במהלך חודשים אוקטובר עד דצמבר 2020, הגישה העותרת שתי בקשות:
הבקשה האחת הוגשה לעמידר, במסגרתה העותרת ביקשה להכיר בה כ"דיירת ממשיכה" בדירה הציבורית בה התגוררו אמה ואחיה טרם פטירתם.
בסמוך לאחר הגשת ההליך, הוריתי ביום 6.1.2021 על מתן צו אירעי למניעת פינוי העותרת מהדירה הציבורית, תוך שהדגשתי כי: "...מטרת הצוו הארעי היא קבלת החלטה מושכלת לאחר תגובת המשיבים, וכי אין בצו הארעי כדי להביע כל עמדה בדבר סכוייה של העתירה". המשרד הגיש תגובתו לבקשה לצוו ביניים וכן תגובה מקדמית לעתירה ביום 25.1.2021, והעותרת השיבה על כך בכתב ביום 24.2.2021.
...
מאחר שהתנאים הסטטוטוריים להכרה ב"דייר ממשיך" לא התקיימו בעניינה של העותרת, המסקנה היא כי בדין נדחתה בקשתה של העותרת על-ידי הוועדה העליונה ואין להתערב בכך.
סוף דבר
נוכח הטעמים שפורטו, אין מנוס מדחיית העתירה וכך אני מכריעה.
בשים לב לנסיבותיה האישיות של העותרת וכדי לאפשר לה תקופת התארגנות, אני קובעת שהצו הארעי למניעת פינויה מהדירה יוארך עד יום 1.7.2021, כך שתוך תקופה זו ולכל המאוחר עד יום 1.7.2021 העותרת תפנה את הדירה (ראו והשוו: עע"ם 2721/14 שניידר הנ"ל, פס' 15 לפסק דינו של כב' השופט מזוז; עע"ם 3478/14 נוף נ' משרד השיכון, פס' 4 (20.11.2014); עע"ם 6670/15 מקונן נ' מדינת ישראל (9.1.2017); עע"ם 8782/14 מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון, פס' 42 (12.6.2017)).