בקשה לצו מניעה נגד עובד לשעבר שהקים חברה מתחרה

אין ולא היה כל הסכם כתוב בדבר "אי תחרות" בינו לבין המבקשת, והוא לא פעל נגדה במחתרת, אלא הוא הצהיר בפניה על כוונתו לפתוח עסק עצמאי משלו, מבלי שהמבקשת הביעה כל תרעומת על כוונתו זו והיא אף תמכה בו, ואף הבטיחה לסייע לו במסגרת תפקידו בחברה.

ב"כ המבקשת עשה שימוש נרחב בסיכומיו בפסק דינה של כב' השופטת איצקוביץ בעיניין דקוליין ציפויים דקורטיביים נ' הוד סלמה[footnoteRef:4] , בו ניתן צו מניעה קבוע נגד עובד לשעבר אשר פתח עסק מתחרה לזה של מעסיקתו, ובקש לגזור גזירה שווה גם לענייננו ולקבוע כי גם במקרה דנן הפר המשיב את הסוד המסחרי של המבקשת, ואולם עיון מעמיק בפס"ד דקוליין מעלה כי אין הנידון דומה לראייה.

] התובעת בפס"ד דקוליין עסקה בייצור ושיווק של טיח דקורטיבי וציפויים לבתי מגורים ומבנים שונים במבחר טקסטורות וגוונים, המכיל חומרים המגנים על קירות בדרך יעילה, והיא בעלת מיפעל שהוקם לפני כעשרים שנה, בו נעשה שימוש באמצעי ייצור מהמתקדמים בעולם, כולל מכונות ומוצרים שהם ייחודיים לתובעת שם, והם תוכננו על-ידה ויוצרו עפ"י הוראותיה בלבד ובנוסחאות של חברה איטלקית, ששופרו על-ידה עם השנים והותאמו לאקלים הישראלי, תוך כדי השקעת סכומי עתק בהמצאת הנוסחות.

...

אין בידנו לקבל את הסברי המבקשת לשיהוי זה בהגשת הבקשה משך למעלה מחודשיים מהיום שבו נודע לה כי המשיב מפר את סודותיה המסחריים, ועל כן, בנסיבות העניין, ואף רק מפאת שיקול זה - יש לדחות את הבקשה משום שלא לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי הממושך.

לסיום פרק זה יצוין כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה לסעד זמני בכלל, ובבקשה לצו-מניעה בפרט, עליו לתת את דעתו למכלול הנסיבות שנפרשו בפניו, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי, דומה כי אין מנוס מהקביעה כי המבקשת לא הניחה תשתית מספקת לקבלת צו המניעה המבוקש על-ידה, וכי אין זה המקרה שבו בית הדין יוציא תחת ידיו צו מניעה אשר ימנע מהמשיב להמשיך בעבודתו עם מפעלי ים המלח.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב להידחות.

התביעה השניה המונחת בפני בית הדין הנה בתיק פ"ה 40771-07-15, והוגשה ביום 20.7.2015 על ידי החברה כנגד העובד, ובה התבקש סעד של מתן צו מניעה קבוע כנגד העובד, וזאת בגין התחייבותו החוזית לאי-תחרות כנגד החברה.

] עוד נטען על ידו, כי העובד הקים גוף המתחרה לחברה, והחל להתחרות בחברה כאשר הוא מציע מוצרים מתחרים, מקבילים וזהים במהותם, המיוצרים במפעל בטורקיה.

לגבי העובד לשעבר בחברה – דרור, טען העובד כי הוא אכן בדק עימו אפשרויות לשיתוף פעולה, בתחום המומחיות המשותף לשניהם, אולם המדובר בפעולה לגיטימית שהוא רשאי היה לעשותה כדי להיתפרנס, ועובדה היא כי החברה לא מצאה לנכון להגיש בקשה לסעד משפטי כנגד דרור.

...

לגבי התביעה בתיק סע"ש 4334-03-16 – בשל הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק הדין, תביעתו של העובד כנגד החברה בגין הפרשי שכר נטענים לשנת 2008, נדחית על הסף מחמת התיישנות.

] בסיכומו של דבר, וכפי שפורט, נותח והוסבר בהרחבה במהלך פסק הדין, הוגשו בפנינו שלוש תביעות מנופחות ומוגזמות מצידה של החברה כנגד העובד, הכוללות האשמות קשות ביותר, ואשר נדחו כולן – הן לגבי תביעת הגבלת העיסוק, והן לגבי שתי התביעות הממוניות.

] אשר על כן, אנו קובעים כי החברה תשלם לעובד שכר טרחה והוצאות משפט בסך של 100,000 ₪.

התובעת הגישה בקשה לצוו מניעה כנגד הנתבעים 1 – 2.

יחד עם זאת בנסיבות מקרה זה לא מדובר במעבר עובד לחברה מתחרה באופן שהחברה המתחרה נהנית מהמידע אשר מתקבל מהעובד וכן לא הוכח כי הנתבע1 גזל סודות מסחריים והעבירם לאביו לאחר סיום תקופת עבודתו בתובעת על כן, גם מטעם זה הנני סבורה כי הנתבע 2 אינו צד המהוה חלק מהעילה או עובדות המקרה מאחר ושוכנעתי כי עסקינן ב"שחקן" פסיבי נעדר מעורבות ממשית אשר עיקר תפקידו ברשום העסק החדש אותו הקים הנתבע 1 , על שמו.

...

יחד עם זאת בנסיבות מקרה זה לא מדובר במעבר עובד לחברה מתחרה באופן שהחברה המתחרה נהנית מהמידע אשר מתקבל מהעובד וכן לא הוכח כי הנתבע1 גזל סודות מסחריים והעבירם לאביו לאחר סיום תקופת עבודתו בתובעת על כן, גם מטעם זה הנני סבורה כי הנתבע 2 אינו צד המהווה חלק מהעילה או עובדות המקרה מאחר ושוכנעתי כי עסקינן ב"שחקן" פאסיבי נעדר מעורבות ממשית אשר עיקר תפקידו ברישום העסק החדש אותו הקים הנתבע 1 , על שמו.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת היעדר סמכות עניינית.

סוף דבר - הנתבע1 ישלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, סך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב והנאמנות.

הנתבעת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד התובע ומר נאור שמטרתו היתה, כך על פי כתב ההגנה, למנוע מהם "לעשות שימוש במיזם שפיתחו במהלך עבודתם בחברה ולמנוע מהם לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של החברה. שעה שהתובע ושותפו הצהירו במסגרת ההליך הזמני, כי המיזם אינו נמצא בשלב האופרטיבי ואין מוצר שניתן לעשות בו שימוש, הרי שהנתבעת השיגה את מבוקשה בהליך". באשר לטענות התובע בכתב התביעה נטען על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, כי "הפיתרון אותה הגה התובע, מאחורי גבה של החברה ותקופת עבודתו בחברה ולרבות בשעות העבודה, במסגרת המיזם הפרטי...הוא מוצר טכנולוגי בעל אינטלגנציה מלאכותית המסוגל לבצע סידור אוטומאטי של התמונות באלבום על פי יכולת זהוי פנים וזיהוי פרמטרים נוספים..." טוענת הנתבעת, כי בשלב שבו התגלה לה שהתובע מפר את הסכם העבודה ועוסק בהקמת מיזם מתחרה על חשבון שעות העבודה, "זה היה בשלב ה"אב טיפוס" או בסמוך לכך והתובע כבר החל לחפש משקיעים פוטנציאלים למיזם".

מנמקת הנתבעת בקשתה ומציינת, כי סירובו של התובע לחשוף את המסמכים משמעו כי תישלל ממנה האפשרות לחשוף את האמת באמצעות "מסמכים המוחזקים בידי התובע המסרב לחשוף אותם מחשש כבד שיפסיד במשפטו". אף ביחס לטענת התובע לפיה יש בדרישת הנתבעת לגילוי מסמכים כדי לפגוע בפרטיותם של אחרים טענה הנתבעת כי"אין ולא תיתכן פגיעה ב"פרטיות" של צדדים שלישיים שעה שכל המבוקש הוא חשיפת התכתבויות של התובע עם עובד לשעבר של החברה ושל נותן שירותים ושל כל גורם אחר כאשר ניתן להשחיר כל פרט מזהה שהתובע חושש לפגוע בפרטיותו".

...

במקביל, החלו התובע ומר יונתן נאור, עובד הנתבעת ששימש כמנהל פיתוח בפרויקט, לחשוב על הקמת מיזמים טכנולוגיים עצמאיים, ביחד, כאשר "מהם נבע בסופו של דבר רעיון לפיתוח טכנולוגיה בתחום האינטלגנציה המלאכותית". במהלך חודש יוני 2017 בעקבות פגישה אקראית עם מנכ"ל הנתבעת סיפרו מר נאור והתובע למנכ"ל הנתבעת, מר שפירא, כי "הם בודקים ביניהם התכנות לשיתוף פעולה בענין פיתוח מערכת טכנולוגית". לטענת התובע שוחח עם מר שפירא בחודש נובמבר 2017 על מנת לבחון אפשרות לשילובו של מר שפירא כמשקיע במיזם.

לאור האמור, נדחית בקשת הנתבעת לחייב את התובע לגלות "כל מסמך המעיד על ניסיונות התובע לגייס משקעים עבור המיזם ולרבות הצהרות בפני משקיעים על סכסוך כספי כאמור בסעיף 87 לכתב התביעה". מצגת ודו"חות אקסל שהיה מעורב בהן התובע בקשר למיזם ושהוצגו למשקיעים פוטנציאליים בקשר למיזם (לרבות אלו שהוצגו למנכ"ל החברה) בתקופת עבודת התובע בחברה ובסמוך לאחריה הנתבעת טענה, כי מסמכים אלה רלוונטים להליך, כי מדובר בדרישה ממוקדת "שכל מטרתה היא להראות שהתובע היה עסוק במיזם בזמן שעבד נתבעת והוא אף הציג למנכ"ל החברה בזמן שהיה עובד שלו את המיזם בפירוט (במצגות ובדו"ח אקסל)". בבקשתה טענה עוד הנתבעת, כי אין לה כל ענין ב"סודות המקצועיים" של התובע והוא רשאי להשחיר כל נתון סודי.

(ר' ברע (ארצי) 63906-01-18 רוית מרלה - כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ (2018)) משלא מצוי בידי התובע עותק מן המצגת שהוצגה בפני מר שפירא במועד התרחשויות הארועים נשוא התביעה, נדחית דרישת הנתבעת לגילויה.

סיכומו של דבר- בקשת הנתבעת לגילוי מסמכים, נדחית בחלקה.

לטענת התובע 1, הנתבע 1, ששמש נושא משרה באקסטרים קאר, הקים את חברת לייק קאר בע"מ (להלן – לייק קאר), המתחרה באופן ישיר עם אקסטרים קאר והסבה לה נזקים כספיים רבים, שאותם הוא תובע להשיב לו ולחברה.

ביום 08.10.2018, לאחר בקשה שהגיש המבקש לצוי מניעה זמניים שונים, ובהעדר תגובה מצד הנתבעים, הוריתי על מתן צוי מניעה אירעיים נגד הנתבע 1, האוסרים עליו לקיים כל פעילות עסקית, באמצעותו או באמצעות אחר, זאת מלבד עיסקאות שהמבקשת 2 צד להן.

ביום 05.11.2018 דחיתי בקשה של הנתבע 1 למתן צו מניעה זמני המורה לתובעים להמנע מלעשות שימוש כלשהוא במכתבי אישור זכויות חתימה, ובהחלטות של ישיבות דירקטוריון ובעלי המניות, שבהן נקבע לכאורה כי חתימתו היחידה של התובע 1, בצרוף חותמת של החברה ו/או שמה המודפס, תחייב את החברה.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.02.2019, במסגרתו ביקש התובע מבית המשפט ליתן לתובעים את החשבונות המפורטים להלן: כל מיסמכי הנהלת החשבונות של לייק קאר החל מיום הקמת לייק קאר (20.04.2016) ועד למועד המצאתם לתובעים, ולפחות עד ליום 01.06.2018, לרבות כל מועד מאוחר יותר, שבו חברת לייק קאר תהיה פעילה, כפי שיוחלט על-ידי בית המשפט, לרבות כרטסות מלאות של הנהלת חשבונות, דו"ח רווח והפסד, מאזנים סופיים, מאזני בוחן, דיווחי לייק קאר לרשות המיסים – מס הכנסה, נכויים, מס ערך מוסף וביטוח לאומי, וכל מיסמך חשבונאי אחר המצוי ברשות לייק קאר ביחס לתקופה האמורה.

לשיטת התובעים, ראיות אלה מוכיחות כי הנתבע הוא הבעלים האמתי בחברה וכי העברת המניות לידי העובד לשעבר נועדה אך ורק כדי להסתיר ולהסוות את בעלותו בלייק קאר.

...

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהורות על הסעדים הבאים: אני מורה לנתבעים להעביר את החשבונות המבוקשים בסעיף 7 לפסק דין זה לידי החברה, באמצעות בא כוחה של החברה, תוך 45 יום מהיום, בכפוף לכך שהחברה ואמין יתחייבו שלא לעשות שימוש בחומר שיקבלו אלא לטובת החברה ולא לטובת עסקי אמין האישיים.

אני מורה לנתבע לשלם לאקסטרים קאר סך של 1,994,837 ש"ח, המהווים מחצית מחובותיה של החברה נכון ליום 31.01.2019.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.