בקשה לצילום תיק משטרה וחומר חקירה בתביעת מעילה

מסקנת ביניים - לאור האמור, והגם שבהחלטת בית המשפט בבקשה להארכת המעצר, צוין כי התובעת נעצרה בחשד למעילה בהקף של 1.5 מיליון ₪, לא מצאתי כי אמירה מס' 2 המציינת חשד להעלמת כספים בסך כ- 2.5 מיליון, הנה ידיעה כוזבת המוציאה דיבה בגנותה של התובעת.

אמירה מס' 3 - "בדיקת המישטרה לקחה כשנה, ובה נבדקו נתיבי הכספים, איסוף הראיות, והחשבונות בהם הוסתרו הכספים. ..." בכתב התביעה נטען כי מדובר בפירסום כוזב שכן, בדיקת המישטרה לא לקחה כשנה, אלא שחקירת המישטרה החלה לאחר שהוגשה בקשת הקבוץ לתיקון כתב התביעה בהליך האזרחי.

סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה), תשס"א-2001, מסמיך את פרקליטות המדינה להורות כי חומר חקירה בפשעים מסוימים, המצויים בסמכות העניינית של בית-משפט השלום יועבר על-ידי המישטרה ישירות לתביעה המשטרתית, כדי שהיא תפעל לגביהם בכל שלבי ההליך - הן מתן החלטה בדבר העמדה לדין או סגירת התיק, הן הגשת כתב-אישום והן ייצוג בבית-משפט השלום בהליך גופו.

בדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך (18.09.2014), קבע הנשיא (כתוארו אז) גרוניס כדלקמן: "כאמור, לצורך הגנת אמת הפירסום, נידרש הפירסום להוות מעין צלום של האמת העובדתית כפי ש"הוקפאה" בזמן הפירסום.

...

לאור המפורט לעיל ובהיעדר נזק קונקרטי ובהינתן מסקנתי לעיל, כי בפרסום מושא התביעה כאן לא מתקיים לשון הרע על פי החוק, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ודין טענתה זו להידחות.

סבורני כי יש בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין follow up עיתונאי מתבקש.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובעת הגב' רחל חיימוב לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת שנשללו בטענה לגניבה, שיפוי בגין שכ"ט עו"ד בהליך פלילי, אובדן שכר, פיצוי בגין פגיעה תעסוקתית ופגיעה בחסכונות וכן פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע וזאת כנגד המעסיקה שלה , חברת שופרסל בע"מ. העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות וטענות הצדדים התובעת הועסקה בנתבעת כקופאית בסניף שופרסל-דיל מודיעין מיום 25.1.2008 ועד ליום 22.7.18, עת פוטרה מעבודתה (ר' נספח א' לתצהיר התובעת).

פיטורי התובעת נעשו כדין, חובת השימוע נעשתה בהתאם לפסיקה בנוגע לשימוע שיש טענות גניבה, שעה שעמדו הוכחות חותכות למעורבות התובעת - צילומים ממערכת הטלויזיה במעגל סגור של הסניף, בהם מונצחת התובעת וחברותיה, כאשר הן מעבירות זו לזו חלקי קניה, בעוד שחלק עובר "מתחת לרדאר" ולא משולם על ידן.

" ביחס לטענת התובעת בדבר הפעלת לחץ במעמד הבירור - עיון בפרוטוקול חקירת המישטרה מעלה כי כשהתובעת התבקשה למסור תגובתה ביחס להודאתה בגניבה במסגרת ההצהרה עליה היא חתומה, התובעת לא העלתה כל טענה בנוגע להפעלת לחץ בעת חתימת המסמך, והדבר פועל לחובתה.

נציין בהקשר זה כי ערים אנו לכך שתיק החקירה במישטרה שניפתח כנגד התובעת ניסגר "ע"י תביעות הסדר מותנה מאין אשמה פלילית". עם זאת משהתובעת הצהירה כי ככל שידוע לה אין בתיק המישטרה שלה הסדר מותנה החתום על ידה (ר' הצהרה שהוגשה על ידי התובעת לתיק בית הדין ביום 9.3.2021), ושלא הוצג בפנינו כל מידע בנוגע לסיבות סגירת התיק - אין בסגירת תיק כאמור בכדי להעלות או להוריד לענייננו.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל הנידרש ממנה להוכיח רכיב תביעה זה, שעה שלא מסרה פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה.

...

מעבר לכך שהטענות לפגיעה בעתיד תעסוקתי ופגיעה בחסכונות לא נתמכו באסמכתא כלשהי, נציין כי משקבלנו את טענת התובעת לגבי עילת הפיטורים, וקבענו כי בבסיס החלטת הפיטורים עמדה עילה לגיטימית, הרי שאנו סבורים כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזקים כלכליים שנגרמו לתובעת לטענתה בגין הפיטורים.

לפיכך, התביעה בגין רכיבי הפיצוי המפורטים בסעיף 84 לעיל נדחית.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותה בפוליסת ביטוח המנהלים/קרן הפנסיה, לרבות גמל עובד, גמל מעביד ופיצויים - ככל שאלו לא שוחררו לה. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה (22.7.18) ועד יום התשלום בפועל: סך של 9,959 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים (לאחר שלילה של 50% מסך רכיב השלמת פיצויי פיטורים).

ביום 19.3.17, הגיש הנאשם בקשת היתנגדות לקיום הצוואה בפני רשם הצוואות בתל אביב, כשהוא נסמך אל אותה צוואה מזוייפת ואף הגישה כראיה בהליך משפטי בנוגע לבקשה לסילוק יד שהוגשה מטעם מ.ר. בקשת ההגנה בפירוט: ביום 28.12.22 התייצבו הצדדים (לאחר שמועד הדיון שונה מדיון הוכחות לתזכורת- עניין זה יורחב בהמשך), אז העלתה ההגנה את הבקשה, נימקה אותה (הבקשה הנה בפועל, צירוף של כלל בקשותיה מאז נקבע התיק לשמיעת ראיות), ציינה שמדובר בהתנהלות שיש בה משום עוות דין לנאשם, היתעמרות והתנכלות לו ואף, יש לומר ציינה ולא ברמז, שלמדינה יש אינטרס בניהול התיק ובקבלת תוצאת משפט כנגד הנאשם, שכן המתלוננת הנה שוטרת לשעבר.

כחוט השני ולאורך כל טענות ההגנה, שבה וציינה שהמדינה מיתנהלת באופן שאינו ראוי ומדברת בשני קולות, מחד, חוות הדעת של מומחית המדינה, כתובה ומסתמכת על המסמך המקורי, ואילו, מומחית ההגנה התייחסה למסמכי צלום, שהועברו לעיונה לצורך כתיבת חוות הדעת, כאשר מומחית המדינה, בתגובה לאותה חוות הדעת, הסיגה על התוצאות אליהן הגיעה, גם בנימוק, שלא מדובר במסמך מקורי.

לעניין היתנהלות המדינה, כפי שפורט בהרחבה הן בבקשותיו בכתב והן בדיון בפניי ביקש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ (היפנה אף לספר של נקדימון , פרק 19 "פגמים בשלב החקירה ובשמירת וגילוי חומר חקירה" עמ' 424- 431, ו- 436- -454- סומן עי/4).

בעקבות גילוי זה ולאחר שחשבה שמדובר במסיג גבול, הגישה תלונה בנוגע לעבירה זו כבר ביום 24.8.16, אלא שלאחר בירור, הסתבר לה מאת הרשות האוכפת שמדובר במי שמחזיק בדירה מזה זמן רב (פלישה שאינה טרייה) ותלונתה ניסגרה מעילה זו. בעקבות כך, הוגשה תביעה לסילוק יד ביום 22.1.17, רק אז נודע לה לראשונה, במרץ 2017, כי הנאשם מחזיק בצוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה.

באוקטובר 2017 הוגשה תלונת זיוף למשטרת ישראל, אשר לאחר חקירה והליכים נוספים (כגון שימוע), הוגש כתב אישום.

הסניגור ביקש ללמוד מהחלטת ס. הנשיא, כב' הש' פרי בת"פ 68943-05-19 מדינת ישראל נ' יסכרוב, כי לבית המשפט יש סמכות לאשר השלמת חקירה ולא היא, ההיפך הוא הנכון, שם מדגיש הש' פרי "אכן, התביעה קיבלה את אישורה של ראש יחידת תביעות תל אביב לבצוע השלמה כאמור.. עם זאת ראוי היה כי בנסיבות חריגות אלה היה מקום לעדכן את ההגנה מבעוד מועד ואף לקבל את אישור בית המשפט, גם אם אין המדובר בחקירה חוזרת של הנאשם או בחקירת עד הגנה" (עמ' 10 ש' 6- 9).

...

נוכח כל האמור, עדכון המדינה להשלמת חקירה אינה חורגת מן החוק והנוהל, כאשר להגנה כמובן, עומדת הזכות להתנגד לחומרי החקירה הללו.

לפיכך ונוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי שיש לקבל את טענת ההגנה מן הצדק, שכן לא מצאתי שההגנה עברה את המשוכה המקדמית בטענה, להניח בסיס וראיות לנטען בדבר התנהלות לא ראויה של הרשות שיש בה משום פגיעה בהליך ובתחושת הצדק ומכאן אף אני דוחה את בקשת ההגנה לביטול כתב האישום, או זיכויו של הנאשם.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ג, 02 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.

יסודן של עילות התביעה נגד כל האמורים בטענת התובע כי הפרקליטים האמורים ייצגו את הנתבעת בתביעה שהגישו נגדה הוא וחברות בשליטתו בת"א (מחוזי ת"א) 51857-05-10 (להלן: "ההליך האזרחי") ובמסגרתה הפרו צו שפוטי לגילוי מסמכים שניתן לטובתו בכך שהעלימו רשימות מסמכים של כל חומר החקירה שנוהלה בעיניינו, אשר כונו על ידו אינדקסים (להלן: "האינדקסים"), ולא המציאו לו אותם.

עילת התביעה נגד קצינת המישטרה נשענת על כך שלטענת התובע סגרה את תיק החקירה נגד שני הפרקליטים בגין התלונה שהגיש נגדם התובע עקב אותה העלמת מסמכים נטענת למרות שלטענת התובע ידעה היטב כי מדובר בעבירה פלילית חמורה.

כמו כן, ביום 2.6.22 הגישה הנתבעת בקשה לחיוב התובע בערובה להבטחת הוצאותיה עקב טענתה כי סכויי התביעה קלושים ביותר וכי התובע מיתחמק באופן שיטתי מתשלום חובותיו כעולה מתיקים שונים המתנהלים נגדו במרכז הארצי לגביית קנסות וביום 14.7.22 חוייב התובע בהפקדת ערובה בסך 6,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי להמשך ניהול ההליך, סכום אותו אכן הפקיד.

מטעמי יעילות לא אפרט עתה גם את כל טענות הצדדים ביחס לכל אחת מעילות הסילוק על הסף שהעלתה הנתבעת והן יוזכרו אגב הדיון בהן במידה שהדבר ידרש.

ראשית, טענה זו הופרכה בעדותו של ניר, אשר זומן מטעם ההגנה והעיד כי הנאשם עצמו ראה את התיק בהסדרה, עיין בו מספר פעמים ואף צילם אותו .

...

לאור מכלול האמור סבורני כי יש מקום לעכב את ההליך הנוכחי עד לסיום ההליך הפלילי והפיכת פסק הדין לגביו לחלוט.

סיכום לאור האמור הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

עם זאת, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו עד לאחר הפיכת פסק הדין בהליך הפלילי לחלוט.

]השופט ח' כבוב: ] במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותרים כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבות לבוא וליתן טעם "מדוע לא שינו את עילת סגירת תיק החקירה כנגד העותר, מעילת חוסר ראיות לעילת חוסר אשמה". מן העתירה ונספחיה עולה כי העותרים הם בני זוג שיחסיהם ידעו עליות ומורדות, וכי ביום 16.09.2022 ניפתחה נגד העותר חקירה פלילית שיסודה בתלונה שהגישה העותרת נגדו.

בתום החקירה המשטרתית הועברו ממצאיה לפרקליטות המחוז, וביום 31.10.2022 הוחלט לסגור את התיק מחמת חוסר ראיות.

זאת נעשה, לטענת העותרים "מבלי שניתנה היתייחסות כלשהי לעובדה, כי [העותרת] חזרה בה מתלונתה והודתה, כי בדתה את הארוע ממוחה הקודח"; עוד נטען כי "החשדות כנגד העותר משוללות יסוד, ואין בהן אלא גרסה מעוותת, מוגזמת ומנופחת של העובדות מפיה של העותרת, כאשר תכלית התלונה הייתה ממניעים לא כשרים של נקמנות ויצירת מנוף פלילי כדי למנוע מהעותר לעזוב אותה". ביום 13.11.2022 פנה העותר לתביעה בבקשה לפי סעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), לשינוי עילת הסגירה של תיק החקירה מחוסר ראיות לחוסר אשמה.

בבקשה צוין כי בני הזוג נהגו לקיים "משחקי שליטה ופנטזיות שונות הכוללות גם אזיקים, כאשר הכל [היה] בהסכמה בין בני הזוג ולרצונם" [במאמר מוסגר יוער כי טענה זו שימשה את העותר כאשר הוטח בו בחקירתו כי העותרת סיפקה צילומים בהם רואים שטפי דם שונים על גופה].

בגדרה נטען כי בערר נפלה שגגה, שכן בנגוד לנטען אמת המידה לסגירת תיק חקירה בעילה של חוסר אשמה אינה האם מתוך הראיות עולה כי "הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הנו נמוך" אלא האם "הראיות משאירות ספק סביר בחפותו של החשוד. [...] [ו]כי אין די בקיומו של שמץ ראיות, אלא אם [חומר הראיות] עומד במבחן הראיה המנהלית ומשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד". כן צוין, כפי שצוין בבקשה מיום 13.11.2022, כי העותר הוא אדם נורמאטיבי, ללא דופי, שהתנדב בקהילה ושירת בתפקיד צבאי קרבי בסדיר ובמילואים ואף קיבל תעודת הצטיינות במהלך שרותו.

...

לאחר ששקלתי את טענות העותרים, מצאתי כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

כאשר גורמי התביעה הגיעו לכלל מסקנה כי תנאי סף זה לא מתקיים, עליהם להימנע מהעמדה לדין ולסגור את תיק החקירה נגד החשוד.

בנתון לאמור סבורני כי העותרים לא צלחו את המשוכה המשמעותית שעמדה בפניהם, ועל כן דין העתירה להידחות.