המשיב לא פעל בהתאם להוראות שבהודעה, הותיר את הכלבה בביתו, וביום 20.5.2019 פנה לבית המשפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ובה ביקש למנוע את הסגרת הכלבה לתחנת ההסגר ולהורות על פקוח ביתי (להלן: "הבקשה").
בעקבות בקשות לצוי מניעה שהוגשו על ידי בעלי כלבים שנדרשו למסור את כלביהם להסגר לאחר ארוע נשיכה, התקבלו החלטות בבתי משפט השלום (למשל, בת"א 56426-01-15 אקרמן נ' המועצה האזורית חוף הכרמל - הווטרינר הראשי) שבהן נעתר בית המשפט לבקשות והורה על החזקת כלבים בבית בעליהם ("הסגר בית") ולא במאורת בידוד עירונית.
...
נוכח המסקנה לעיל, לא מצאתי צורך להרחיב באשר לשאלה אם ההליך בו נקט המשיב הינו ההליך הנכון, מבחינת סוגיות הסמכות, והאם במסגרת הפניה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעה זמני בעקבות קבלת ההודעה - ניתן היה לתת את ההחלטה כפי שניתנה, בשים לב למהות ההחלטה שכנגדה ביקש המשיב להעלות את טענותיו (כלומר, ההחלטה לשלוח לו את ההודעה, שהרי המשיב פנה לערכאות עוד טרם ניתנה החלטה לגבי ההסגר עצמו).
כל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין לאפשר לעקוף את הוראות פקודת הכלבת בדרך של פנייה לשוק הפרטי שהאינטרסים לפיהם הוא פועל אינם בהכרח זהים לאינטרסים שלשמם נקבעו הוראות פקודת הכלבת.
אברהם אליקים, סגן נשיא
סיכום -
הוחלט לקבל את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי הוראות פקודת הכלבת מחייבות עד אשר יהיה שינוי בחקיקה.
לעת הזאת, ובטרם יתוקן החוק, אין לאפשר מנגנונים חלופיים שאף לא עומדים בכל המבחנים המצטברים המוצעים בהצעות החוק הרלבנטיות.