בקשה לצו מניעה זמני למניעת עבודות בניה בשטח המבקשים

הבקשה לצוו זמני: ביום 23.11.21 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני למנוע מהמשיבים לבצע עבודות בניה ו/או חפירה במיגרש בבעלותם בחלקה.

אומר כבר עתה כי התמונה העובדתית שהציגו המבקשים בבקשתם ובתצהיר התומך רחוקה מלשקף את העובדות בשטח.

...

כפועל יוצא אני מורה על ביטול הצו הארעי שניתן על ידי ביום 23.11.21.

מדוע אם כן לא הוגשה על ידם התביעה ולצידה בקשה למתן צו מניעה לפני שנתיים? השיהוי בו נקטו המשיבים הוא שיקול נוסף המצטרף לנימוקי הדחיה של הבקשה למתן צו זמני כאשר נפסק כי שיהוי לבדו יש בו טעם מספיק לדחיית הבקשה: " שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני אף עשוי לשמש טעם מספק לדחיית הבקשה. בשונה מבירור טענת שיהוי בהגשת תביעה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני ניתן להסתפק בעצם קיומו של שיהוי וזאת אף ללא דרישה לקיומו של יסוד נוסף, דוגמת שינוי מצבו של המשיב לרעה בעקבות אותו שיהוי" רע"א 1450/20 פרופ' טוביה פרילינג נגד ניר משה מושב עובדים (19.4.20) מכל הנימוקים שציינתי לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים 1-2 הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪.

זוהי בקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על המשיבים או מי מטעמם לבצע כל עבודות בניה מכל סוג ומין במיגרש הידוע 15/4/ג2 או מיגרש 19 כהגדרתו בתשריט התיכנוני אשר גבולותיו מסומנים בצבע אדום והנמצא בחלקה 15 גוש 17468 באדמות כפר משהד (להלן: "המקרקעין" או "המיגרש").

מבחינה עקרונית ניתן לטעון ולומר כי בתור בעלים של חלקים בחלקה, זכאי המבקש להפסיק את עבודות הבנייה בשטח עד לחלוקה סופית של המגרשים בחלקה בין הבעלים השונים, אלא שבמקרה דנן יש לבחון לעומק את מצב הבניה בחלקה, את זכויות הצדדים, את היתנהלות המבקש ואת השאלה אם אכן עומד המבקש על זכויותיו בתום לב. אין חולק כי המבקש, כפי שמסר בחקירתו בפניי, בנה כבר על חלקים בחלקה, יחד עם ילדיו ונכדיו, ככל הנראה ללא כל היתנגדות או היתערבות של מי מיתר הבעלים בחלקה.

...

יתרה מכך, הודה המבקש בחקירתו כי חלקו באותו מגרש לטענתו הוא כ- 700 מ"ר, וכי שטחו של המגרש הספציפי עולה על 1,200 מ"ר. תוכנית ההיתר של המשיבים היא בשטח של 530 מ"ר, כך שנותר לכאורה למבקש מספיק שטח אף באותו מגרש ספציפי לבנות, אם בסופו של דבר יצא מגרש זה בחלקו.

עולה מכל האמור לעיל כי חרף העובדה כי למבקש חלקים בלתי מסוימים בחלקה הכוללת, לא ברור אם יש לו זכות בדין במגרש הספציפי בו מתבצעת הבניה, ולא ברור אם בכלל קיימת פגיעה בזכויותיו הקנייניות אם יימשכו עבודות הבניה במגרש, כשמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, במיוחד בשים לב להתרשמות כי הבקשה נועדה ככל הנראה כאמצעי לחץ על המשיבים כאמור לעיל, ועמידה שלא בתום לב על זכויות.

אי לכך, אני מורה על ביטול צו המניעה הארעי שניתן ביום 18.5.22, דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני, ומחייבת את המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט א' ברנד) מיום 7.4.22 שניתנה בת"א 15921-03-21 ולפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לחסום או להפריע למשיב, בכל דרך, מלבצע עבודות בנייה במיגרש 19 שבגוש 8649 חלקה 3 במועצה המקומית זמר (להלן "המיגרש"), ומלהיכנס למגרש ולבצע בו עבודות בנייה או הכנה לבנייה.

רקע והחלטת בית משפט קמא המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המצויים בגוש 8649 חלקה 3 בתחום המועצה המקומית זמר; התביעה הוגשה כנגד 12 נתבעים, כאשר המשיב הנו אחד מהנתבעים - זו התביעה המתנהלת בהליך קמא (בבית משפט השלום בנתניה), שבמסגרתה ניתן צו המניעה נשוא הליך זה. עוד קודם לכן הוגשה תביעה מטעם המשיב למתן צו מניעה קבוע כנגד ביצוע עבודות בנייה על ידי המבקש במיגרש וכניסה לשטחו- התביעה הוגשה כנגד המבקש בבית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 50635-08-19).

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המבקש שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: המשיב נעדר מהדיון קמא ולא ניתן היה לחקור אותו על התצהיר שהוגש מטעמו, ובנסיבות אלו היה מקום למחוק את הבקשה לסעד זמני; תצהיר ייחשב כראיה רק אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית; ההחלטה המאפשרת למשיב לבנות במגרש מהווה חריגה בוטה למהותו של צו מניעה זמני ואין המדובר בשמירת מצב קיים; יגרם למבקש נזק בלתי הפיך במתן הצו הזמני; הבקשה לסעד זמני משנה מצב קיים ופוגעת בזכויותיו הקנייניות של המבקש; המשיב לא מקיים אחר החלטות ביהמ"ש; בקשה זהה של המשיב נדחתה בעבר; מתן צו המניעה הזמני מהווה פסק דין סופי ושלילת זכויות של המבקש עוד בשלב מקדמי של ההליכים; המבקש הסכים כי יינתנו צווי מניעה הדדיים; מאזן הנוחות נוטה לטובתו; המשיב הוא הנתבע בהליך קמא וביהמ"ש נעתר לבקשתו במלואה; נפלו טעויות בממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטה ולא נעשה בירור העובדות כמתחייב על פי דין (למשל, המשיב לא השתמש במגרש מזה שנים, לא נבנו הרבה בתים ועוד).

מנגד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות: ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים; המשיב רשום כבעל הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 8649 חלקה 3 ובעל זכות מלאה במגרש, וכך גם מאישור התשריט עולה כי המשיב בעל הזכויות במגרש; ערר שהוגש ע"י המבקש נדחה ומכאן כי המדובר במגרש שבבעלות המשיב; למשיב ניתן היתר בנייה כדין ועל כן הוא זכאי לבנות במגרש, ואין לאפשר למבקש למנוע מהמשיב לממש את היתר הבנייה האמור; הצדדים הסכימו שכל המחלוקות יתבררו במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ויש למנוע מהמבקש להפריע לו; גם אם המבקש יקבל זכויות במגרש, הרי שהמשיב הפקיד התחייבות עצמית וכתב ערבות צד ג' ולא יגרם למבקש כל נזק בלתי הפיך; המבקש מסכל ומונע באופן שיטתי מהמשיב לבצע וליישם את הדין ובפרט את זכויות המלאות במקרקעין.

טענות המשיב לפיהן יש להיעתר למתן הסעד הזמני בתביעה קמא נוכח החלטות ועדות הערר, התנהלות המבקש והקפאת תביעת המשיב, אינן מצדיקות מתן צו זמני בתביעה קמא, שכן- כאמור- לא מתקיימות "נסיבות חריגות" וממילא, ככל שהמשיב סבור כי יש ליתן סעד זמני כנגד המבקש, עליו להגיש בקשתו בהליך מתאים (כאשר הוא התובע), ולא במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהגיש המבקש אשר אינה עולה בקנה אחד עם בקשה לסעד זמני כפי שהגיש המשיב, כאשר הסעדים (בכתב התביעה מכאן, ובבקשה לסעד זמני, מכאן) סותרים זה את זה. טענת המשיב לפיה אין לבית משפט זה סמכות לדון בשאלת התקיימותם של התנאים החריגים המצדיקים מתן סעד זמני לבקשת נתבע, שכן טענה זו לא הועלתה כלל ע"י המבקש – דינה להידחות.

כאשר ערכאת הערעור בוחנת את נכונות ההחלטה נשוא ההליך שבפניה, עליה לבחון, בין היתר, האם נפלה שגגה בהחלטה והאם היא נוגדת את הדין והפסיקה, וככל שערכאת הערעור סבורה כי עליה להתערב בהחלטה, הגם שטענה משפטית כזו או אחרת לא הועלתה במפורש ע"י הצדדים, עליה לעשות כן. שאם נאמר אחרת, עלול להיווצר מצב בו ערכאת הערעור תאשר החלטה, שהינה שגויה למעשה, רק מן הטעם כי לא נטענו טענות "נכונות ומדויקות" לביטול ההחלטה, וזאת אין לאפשר.

אקדים ואומר כי אין בידי לקבל טענות אלו.

לטענת הועדה המקומית, הזקקות לסעדים המבוקשים בתובענה מהוה פתח להרחבת היריעה בכל הנוגע להפרות חוק התיכנון והבניה, אשר אינם בסמכותו של בית משפט זה. אציין כי התובענה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בצרוף בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה במיתחם התחנה המרכזית, האוסר שימוש בחלק משטח התחנה שבבעלות המבקשת לצורכי חניה תפעולית או חניון לילה של אוטובוסים, האוסר מעבר אוטובוסים הפועלים בשירותם של מפעילי תחבורה השוכרים שטחים בשטח התחנה שבבעלות המשיבים או מי מהם, לצורך חניה תפעולית או חניית לילה בחלקות הצמודות לתחנה המרכזית.

...

משאלו הם פני הדברים, הרי לאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את העתירה המינהלית שהגישה המבקשת, הן כנגד החלטת הוועדה המקומית למתן ההיתר הבניה נשוא התביעה והן כנגד החלטת מהנדס הוועדה למתן היתר השינויים, פסק דין אשר הערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט העליון, דין התביעה להידחות מחמת קיומו של מעשה בי-דין.

סוף דבר מכל האמור, שעה ששאלת חוקיות היתרי הבניה מכוחם ביצעו המשיבים את העבודות והשימוש נשוא התובענה, נדונה והוכרעה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את העתירה המינהלית אשר קיבל משנה תוקף בפסק הדין של בית המשפט העליון שדחה את הערעור על פסק הדין של בית משפט המחוזי, הרי אין מקום לשוב ולדון בעניין זה במסגרת התובענה שלפניי ודין התובענה להידחות מחמת מעשה בי-דין.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה על החלטת בית משפט השלום ירושלים (כבוד השופטת קרן מילר), בת"א 17005-05-23, מיום 1.6.2023, אשר דחתה את בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע את המשך עבודות הבנייה שעושים המשיבים להכשרת שטח החניה הצמוד לביתם ולמתן צו עשה להשבת המצב לקדמותו, לרבות לבנייה מחדש של הגדר שהרסו המשיבים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים לרבות בנספחיהן ולאחר עיון בתיק בית המשפט קמא, לרבות בהחלטתו הנדונה, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף מספר קשיים שנמצאו בהחלטה, שעליהם נעמוד בקצרה, לא נמצא מקום להתערב בה. ככלל וכידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להכרעה בבקשות למתן סעדים זמניים ולכן בדרך כלל ולמעט במקרים חריגים, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות בעניינים אלו (ראו מתוך רבים: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (7.5.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 12 (להלן – עניין אשמי); רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ (26.3.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 15; רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (13.7.2021)‏‏, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 14 (להלן – עניין חצרי אלף)).

על רקע האמור יש לבחון את הבקשה לסעד זמני לנוכח תכליתו, "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (תקנה 94 בתקנות סדר הדין האזרחי).

מכל הטעמים האמורים ומאחר שאף אין מדובר במצב שאינו הפיך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.