כמו כן, ביום 13.5.20 הגישה התובעת בקשה לסעדים זמניים ובהם – להורות לנתבעות להצהיר כי אין בכוונתן לפטר את התובעת; להמנע מלפגוע בהקף עבודתה ושכרה; להורות על קיום ישיבה שבה יציעו לתובעת תפקיד ההולם את כישוריה ושיבוצה טרם תחילת שנת הלימודים תשפ"א; צו הצהרתי לפיו הנתבעת 1 מכירה במצבה הרפואי של התובעת ולא תצא במיכרז או תציב אדם אחר לתפקיד ההולם את מצבה וכישוריה.
מטעם התובעת העידו היא עצמה, נציג ארגון המורים מר שלמה חדד (להלן: מר חדד), ומורים שלימדו בבית הספר - גב' שרון עטון מוראלי (להלן: גב' מוראלי), ד"ר פנינה מסיקה (להלן: גב' מסיקה), גב' אורלי טל מעון (להלן: גב' מעון) ומר אורן נהוראי קורולקר (להלן: מר קורולקר).
הנתבעת 2 טענה כי הקשיים התפקודיים של התובעת היתקיימו בשנים קודמות והיא אף ננזפה על ידי מנהלים קודמים; כי התובעת הפרה את תקנון בית הספר כאשר נהגה לצעוק ולהתייחס באופן משפיל לתלמידים; כי התובעת נעדרה פעמים רבות מסיבות אישיות ורפואיות; כי גם מבחינה מקצועית, שליש מכיתתה של התובעת נכשלת עקב סרובה של התובעת לחלק את תוכנית הלימוד ל-3 רמות כפי שנדרשה; התובעת לא הופלתה אלא נדרשה לעמוד ביעדים כלליים אחידים כגון הגעה בזמן, תחזוקת הכיתה ועוד.
נכון,
ולעזור לה ולמרות שהיא הייתה צריכה ללמד ארבעה ימים בשבוע היא לימדה רק יומיים,
נכון,
ודחפת לה את כול השעות ליומיים -
נכון,
כדי שיהיה לה נוח לעשות דברים אחרים או ללמוד משפטים, או כל מה שלא-
נכון,
תסכימי איתי זה נכון?
נכון, לפי החוק היא צריכה לעבוד ארבעה ימים בבית ספר לפי אחוזי המשרה שלה, יום אחד בזינמן שזה להשלים את השעות והמורה ביקשה יומיים וחצי, היומיים וחצי האלה.
בתצהירה, הרחיבה הנתבעת 2 כי בסופו של דבר, התובעת אכן מימשה את איומה ופנתה למישטרה בתלונה כנגד אם התלמיד, ולשם עשיית האמור, התובעת עזבה את בית הספר באמצע יום לימודים ללא תאום מראש, דבר שהצריך מציאת פיתרונות מידיים להקטנת הנזק.
יתרה מזו, משעומת מר קורולקר עם העובדה כי בית הספר שבו לימדו היה מיועד לחינוכם של ילדי קהילת העבריים וכי גם חלק מאוכלוסיית המורים (ובעיקר שמחיה) נמנים על קהילה זו, השיב כי המנהלת תומכת בה (בגב' שמחיה) כי היא צריכה אותה.
עוד עולה מהראיות כי התובעת עצמה היתנהלה כרצונה מבלי שהוראות המעסיק או המנהלת ימנעו ממנה לעשות כן. כך בין היתר נעדרה מבית הספר כל אימת שחשקה בחופשה או בעסוק אחר וזאת תוך שהיא מודיעה על ימי מחלה.
במסגרת דיון מיום 1.7.20 נישאל ב"כ התובע אודות עבודתה של התובעת כעורכת דין, והשיב:
"ב"כ התובעת: רצתה להשאר עד לפנסיה כמורה. לשאלת בית הדין אם התובעת עוסקת כעורכת דין אני משיב לא כל כך. עד כמה שידוע לי היא לא מקבלת שכר. הם ידעו זמן רב שהיא עורכת דין הם היו יכולים להזהיר אותה לעשות שימוע או לפטר אותה. כעת היא בחופשת מחלה והיא לא עובדת. אני לקחתי חלק מהתיקים שלה. היא לא משתמשת בתואר נכון להיום"
אך בדיון מיום 11.11.20 השתנתה גרסת התובעת:
"אני מפנה לסעיף 104 לכתב ההגנה של הנתבעת 1. אני לא הכחשתי שעסקתי בעריכת דין, הנתבעת 2 ידעה זאת. גם הנתבעת 1 ידעה ולא קבלתי מהם שום תשובה שזה אסור. המסמכים שנוגעים לעריכת דין לא קשורה לתביעה. הטענה הועלתה רק לאחר שהגשתי כתב תביעה ואם היו רוצים לזמן לועדת משמעת היו עושים זאת במשך 6 שנים זה לא נעשה לכן אין קשר בין התביעה לבין עבודתי בעריכת דין. אין לי היתנגדות להמצאת המסמכים המפורטים בסעיפים 1-4 לבקשת הנתבעת 1. איסור עבודה נוספת פגיעה בחופש העיסוק מפגיעה בכבוד האדם וחירותו, אילו ידעתי כי העיסוק אסור, הייתי שוקלת אם להמשיך או לא לעבוד בעריכת דין. לא שלחו לי מכתב תשובה שאסור לי לעבוד בעריכת דין. עצם הטענה מעלה שזו אחת הסיבות להתעמרות. עבדתי כעורכת דין מה זה קשור לתביעה שלי אם לא פעלו עד להגשת כתב התביעה" (עמ' 12 ש' 11-19 לפרוטוקול מיום 11.11.20)
דא עקא, בנגוד מוחלט לדברי התובעת, עולה מהראיות כי כבר בחודש אוגוסט 2016 היתקיימה פגישה בין התובעת למפקחת, הגב' נגר, מר חדד וגב' עינב קנפו, בעיניין דרישות התובעת לנוכח העברה היזומה.
...
דא עקא, לא שוכנענו ש"הניהול הנוקשה" שהתובעת טענה שהנתבעת 2 נקטה בו הופנה כלפי התובעת בלבד ומתוך כוונה לפגוע ולהתעמר בתובעת דווקא.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, מהמארג הכולל שהוצג בפנינו, מצאנו כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי מי מהנתבעות או מטעמן נהג בה באופן של התנכלות תעסוקתית, אלא מצאנו שהנתבעת 2 אף נהגה כלפיה בסבלנות רבה, הכילה את התנהגותה החריגה ואף פעלה לסייע לה לשמור על היקף משרתה שלא יפגע, כל זאת כאשר התובעת מנגד מתנהלת בחוסר תום לב תוך הפרת אמון, בניגוד לנהלים ולכללים החלים עליה, תוך הפרת הוראות מפורשות שניתנו לה על ידי המנהלת, ובהתנהלות בניגוד למצופה ממורה האמורה להוות דמות חינוכית.
בנסיבות אלה, משמצאנו שאין יסוד לטענות ההתעמרות של התובעת וכן לתביעותיה הכספיות כמפורט בסעיף 37 לעיל, דין תביעת התובעת על כל רכיביה – להידחות.
