/23 צבאח נ' מיראג' הנדסה אזרחית בע"מ (11.3.2024)), ודומה כי בענייננו הוא לא צלח אותן.

לבסוף, אף לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.