בקשה לצו מניעה זמני למניעת החזקת כלב

לפניי בקשה למתן צו עשה זמני בגדרה מבוקש להוציא צו המורה למשיב לסלק את ידו מחצר הבית המשותף ולפנותה מכל אדם וחפץ תוך פירוק ופינוי הגדרות, שער הכניסה, ברזנט ההצללה ובריכת השחייה, כמו כן פינוים של הכלבים.

כן מחזיק המשיב כלבים שמטנפים את החצר וגורמם רעש, ואילו הבריכה שהוצבה היא ללא כסוי מה שגורם למפגע וריח המגיע לבית המבקשים.

אפרט את נימוקיי: בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני על בית המשפט לשקול שני שיקולים עקריים.

...

בנקודה זו שוכנעתי כי התקיים מפגע (שלא קיים עוד).

לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת לסילוק ידו של המשיב מהחצר.

במקביל גם למבקשים אני מורה לשמור על ניקיון השטח בו הם מחזיקים ולהסיר כל מפגע תברואתי.

המשיב לא פעל בהתאם להוראות שבהודעה, הותיר את הכלבה בביתו, וביום 20.5.2019 פנה לבית המשפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ובה ביקש למנוע את הסגרת הכלבה לתחנת ההסגר ולהורות על פקוח ביתי (להלן: "הבקשה").

בעקבות בקשות לצוי מניעה שהוגשו על ידי בעלי כלבים שנדרשו למסור את כלביהם להסגר לאחר ארוע נשיכה, התקבלו החלטות בבתי משפט השלום (למשל, בת"א 56426-01-15 אקרמן נ' המועצה האזורית חוף הכרמל - הווטרינר הראשי) שבהן נעתר בית המשפט לבקשות והורה על החזקת כלבים בבית בעליהם ("הסגר בית") ולא במאורת בידוד עירונית.

...

נוכח המסקנה לעיל, לא מצאתי צורך להרחיב באשר לשאלה אם ההליך בו נקט המשיב הינו ההליך הנכון, מבחינת סוגיות הסמכות, והאם במסגרת הפניה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעה זמני בעקבות קבלת ההודעה - ניתן היה לתת את ההחלטה כפי שניתנה, בשים לב למהות ההחלטה שכנגדה ביקש המשיב להעלות את טענותיו (כלומר, ההחלטה לשלוח לו את ההודעה, שהרי המשיב פנה לערכאות עוד טרם ניתנה החלטה לגבי ההסגר עצמו).

כל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין לאפשר לעקוף את הוראות פקודת הכלבת בדרך של פנייה לשוק הפרטי שהאינטרסים לפיהם הוא פועל אינם בהכרח זהים לאינטרסים שלשמם נקבעו הוראות פקודת הכלבת.

אברהם אליקים, סגן נשיא סיכום - הוחלט לקבל את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי הוראות פקודת הכלבת מחייבות עד אשר יהיה שינוי בחקיקה.

לעת הזאת, ובטרם יתוקן החוק, אין לאפשר מנגנונים חלופיים שאף לא עומדים בכל המבחנים המצטברים המוצעים בהצעות החוק הרלבנטיות.

לפניי בקשה לצוו מניעה זמני, תחילה במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה למכור או למסור 10 גורי כלבים המצויים בידיה.

העיקור והסירוס נדרשים שכן לפי הנחיות הויטרינר העירוני: "לא ניתן להוציא רשיון לכלב מסוכן ולא מעוקר". בנוסף- ונוכח הודעתה הלקונית של המשיבה, לפיה חלקם הארי של הגורים אינם בידיה, ועל מנת לוודא, כי המשיבה לא הפרה חלילה צו שפוטי- תתכבד המשיבה ותמסור בתוך 20 יום מהיום פירוט סדור בתצהיר אודות מספר הגורים שהיו בידיה ואינם; מה עלה בגורלם; מי מחזיק בהם היום (לרבות פרטיו המלאים של המחזיק/ה); באיזה תאריך הועברו לידי צד ג'; וכן תצרף אישורים רפואיים בדבר עיקור/סירוס ככל שמצויים בידיה.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להתקבל בחלקה: ההכרעה בשאלה אם יש לתת סעד זמני אם לאו, מורכבת מאיזון ושקלול בין סיכויי התביעה לבין מאזן הנוחות.

יחד עם זאת, ועל מנת לאפשר "הקפאת מצב" עד למתן פסק דין, אני מורה, כי עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, תימנע המשיבה ממכירה או העברה או מסירה של הכלבה וגוריה.

דווקא התנהלותה של המשיבה, אשר מסרה גורים לידי אחרים ולא דיווחה על כך בזמן אמת, תוך שהיא מגישה כתב טענות שאין בו זכר לדברים מעורר קושי בהיבט זה. תוצאת הבקשה: הבקשה מתקבלת בחלקה, באופן שבו עד להכרעה בהליך העיקרי, נאסר בזאת על המשיבה למכור, להעביר או למסור את הכלבים וגוריה לידי צד ג' כלשהו.

לפניי בקשה לצוו מניעה זמני אשר ימנע את החזקתו של כלב על ידי המשיב, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

...

אין בהחלטה זו, המתבססת על נסיבותיו הספציפיות של העניין שבפניי, כמו גם על לשונו של סעיף 17א(א) לחוק אל מול יתר סעיפי החוק ובמיוחד סעיף 10 לחוק, כדי לגרוע מכך כהוא זה. סיכומו של דבר: סיכויי התביעה נמוכים.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בתנאים להלן: המבקשת תפעל להשבת הכלב למשיב עד ליום 4.2.19 שעה 16:00.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 8,000 ₪.

לפני בקשה לצוו זמני שימנע את החזקת כלבתו של המבקש במאורת בידוד עירונית.

...

סיכומם של דברים הבקשה מתקבלת אפוא, בתנאים האמורים לעיל.