שמחיוף לא נקט כל עמדה ביחס לבקשת קונפינו לביטול צו המניעה הזמני; הוא סבר שאין לעכב ביצוע כבקשת נצר, משום שפסק הדין כבר בוצע בהעברת הרישום לשם המנוח, ויש להשאיר כך את הרישום; ואולם לגישת שמחיוף יש לתת צו זמני של איסור דיספוזיציות במקרקעין משם המנוח לכל אדם שהוא, גם ליורשו קונפינו וגם לכל אדם אחר, וזאת כדי לאפשר את מיצוי העירעור.
...
הדבר נראה לי תקין באופן ראשוני, ואולם לשם הוודאות והסדר הטוב אני סבור שיש להגיש התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום חתומה בידי נצר עצמו; ולשם כך יש לאפשר לנצר ארכה עד יום 9.5.22.
שקלתי האם לא להיעתר להצעתו של קונפינו להורות על מתן צו מניעה זמני עד ליום 15.5.22, קרי 60 יום מיום מתן פסק הדין, כך שנצר יוכל להגיש את בקשתו לערכאת הערעור, והיא זו שתידרש לבחינת סיכויי הערעור.
סיכומו של דבר, אני רואה להורות כדלקמן:
צו המניעה הזמני שניתן ביום 22.5.19 בתיק זה, בהיותו מסומן ה"פ 38273-04-19, מבוטל בזאת, ותימחק ההערה במרשם המקרקעין בדבר צו זה ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 ביישוב אירוס;
הבקשה לעיכוב ביצוע של חלקו הקנייני-רישומי של פסק דיני מיום 14.3.22 – נמחקת;
וניתן בזאת צו זמני בערעור, האוסר על התובע-קונפינו לבצע העברה של הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 משם אביו המנוח לשמו שלו מכוח צו קיום הצוואה, כמו גם לעשות בעצמו כל דיספוזיציות במקרקעין האמורים, לרבות בקשר לזכויותיו כיורש שטרם נרשמו, וכל זאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.