בקשה לצו מניעה זמני: השבת חשמל ומניעת ניתוק מים וחשמל

במהלך השנים שחלפו סיפקו צנורות המזרח התיכון, ולאחריה המשיבה, חשמל, מים, וכמו כן חיבור לביוב, תוך חיוב המבקשת בגין צריכה זו. נטען בתביעה, שהמבקשת גילתה שהמשיבה מחייבת אותה בגין חשמל שאינה צורכת, וכי מדובר בחשמל הנצרך – כך נטען – על ידי המשיבה, וכן על ידי גורמים אחרים במקרקעין.

ביום 24.3.21 חזרה והגישה המבקשת בקשה לצוו מניעה זמני לאחר שלטענתה חזרה והתרתה בה המשיבה כי בדעתה לנתק את החשמל.

בהחלטה מיום 14.4.21 מינה בית משפט קמא מומחה מטעם בית-המשפט שהתבקש לבדוק את מוני החשמל וכן להשיב על שאלות שפורטו בהחלטת בית משפט קמא.

...

בקשת רשות הערעור נסובה גם על החלטת בית משפט קמא מיום 26.4.21 בה לא נעתר בית משפט קמא לבקשתה של המבקשת לעיון מחדש בהחלטה הקודמת מיום 18.4.21.

לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור על נספחיה, ולאחר שעיינתי ב"נט המשפט" בבקשות השונות שהוגשו בהליך זה בפני בית משפט קמא ובהחלטותיו של בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

בנסיבות אלה, איני רואה הצדקה להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא מיום 18.4.21 ומיום 26.4.21, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

ואולם לצד כל זאת, וכדי ליתן שהות למבקשת לשלם למשיבה את המגיע בגין "תוספת פחת" ו-"תשלום קבוע" (בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 18.4.21), אני מורה שהצו אשר נתן בית משפט קמא בהחלטתו מיום 26.4.21, ולפיה לא תפעל המשיבה לניתוק אספקת החשמל בנכס של המבקשת, יוסיף לעמוד בעינו עד תאריך 30.6.2021 (כולל).

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני המחולקת לעתירה לצוו עשה המורה למשיבים להשיב את חיבור החשמל שנותק ביום 3.5.20 לבריכות דגים, חממה וגדרות חשמליות, לאלתר ולצו מניעה המונע נתוק מים ו/או חשמל לבית המגורים ו/או לחווה האורגנית של המבקש (הכוללת מבנים, חממה, שטחים חקלאיים) שבחזקתו והמצויים בגבעה 660, מערבית לכפר תפוח (להלן – "גבעה 660").

...

הבקשה הובאה בפני ביום 17.5.20 ולאחר שלא ראיתי כל דחיפות בבקשה, החלטתי שלא לתת צו ארעי והדיון בבקשה נקבע בפני ליום 19.5.20.

נראה כי הבסיס להכרעה זו היא השאלה האם שוכנעתי "על בסיס ראיות מהימנות" לכאורה, בשלב זה של ההליך, "בקיומה של עילת התובענה". האם הבקשה מבססת את עילת התובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה? שני הצדדים התייחסו לפסה"ד בירושלים כאשר כל צד טוען לפרשנות הפועלת לטובתו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לפניי בקשת התובעת למתן צו זמני לחייב את הנתבעים לשוב ולחבר מושכר שהיא מחזיקה בו למים, זאת לאחר שבעלי הדירה ניתקו אותה מרשת המים.

לדברי התובעת, היא הצליחה להשיב את החשמל לביתה, לאחר פנייה לחברת החשמל, אך פניותיה לתאגיד המים, נתבעת 3 (להלן: תאגיד המים), לא נשאו פרי ומזה כשלושה חודשים היא מתגוררת בדירה ללא מים.

כידוע, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, על בית המשפט לשקול שני שיקולים עקריים.

בהיתעלם מאי חוקיותם של חלקים מסעיף זה, ברי שאף לפיו אין לנתבעים הזכות לנתק בעצמם את הדירה מהמים, אלא "להורות לחברת החשמל ולעירייה לנתק את המושכר". כעולה מתגובת תאגיד המים, שלא נסתרה, נתוק הדירה מהמים לא נעשה על ידה, אלא על ידי הנתבעים באמצעות עקירת מד המים.

...

אני מורה לנתבעים לפעול מיד ולעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי להשיב את חיבור המים לדירה בה מתגוררת התובעת, לא יאוחר מחמישה ימי עסקים מהיום.

לבקשת נתבעת 3 ולמען הסדר הטוב, אני קובע כי החיוב בגין צריכת המים השוטפת של הדירה יחול מעתה ואילך על התובעת וזאת עד תום תקופת השכירות - 31.12.18, אלא אם תבוא הודעה אחרת כדין בדבר סיום תקופת השכירות או תינתן החלטה שיפוטית אחרת.

בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת הוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאת המשפט, בסך כולל של 3500 ₪.

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לנתק את עסקה של המבקשת, מחשמל ומים.

לאחר שבמשך מספר שעות היה מנותק עסקה של המבקשת מחשמל ומים, ולאחר שהוזמנה מישטרה למקום, הצליח נציג המבקשת להשיב את זרם החשמל והמים לעסקה של המבקשת.

...

בנסיבות אלה כאשר נציג מוסמך של החברה לא התייצב, וענין מעמדו של המצהיר לא הובהר, סבורני כי יש מקום להורות אף על הפקדת ערבון בדמות חלק מחוב דמי הניהול שבמחלוקת.

סוף דבר בשים לב לאמור, ניתן צו מניעה זמני כמבוקש המותנה בתשלומים כדלהלן.

המבקשת תשלם תוך 7 ימים את דמי הניהול לתקופה שממועד הגשת הבקשה, היינו מיום 1.4.2015 ועד היום, 10.6.2015 בתשלום אחד מזומן.

כב' השופט עאסי עבאס בהחלטתו מיום 04.12.2016, קבע: "מהדיון וטיעוני הצדדים עולה כי מדובר בסכסוך אזרחי בין שוכר למשכיר שמקומו להתברר בהליך אזרחי מתאים, ולא על ידי נטילת דין עצמית על ידי מי מהצדדים. לא התרשמתי כי קיים פוטנציאל לאיום או לאלימות, או להטרדה מאיימת בכלל, שמצדיקה מתן צו כנגד המשיב על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. ושוב, מובהר למשיב כי אל לו לקחת את החוק לידיו, לרבות על ידי החלפת הצילינדר במרפאתו של המבקש, ובהיעדר הסכמה עם המבקש בעיניין זה, עליו לנקוט בהליך אזרחי מתאים כפי שהמבקש כבר עשה." סמוך לאחר מכן, באמצע חודש דצמבר 2016, הגיש הנתבע תביעה לפינוי מושכר (תא"ח 30731-12-16) במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, לפיה: "...הנתבע יפנה את המושכר עד ליום 1.7.17, ימשיך להפקיד את דמי השכירות אצל באי כוחו, ולכל אחד מהצדדים שמורות מלוא זכויותיו וטענותיו." וביום 25.12.2016 הגיש התובע, במסגרת תביעה זו, בקשה לצוו מניעה צו מניעה זמני בה ביקש לאסור על הנתבע לנתק את החשמל והמים במרפאת התובע ולמנוע מהתובע שימוש סביר במרפאה.

הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען להפרות מצד התובע: הציב מכשיר קומפרסור מחוץ למושכר ללא אישור ובאופן הגורם לרעש ומטרד לנתבע וליתר השוכרים; מכשיר הסקשן של התובע ישן ביותר ולכן הוא גורם למיטרד רעש וחובר על ידי התובע לביוב בחוץ ללא אישורו של הנתבע, באופן לא תקין שגרם להצפה; העסיק מזכירה אישית בחדר קבלה והשתמש בדלפק ובמחשב השייך לנתבע ללא אישורו ובנגוד להסכם השכירות המגדיר את המושכר כחדר אחד ללא תוספות כלשהן; התובע לא ביטח את עצמו בביטוח אחריות מקצועית וכל בקשותיו של הנתבע לעיון בפוליסה שכזו הושבו ריקם; על אף שהוקצה מקום מסודר לבלוני הגז של התובע, הוא סרב למיקום ועל דעת עצמו וללא אישור השתמש במטבחון המיתחם לשם איחסונם ומיטלטלין נוספים שלו, כשבין היתר מדובר בבלוני חמצן טהור שהוא גז דליק ביותר.

...

סוף דבר: על התובע לשלם לנתבע את דמי השכירות מחודש נובמבר 2016 ₪ בסך 32,000 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים, אני מורה כי התובע ישלם לנתבע 17,000 ₪.

בנוסף ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד, בשים לב להיקף ההליכים שנוהלו (גם אם סכומי התביעות לא היו גבוהים), לכך שתביעתו העיקרית נדחתה, ולפער, בתביעה שכנגד שהגיש בתביעת הנתבע, בין הסכום שנתבע (150,000 ₪) לסכום שנפסק (15,000 ₪), בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, והוצאות משפט כנגד חשבונית/קבלה.