בקשה לצו עשה לחתימה על תוכניות בנייה במושב שיתופי

להצהיר כי התובעים זכאים לקבל את חתימת רמ"י והמושב על תכניות הבניה לצורך קבלת היתר בניה מהועדה המקומית לתיכנון ובניה מטה יהודה.

כמו כן, מתבקש מתן צו עשה להריסת הבניה הבלתי חוקית שנעשתה במקרקעין, להריסת המחוברים ולהשבת המצב לקדמותו.

כתוצאה מכך לא ניתן לבצע עבודות פיתוח בקרקעות, לרבות בנחלת התובעים, ומאיך לא ניתן גם לקבל היתרי בנייה ללא פיתוח שטח הנחלות עד להסרת העיקולים וצוי המניעה על ידי המשקם, לא ניתן היה לקבל היתר בנייה, שכן הרשות דרשה להמציא לידיה את החלטת המשקם המאשרת את הסדרת חובות המושב, וכן את אישור המשקם בדבר החרגרת השעבודים משטחי הנחלות המיועדות להקצאה.

הפרת התחייבות הרשות כלפי התובעים – חוזית, מצג שוא והסתמכות – המנעות הרשות מחתימה על הבקשות להיתרי בנייה בנסיבות העניין היא בגדר התרת התחייבות הרשות כלפי התובעים, בין אם התחייבות חוזית הנובעת מיחסי הרשות והמושב שבו חברים התובעים, בין היתר, על פי הסכם המשבצת של המושב, ובין בשל הפרת מצגים שהציגה הרשות כלפי התובעים ואשר עליהם הם הסתמכו.

בית המשפט העליון פסק כי לאגודות שיתופיות מוקנה שיקול דעת רחב בבחירת המצטרפים אליהן בשל אופיין הייחודי והקשר האישי בין חבריהן (בר"מ 2451/13 יוגב אלקיים נ' תאשור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 12.6.13); ע"א 7821/10 אבנר חדד נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם בנבו 11.6.2)).

...

מאחר ונקבע, כי לתובעים, כיום, אין כלל זכויות במקרקעין בנחלות, הרי שאין מנוס מקביעה כי יש לפנות את המקרקעין מכל הנמצא עליהם – להרוס את הבניינים, ולהשיב את המצב לקדמותו.

סופו של דבר התביעה נדחית.

תביעת התובעים 1-5 נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 63331-03-16 צפריה-מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ ואח' נ' אופריין תחנות דלק בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא סיגל רסלר-זכאי התובע והנתבע שכנגד: צפריה-מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד אייל פלום הנתבעת והתובעת שכנגד: אופריין תחנות דלק בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד משה הולנדר פסק דין

עוד, לטענת התובעת, הקמת חנות הנוחות עתידה הייתה להגדיל את מספר המבקרים בתחנת הדלק ואת המכירות בה. התובעת העריכה את הפסדיה בסך של 10,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ. התובעת העמידה סך כל ניזקי בגין סרוב הנתבע לחתום על המסמכים על סך של 780,000 ₪ בתוספת מע"מ. לחילופין, נטען כי על הנתבע לשלם את ההוצאות וההשקעה שהשקיעה התובעת בהכנת התוכניות והתשתיות הנדרשות לבניית חנות הנוחות בסך של 414,000 ₪.

כתנאי לחתימה על תצהיר בנוסח זה, ביקש הנתבע מהתובעת כתב שיפוי וביטחונות.

דיון והכרעה התביעה לצוו עשה בהתאם לתצהירו של מר סימון, חתם הנתבע זה מכבר על התוכניות.

...

בהעדר טיעון מטעם הנתבע לעניין זה, הנני קובעת כי זהו מועד ביצוע התשלום.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 756,299 ₪ (שהם 49% מהסכום המוטבע בשובר התשלום) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.4.08 ועד ליום התשלום בפועל.

סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה לצו עשה, בהתאם למבוקש.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 17.6.2002 נחתם בין המערערת, צפריה מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב") לבין המשיבה, אופריין תחנות דלק בע"מ, חברה העוסקת בתכנון, הקמה והפעלה של תחנות דלק (להלן: "החברה") הסכם להקמה והפעלה של תחנת דלק על ידי החברה במקרקעין של המושב (להלן: "ההסכם").

החברה הכחישה בכתב הגנתה את ההפרות החוזיות שיוחסו לה וממילא את החוב הנטען, ובתביעה שכנגד שהגישה טענה כי המושב הוא "המפר ברגל גסה את הוראות ההסכם המחייבות אותו לחתום על בקשה להיתר בניה להגשה לרשויות התיכנון ומנצל, בחוסר תום לב, את העובדה שלא ניתן להגיש את התוכניות ללא חתימתו" וכי "לא עמד במחוייבותו להשיב את הסכום ששולם לממ"י (דמי ההוון - ש.י.)עבור התקופה ששולמה במקומו". בית המשפט התבקש "ליתן צו עשה לחתימה על מסמכים שנועדו להיתרי הבניה שנדרשים ... לצורך בניית חנות נוחות ופרגולה בתחנת הדלק" ולחייב את המושב בתשלום "מחצית דמי ההוון ששילמה" בעבור תקופת חכירה של 49 שנים (בעוד תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה ל- 25 שנים), זאת מכוח "הוראה מפורשת בחוזה ... והן על פי הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט" (ראו כתב ההגנה והתביעה שכנגד).

...

אף אני סבורה שיש לקבל את הערעור ולבטל את חיוב המושב לשאת ב49% מדמי ההיוון, לרבות ההוצאות שנפסקו .

יהודית שבח, שופטת, סג"נ התוצאה בדעת רוב השופטות שבח ויעקובוביץ, וכנגד דעתו החולקת של השופט אטדגי – הערעור מתקבל כך שחיובו של המערער לשלם למשיבה סך של 756,299 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמו גם לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 95,000 ₪ – בטל.

המשיבה תשלם למערער הוצאות ההליך בבית משפט קמא ובערעור בסך של 35,000 ₪.

עוד מורה ההסכם כי ביצוע הבנייה ייעשה על ידי קבלן מבצע, חברה בשם יעקב מליח בע"מ, כי למבקשת ישולמו "דמי ניהול" בסך 20,000 ₪ לחדש, וכי בתום הפרויקט, לאחר ניכוי כל "הוצאות ביצוע הפרויקט", יושבו הלוואות הבעלים, ויחולקו הרווחים בין הצדדים לפי חלקם היחסי כאמור.

לטענת המבקשת, יש להורות למשיבה בצו עשה זמני, לחתום על ההוראה, כך שזו תועבר לבנק ועל בסיסה יועבר הסכום הנקוב בהוראה למבקשת.

"כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת: בג"צ 57/59 פסטר נ' יו"ר ההוצל"פ, ת"א-יפו ואח' [3]; ע"א 183/59 ש' שחר נ' ז' שחר [4]. המבחן שעלינו להעמיד לעניין זה הוא המבחן כדלקמן: נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פועלו של הצוו הזמני אשר ניתן? לפיכך אין בית המשפט נוטה, בדרך כלל, ליתן לתובע שתבע סעד הצהרתי סעד זמני של צו-מניעה, שהרי עם מתן פסק הדין, יישאר, בדרך כלל, הסעד הזמני תלוי על בלימה." (רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתחייבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] 25.6.07) כאשר בוחנים את הבקשה, אין כל דרך להבין מהו הסעד בתובענה העיקרית, אשר הסעד הזמני המבוקש בה לשרת.

המבקשת טוענת שבלי העברת הכספים תתקשה בהעמדת הערבות הבנקאית לה התחייבה, אך נמנעת ולו מראשיתו של פירוט על מצבה הכלכלי, על הקף משאביה ועל התכניות שודאי עשתה עת ניגשה למכרז ובטרם פנתה בבקשה להעברת כספים מהחשבון.

...

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

בית המשפט המחוזי בנצרת 14 מאי 2023 ת"א 71783-10-18 קוך ואח' נ' מושב שרונה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' בפני כב' השופט הבכיר יונתן אברהם תובעים 1.יצחק קוך 2.רחל קוך 3.רועי קוך 4.אמרי קוך 5.יצחק קוך ובניו משק חקלאי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דן שגב וימר נתבעים 1.מושב שרונה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ ישי לבנון ממשרד ליפא מאיר ושות' 2.הועדה המקומית לתיכנון ובניה במועצה האיזורית הגליל התחתון (התביעה נגדה נדחתה) פסק דין

כן נתבקש ע"י התובעים סעד של צו עשה שיורה לאגודה לחתום על התכניות הנ"ל לצורך הגשתן לועדות התיכנון הנ"ל לאישור ולקבלת היתרי בניה.

כמו כן נטען כי למושב הוגשה רק בקשה לחתום על "דף מגישי הבקשה" ללא שצורפה אליו תכנית הבניה המלאה.

...

על כן אני דוחה את הטענה.

שעה שדחיתי את טענות התובעים, איני רואה מקום להידרש לטענה זו. לסיכום דין התובענה להידחות ועל כן היא נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת 1, למושב, הוצאות ההליך בסך כולל של 75,000 ₪.