בקשה לצו עשה זמני ומניעה זמני לשחרור טובין תפוסים

ביום 29.3.21 הוגשה תובענה להחזרת תפוס זו על ידי התובע, בצרוף בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש בטובין המחולטים.

בהמשך לתפיסת הטובין, התכתבה הנתבעת עם התובע דרך כתובת הדואר האלקטרוני שלו; לשם נשלח האב"ת, משם נשלחה בקשת התובע לשיחרור התפוס, לשם נשלחה החלטת הועדה, משם נשלחה השגת התובע על החלטת הועדה, ולבסוף לכתובת מייל זו נשלחה דחיית השגת התובע, הכול כמפורט לעיל.

(1) לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לידרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חודשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים.

...

סבורני כי טענות אלה אינן רלוונטיות לענייננו, ואינן מבססות טענה לאפליה של התובע לעומת אחרים.

לסיכום, בנסיבות אלה, מצאתי כי מדובר בטובין שיובאו תוך הפרת איסור ועל כן נתפסו כדין.

סוף דבר על בסיס האמור לעיל - התביעה נדחית.

ביום 7.12.14 הגיש התובע בקשה לשיחרור הטובין , באותו יום התקבלה חוו"ד של אהוד אורטל , ממונה בכיר במטה הסמים , ולפיה השמוש הנעשה בטובין שיובאו, הנו לצורך הכנה ועישון סמים מסוכנים , האסורים בהתאם לס' 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

(1) לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לידרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חדשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים; (2) להביא בעצמו לידי הגשת תובענה להחרמת התפוס.

(ב) אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אף לא הביא בעצמו לידי הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(2), יימסר התפוס לידי התובע" בע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd נ. רשות הנמלים והרכבות [פורסם בנבו] נקבע כי "החרמה, לפי פקודת המכס [נוסח חדש] היא פעולה שיפוטית, המפקיעה את הבעלות על טובין שבהם נעברת עבירת מכס, ומעבירה אותה לידי המדינה. בכך היא נבדלת מן החילוט, שהוא אמצעי מינהלי, המונע מבעלים של טובין שתפסו את השמוש והחזקה בהם באופן זמני, עד לקבלת החלטה בעיניין החרמה" (פ"ד נג(2) 289, בעמ' 327).

סעיף 2 לצוו תעריף המכס (איסור יבוא) התשס"ה 2005- קובע: "הטובין המפורטים בתוספת אסורים ביבוא לישראל, כמפורט להלן: ( 1) אם בטור א' בתוספת צוין "שונים", יחול איסור היבוא על כל הטובין העונים לתאור הטובין המופיע בטור ב';"

...

אני סבור כי נוכח עדויות המומחים שלא נסתרו, ניתן לקבוע כי השימוש בפועל בטובין נשוא התביעה הינו להכנת סם מסוכן, משכך, חולטו כדין ולפי סעיפים 41-42 לפקודת המכס.

לאור האמור לעיל בהינתן, שהמכס פעל דיונית, ומהותית לפי סמכותו וכפי שפורט לעיל, והתובע לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו, ולעניין הצדקת ההשבה, אני מחליט לדחות את התובענה .

סוף דבר התביעה נדחית אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

כן תכליתה למנוע באופן קבוע את שיחרור הטובין שעוכבו במכס, הם הטובין נשוא הבקשה למתן צו עשה זמני בה עסקינן.

ככל ותשוחרר הסחורה התפוסה במכס ותשווק בשטחי ישראל והרשות הפלסטינאית, התובענה תהפוך לדיון תאורטי בזכויות הקניין של הצדדים ובפועל ייגרם נזק משמעותי למוניטין שרכשה המשיבה ולהיקף מכירותיה.

...

נטל ההוכחה לא הורם, מכאן יש לקבל את הבקשה לשחרור הטובין.

במכלול הדברים, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה הוצאות משפט לידי המשיבה בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

הבקשה ועיקר טענות הצדדים החלטה זו עניינה בבקשת מר שעראוי מוסטפא (להלן: "המבקש"), סוחר פלסטינאי מחברון המייבא סחורה מטורקיה לישראל והבעלים של חברת "איילול" להובלה ומכסיות, למתן צו עשה זמני המורה לאגף המכס - חיפה לשחרר את הטובין התפוסים, לידי המבקש, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בשווי הטובין המוצהרים, וכן למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד להמנע מדיספוזיציה בטובין, לרבות מכירתם או השמדתם או כל פעולה אחרת וזאת עד לסיום ההליך העקרי.

...

יחד עם זאת, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל לעניין הצהרת היבוא, בשים לב לאבחנה בין ההליך הפלילי להליך האזרחי, ובהינתן הקביעה, בשלב זה של ההליך, כי בידי המבקש היתה לכאורה השליטה בסחורה בכל שלביה - מימון, רכישה, הובלה ובקרה בטורקיה, בעלות בסחורה שנותרה על שם המבקש עד לפריקתה בנמל בארץ, ורק לאחר שחרורה מהמכס מתבצע למעשה שלב המכירה ללקוחות, וכי עד לשלב זה, המבקש הוא הרוכש, המממן, המוביל ומבצע הבקשה על תהליך ההובלה והוא הבעלים של הסחורה, נראה כי הדרך הראויה היא מכירת הטובין ע"י המכס כדי לאפשר קבלת תמורה הולמת עבור הסחורה וצמצום נזקי המבקש, בעוד שזה האחרון רשאי להיפרע מן המשיבה, אם תתקבל תביעתו, לאחר בירורה.

מה עוד, שבאותו מקרה עיקר הדיון שם התמקד בשאלת תום הלב של המעשה הפסול ומיצוי החקירה בהקשר זה. סוף דבר על יסוד כל הטעמים שמניתי לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בפניי בקשה לצוו עשה זמני המורה לאגף המכס והמע"מ לשחרר טובין תפוסים כפוף להפקדת ערובה, וליתן צו מניעה זמני המורה לו להמנע מכל דיספוזיציה בהם.

...

מאחר שלפי הפסיקה של בית המשפט העליון, כנזכר לעיל, חילוט מהווה העברת זכות החזקה והשימוש בטובין לידי המדינה, ודיספוזיציה כוללת בחובה גם עסקאות לענין החזקה והשימוש, אינני מקבל טענה זו. אולם מאחר שאין מדובר בפסידים והמשיב לא העלה טענה בדבר רצון להשתמש ביתרת הטובין, להשכיר אותם וכיוצ"ב, אתן, למען הסר ספק, צו מניעה זמני האוסר על עשיית דיספוזיציה ביתרת הטובין עד להכרעת התביעה.

סיכום הבקשה לצו עשה זמני נדחית.

מאחר שהמחלוקת האמתית בין הצדדים בבקשה זו היתה בענין הבקשה לצו עשה זמני לשחרור יתרת הטובין כנגד ערובה, והבקשה לצו עשה זמני נדחית, ישלם המבקש למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך של 6000 ₪.