בקשה לצו מניעה זמני נגד הליכי מימוש משכנתא בהתאם להסכם

לפני בקשת המבקש לצוו מניעה זמני אשר ימנע מן המשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרשומה לטובתו על דירת המבקש ברח' נחל הבשור 44 כפר יונה הידועה כחלקה 16 בגוש 9502 במסגרת תיק הוצל"פ 534440-01-20 בלישכת ההוצאה לפועל בראשל"צ עד להכרעה בתובענה העיקרית או לחילופין עד להכרעה בתה"ס 46765-07-19 בבית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקוה (להלן בהתאמה: "המשכנתא", "הדירה" ו-"תיק ההוצל"פ").

יש להבהיר כי במסגרת תה"ס 46765-07-19 מתבררת תביעת המבקש לבטל הסכם פשרה בינו לבין זוגתו לשעבר, אשר קיבל תוקף של פסק דין, מכוחו מונה ב"כ האישה לכונס נכסים על הדירה, כאשר על פי המבקש ההליכים שנוקטת נגדו זוגתו לשעבר ועיקולים שהוטלו בגדרם הם שהובילו גם להפסקת תשלומי ההחזר בגין ההלוואה למשיב על ידו וכפועל יוצא מכך למימוש המשכנתא.

על פי סעיף 8 להסכם – "... לאחר מינוי כונס הנכסים (=ב"כ המשיב – א.ב.), לא יפעל כונס הנכסים למימוש הנכס עד למתן הכרעה בתביעתנו לביטול הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, מאחר ואם הסכם זה יבוטל לא יהיה צורך במימוש הנכס, ואני אוכל לשלם את הפיגורים בהלוואה ולשלם את יתר תשלומי ההלוואה כסדרם". התביעה העיקרית בהליך הנוכחי היא תביעת המבקש לאכוף את הוראות ההסכם על המשיב ולמנוע את המשך הליכי מימוש המשכנתא בהתאם לאמור בסעיף 8 דלעיל.

...

כאן המקום להוסיף ולהזכיר כי במסגרת השיקולים למתן הסעד הזמני על בית המשפט לשקול את תום ליבו של המבקש, כאשר הדברים נכונים ביחס לכל סעד זמני כהוראת תקנה 95 אך במיוחד ביחס לסעד של צו מניעה שהוא סעד מן היושר, שלגביו נקבע (כאן מתוך רע"א 8553/07 ‏ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר (27.2.2008) פסקה 11 ועוד רבים) – "במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני על בית המשפט לבחון את השאלה האם קיימים שיקולי יושר שלא להיעתר לבקשה, קרי האם בא המבקש לבית במשפט ביושר, בתום לב ובניקיון כפיים (ראו למשל: ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'ו, פ"ד יט(2) 578 (1965); ע"א 625/83 ברקוביץ נ' בודניה, פ"ד מא(4) 581 (1987); רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1) 730 (1995))." כאשר המבקש הצניע באופן מטעה את העובדה שאין הוא מתגורר בדירה, נמנע מלהציג את החלטות רשמת ההוצאה לפועל אשר דחו בקשות שלו לעיכוב ההליכים והציג באופן מטעה את ההסכמה עם ב"כ המשיב על תשלום סכום הפיגורים ככזו שעלתה לראשונה ימים ספורים לפני מועד ההתמחרות שעה שהדבר עלה כבר שבועות קודם לכן, אין הוא יכול להחשב כמי שנוהג בתום לב ובא להליך זה בידיים נקיות.

נמצא כי הן על פי בחינת סיכויי התביעה העיקרית, הן על פי מאזן הנוחות והן בשל חוסר תום לב היה דין הבקשה להדחות.

לאור האמור והרבה לפנים משורת הדין אני מוצא לנכון להעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הליכי מימוש הדירה בתנאים הבאים: הודעה של המבקש עד יום 27.7.21, כי מתוך הסכום שהופקד בקופת בית המשפט מסכים הוא כי יועבר לב"כ המשיב סך של 60,000 ₪ על חשבון החוב וההוצאות השונות שנגרמו עקב עיכוב הליכי המימוש לאחר ההתמחרות.

המאשימה טוענת באישום השני כי ביום 15.4.2012 הגיש הנאשם תביעה נגד הבנק לבית משפט השלום בתל אביב ת"א 17910-04-12, במסגרתה עתר הנאשם למתן צו מניעה שיאסור על הבנק לממש את המשכנתא שניתנה בגין ההלוואה וכן עתר לחייב את הבנק בהצהרה כי לא יחייב את הנאשם בריבית פיגורים בגין הלוואת הגישור.

הנאשם פנה לבית המשפט עם צירוף החוזה המזויף ובקש להפחית את סכום הערבות שנקבע למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא.

הנאשם אכן ניסה לקבל את הסכמת הבנק למהלך זה כשפנה לבנק בשנת 2011 ובקש אישרור הבנק להעברת הלוואת הגישור למסלול משכנתא "בהתאם להסכם בינינו" לפקסים ששלח לבנק במאמץ לקבל הלוואה נוספת הנאשם לא צירף את הטפסים עם התוספת כפי שעשה מאוחר יותר לאחר הגשת הבקשה למימוש הנכס.

...

הוא השיב "מדובר בחוזה סטנדרטי ארוך ואני צריך לעיין בו על מנת לתת תשובה". סיכום נוכח ממצאי המהימנות שפורטו לעיל אני קובע כי ברישומי הבנק אין כל מסמך המכיל את התוספות שהנאשם טוען שהוסיף בהסכמת הבנק.

אני קובע שהנאשם זייף את חוזה ההלוואה בכך שהוסיף את הפסקה אחרי סעיף 59 א וכן את התוספת לטופסי גילוי נאות ולוח סילוקין.

לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה במידת הודאות הדרושה במשפט פלילי את המעשים והעבירות המיוחסות לנאשם ואני מרשיע אותו בהן.

התפתחויות נוספות לאחר מתן פסק הדין בהתאם לפסק הדין, ביום 22.11.2017 נחתם הסכם נוסף בין הבנק לבין הערייה שעניינו הסדרת אופן הפיקוח של הבנק על הליכי מימוש המשכנתא על ידי הערייה (להלן: הסכם הפיקוח).

כן נדחתה בקשתו למתן צו מניעה זמני כדי למנוע את ביצוע הסכם הפשרה.

יפים לענייננו דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל, פסקה 18 (16.12.2007) כדלקמן: "השתהות בעל דין בהעלאת טענה כנגד סמכותו של בית המשפט לידון בתובענה בשלב מוקדם של ההליך עלולה לחסום אותו מלהעלות טענת העידר הסמכות בשלב מאוחר מחמת מניעות שנוצרה עקב מחדל זה. הגבלה זו נועדה למנוע עוול דיוני לבעל הדין שכנגד, ולהגן על המשאבים הדיוניים של המערכת השיפוטית, העמוסה גם כך לעייפה, מפני הליכי סרק והתדיינויות מיותרות. הענות לטענת העידר סמכות עניינית רק בסוף ההליך השפוטי או אף לאחר השלמתו פירושה הענות לניהול הליכי סרק הפוגעים לא רק בבעל הדין שכנגד אלא בציבור המתדיינים כולו. משמעותה גם מתן כח תמרון דיוני לבעל דין לקחת חלק בדיון תוך צפייה לדרך התקדמותו ולעיתים עד לסיומו, ולבחון את תוצאותיו ובהתאם לכך להחליט אם לשלוף מאמתחתו בשלב מאוחר טענת העידר סמכות עניינית, שאם תיתקבל, תביא לביטול ההליך, ולאובדן משאבים פרטיים וציבוריים שהושקעו בניהולו" (ראו גם: ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל, פסקה 26 (6.12.2018)).

...

המסקנה העולה מהאמור היא כי אין כל ממש בטענותיו של המערער ביחס לסעיף 45 לחוק ההסדרים, והעירייה יכולה לשמש כ"תאגיד נעבר", כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, נראה כי אין מקום להורות על בטלות הסכם הפשרה, חרף הספק הכבד בדבר סמכותה של העירייה להתקשר בו. למסקנה זו הגעתי נוכח משקלם המצטבר של מספר טעמים.

המבקשות עותרות ליתן צו מניעה זמני נגד המשיבים שיורה כלהלן: לאסור על המשך הליכי מימוש משכנתא בתיק הוצל"פ (ת"א) 507444-02-21 (להלן תיק ההוצל"פ), להורות על עיכוב הליכי הפינוי בתיק ההוצל"פ ולחייב את המשיבים בהוצאות הבקשה.

בתצהיר שצרפה כל אחת מהמבקשות לבקשה צוין: "כבר בשלב זה אני מבקשת לציין כי אני לא הייתי צד להסכם ההלוואה ו/או לכל הסכם אחר מול המשיבים. אני לא חתמתי על הסכם ההלוואה ו/או כל הסכם לרישום משכנתא מול המשיבים" [סע' 6 בתצהיר מבקשת 1 מ/1; סע' 3 בתצהירה של מבקשת 2 – מ/2].

בתצהיריהן שניתנו לתמיכת הבקשה לא טענו המבקשות שלא קיבלו הודעה על הליך הפינוי בהתאם לכך, או כי ההודעה לא הומצאה להן כדין.

...

בנסיבות הללו, אני קובעת כי המבקשות לא הראו זכות לכאורה שיש בה ממש.

הבקשה ליתן צו זמני לעיכוב הפינוי נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים ביחד ולחוד את הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ, זאת תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא להן ההחלטה.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני) מיום 9.2.2023 בת"א 33979-01-23, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1, חברת א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: המשיבה), להמשיך בהליכי מימוש מישכון בית המגורים של המבקש בכפר שמריהו ומשרדו בהרצליה (להלן בהתאמה: הבית ו-המשרד) במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בעיניינו, עד להכרעה בתביעה המתבררת בבית משפט קמא.

המבקש עתר בהליך זה לביטול הסכמי ההלוואה והערבויות שניתנו מכוחם, ולמתן צו מניעה האוסר על המשיבה מלפעול למימושן.

תביעה למתן סעד הצהרתי – ביום 15.1.2023, לאחר שנמחק ההליך הקודם, הגיש המבקש נגד המשיבה את התביעה דנן בה הוא עתר לסעד הצהרתי לפיו גובה חובו למשיבה מכוח הסכמי ההלוואה עומד על כ-14 מיליון ₪; וכן סעד הצהרתי לפיו המשיבה סיכלה את האפשרות של המבקש והחברה לפרוע את החוב בחודשים אפריל-מאי 2020, ולכן הוא פטור מכל חוב שנוסף או הצטבר החל ממועד 10.5.2020.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לצוו זמני במעמד צד אחד שיורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא על הבית והמשרד, ובכלל זה לעיכוב פינוי המשרד, אשר היה קבוע כאמור ליום 23.1.2023.

לא זו אף זו, המבקש אף נימנע כאמור מלשלם ולו את חלק החוב שאינו שנוי במחלוקת ואף לא שילם את הריבית החודשית בהתאם להסכמה נושא ההליך הקודם שהוותה תנאי לעיכוב המימוש.

...

בית המשפט עמד על כך כי טענות המבקש בהליך הנוכחי זהות לטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי בהליך הקודם, וכי אין די בעובדה שהסעד המבוקש בהליכים שונה, כדי להיעתר לבקשה.

כמו כן, אם טענות המבקש יידחו, החוב ימשיך לצבור ריבית שבסופו של דבר יהיה על המבקש לשאת בהן.

המבקש הפנה בהקשר זה לכתב התביעה – בו אכן קיים פירוט ביחס להליך הקודם ובפרט ביחס לחוות הדעת שהוגשו בו. המבקש לא ציין אמנם את ההסכמה לפיה המשיבה לא תפעל למימוש המשכנתא במשך 12 חודשים אם המבקש ישלם ריבית חודשית, וכי הוא לא עשה כן. אלה פרטים שהמבקש צריך היה לציינם (הן בכתב התביעה והן בבקשה.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.