בקשה לצו מניעה זמני למניעת דיספוזיציה במניות עקב זכות סירוב ראשון

בבקשה עתרה המבקשת כי בית המשפט יורה למשיבות להמנע מבצוע כל דיספוזיציה במניות המבקשת בחברת אורית אור אחזקה וניהול בע"מ (להלן: "אורית אור"), כך שהן ימנעו מהעברת מניות המבקשת על-שמן במירשם בעלי המניות בחברה וברשם החברות.

המבקשת טענה כי על בית-המשפט להעתר לבקשתה ולהוציא תחת ידיו צו מניעה זמני: היא הוכיחה לכאורה את זכותה ומאזן הנוחות נוטה לטובתה.

סכויי התביעה המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעשה לשתי שאלות נפרדות: הראשונה היא השאלה העובדתית, האם הצעת המבקשת הייתה הצעה שאחד התנאים בה היה רכישה של מניותיהן של שלוש החברות המשותפות כמיקשה אחת; והשנייה – בהנחה שהמבקשת הציעה למשיבות לרכוש את מניותיה בשלוש החברות, האם היא הייתה זכאית לעשות זאת בהתאם למנגנון זכות הסרוב בתקנוני החברות (כאשר אם התניה כזו היא אפשרית בהתאם לתקנון, הרי שהמשיבות לא קיבלו את הצעת המבקשת כפי שהיא הוצעה; ואילו אם היא אינה אפשרית – כי אז הודעת המבקשת למשיבות איננה כלל הצעה במסגרת זכות הסרוב).

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לצוו מניעה זמני ואוסרת על ביצוע עסקה במניות המבקשת בחברת אורית אור ועל העברת מניות המבקשת בחברה זו למשיבות.

...

אני סבורה כי מאזן הנוחות בבקשה הנוכחית נוטה בבירור לטובת המבקשת.

מנגד, היעתרות לבקשתה של המבקשת ומתן צו כפי שהתבקש לא יפגעו במשיבות, ודאי לא פגיעה משמעותית – וזאת גם אם בסופו של דבר התביעה תידחה.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לצו מניעה זמני ואוסרת על ביצוע עסקה במניות המבקשת בחברת אורית אור ועל העברת מניות המבקשת בחברה זו למשיבות.

המבקשים הגישו נגד המשיבות בקשה לצוו מניעה זמני ועתרו כי בית המשפט יורה למשיבה 1 (להלן: "תלמה") להמנע מבצוע דיספוזיציה במניות המשיבה 2 (להלן: "החברה") עד להכרעה בתביעה העיקרית.

המבקשים הדגישו כי הם אינם עותרים למנוע את ההוצאה לפועל של העסקה בין תלמה לקבוצת שלמה, אלא רק את העברת המניות של תלמה בנגוד לזכות הסרוב הראשונה או זכות ההצטרפות המוקנות להם.

כן התייחסו המבקשים להצעתה של תלמה לעניין צו המניעה הזמני, וטענו כי הם יסכימו כי המניות יוחזקו בנאמנות על ידי גורם אובייקטיבי שיפעל בהתאם לתוצאות ההליך לפי כתב הוראות שיימסר לו. פיתרון זה יאפשר – כך נטען - היתקדמות בהשלמת העסקה ויגן על זכויות המבקשים.

...

לאחר שהבאתי בחשבון את המכלול הזה, אני סבורה כי ניתן לתת תוקף של החלטה להתחייבותה של תלמה בס' 11.1 – 11.6 לתשובתה לבקשה לצו מניעה זמני.

משמעותה של התחייבות זו (שכאמור גם קבוצת שלמה מודעת לה ומסכימה לה במלואה), היא כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם בסופו של דבר עמדתה של תלמה בתביעה תידחה.

לכן, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני בכפוף להתחייבות של תלמה ושל קבוצת שלמה לפעול בהתאם לאמור בס' 11.1 – 11.6 לתגובת תלמה לבקשה לצו מניעה זמני.

בחקירתו הנגדית של מבקש 3 על תצהירו בהליך הראשון, טען מבקש 3 כי מחיר של 2.9 מיליון ₪ בעבור מניותיו של מר ארנון רם, נקבע בלא שקדמה לכך כל בדיקה מטעמו וכי כוונת הצדדים הייתה כי את המניות בחברת "רם אל" יקבל מבקש 3 כימעט ללא תמורה בשל מערכת היחסים הקרובה שלו עם מר ארנון רם. בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת עינת אבמן-מולר) בבקשה האמורה, מיום 6.9.2022, נקבע כלהלן: "סכויי התביעה - כאמור, סעיף 29(ב) לתקנון קובע כי לבעלי המניות זכות קדימה למשך שבועיים מתאריך הצעת המניות 'במחיר האמתי והכנה'. המבקשים טענו כי העסקה המדווחת היא פיקטיבית וכי ישנו חשד משמעותי כי המצג שהוצג להם אינו מלא. בעיניין זה טענו המבקשים כי השתלשלות האירועים עוררה את חשדם כי נעשתה עסקה אחת ביחס לשתי החברות המוצגת באופן פקטבי כשתי עיסקאות. בבקשה נטען כי בשיחה בין המבקש 6 למשיב 1 אמר המשיב 1 כי הסך של 2.9 מיליון ₪ הוצע לרכישת מלוא מניותיו בשתי החברות. המבקשים גם הצביעו על כך ששני ההסכמים נחתמו באותו יום; יש קשר בין הרוכשים בשתי העיסקאות (המשיב 4 הוא בנו של המשיב 2 והמשיבה 5 היא חברה בבעלות המשיב 3); בשני ההסכמים התשלום הראשון הוא בסך 500,000 ש"ח; בשני ההסכמים עו"ד אשרוב הוא הנאמן על כספי התשלום הראשון, אף שהוא טוען כי העיסקאות אינן קשורות וכי אינו מייצג את המשיבים 3-2. בנוסף נטען, כי על פניו מכירת המניות בחברת רם-אל חייבת במס כמכירת המקרקעין בהם היא מחזיקה, דבר המעלה חשד כי התמורה הגבוהה באופן לא סביר שהוצגה בחברת אלרם אל מול התמורה הנמוכה באופן לא סביר שהוצגה בחברת רם-אל, נעשתה לצרכי מס. אף שלא ניתן להגיע בשלב זה למסקנה ברורה לגבי טיב העיסקאות, הרי שמכלול הנתונים מעלה לכל הפחות שאלות ביחס למכר המניות בשתי החברות ולתמורה שנקבעה ביחס לכל אחת מהן. בעיניין זה ראוי לציין בנוסף כי מחקירת המשיבים 4-3 עלה כי הוסכם על רכישת מניותיו של המשיב 1 בחברת אלרם בתמורה לסך של 2.9 מיליון ₪ (!) מבלי שנערכה בדיקה מינימאלית של שווי החברה ולכאורה תוך הסתמכות מלאה על דבריו של המוכר. גם ביחס לחברת רם-אל, השיב מר אייזנברג כי התמורה נקבעה על סמך דבריו של המשיב 1 לגבי רווחיו מחברה זו, והוסיף כי המשיב 1 רצה לתת לו את החברה הזו במחיר 'מתנה' ו'העיקר שלא לראות את החברים'. מר אייזנברג הוסיף כי כאשר התגלה המסמך שממנו עלה כי לבעלי המניות האחרים זכות סרוב 'ראינו שהעסק מסובך וויתרנו על הסיפור'. כלומר, המשיבים 3-2 בחרו לסגת מהעסקה לרכישת מניות רם-אל רק לאחר שנודע להם כי ההסכם בין בעלי המניות מעניק זכות קדימה לבעלי המניות האחרים גם ביחס לעיסקת רם-אל, למרות שתנאי דומה לא מנע מהם להיתקשר בעיסקה האחרת לרכישת מניות אלרם. על רקע המתואר לא ניתן לומר שמדובר בתביעה חסרת בסיס מיסודה.

אשר על כן, אני קובעת כי יינתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1, 4 ו-5 לבצע דיספוזיציה במניות חברת אלרם ומעכב לעת הזו את המועד לשימוש המבקשים 3 ,5, 6 בזכות הראשונים שלהם לרכישת מניות חברת אלרם.

עוד צוין כי העברת המניות דווחה זה מכבר לרשם החברות "והמבקשים 1 ו-2 נרשמו כבעלי מניות החברה ומבקשת 2 כדירקטור". אשר על כן עותרים המבקשים ליתן צוי מניעה זמניים, שבגדרם ייאסר על המשיבים לבצע כל פעולה בעיניינה של החברה "שחורגת ממהלך העסקים הרגיל או המחייבת על פי כל דין ותקנון החברה את אישור הדירקטוריון, וזאת מבלי לכנס את דירקטוריון החברה להחליט בעיניין תוך שהמבקש 3 יוזמן כדין להישתתף בישיבה ויקבל את כל המידע הרלוואנטי ביחס לנושאים שעל הפרק"; יאסר על המשיבים "לבצע כל פעולה בחברה המחייבת על פי כל דין ותקנון החברה אישור של האספה הכללית של בעלי המניות, וזאת מבלי לכנס את האספה הכללית תוך שהמבקשים 1-2 יוזמנו כדי להישתתף באספה ויקבלו את כל המידע הרלוואנטי ביחס לנושאים שעל הפרק"; ייאסר על המשיבים "להפר את הוראות הדין ותקנון החברה שחלות עליהם כדירקטורים וכבעלי מניות בחברה בכל הנוגע לזכויותיהם של המבקשים 1-2 כבעלי מניות החברה ושל המבקש 3 כדירקטור בחברה, לרבות בכל הנוגע לזכויותיהם של המבקשים 1-2 כבעלי מניות ולזכויותיו של המבקש 3 כדירקטור". בתשובתם לבקשה, חוזרים המשיבים ומעלים את חשדותיהם בדבר טיב העסקה וכנות המעורבים בה, ועומדים על קיום החלטת הדירקטוריון האמורה כתנאי להעברת המניות, זאת נוכח חובת הדירקטוריון לפקח אחר העברת מניות החברה.

...

בחקירתו הנגדית של מבקש 3 על תצהירו בהליך הראשון, טען מבקש 3 כי מחיר של 2.9 מיליון ₪ בעבור מניותיו של מר ארנון רם, נקבע בלא שקדמה לכך כל בדיקה מטעמו וכי כוונת הצדדים הייתה כי את המניות בחברת "רם אל" יקבל מבקש 3 כמעט ללא תמורה בשל מערכת היחסים הקרובה שלו עם מר ארנון רם. בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת עינת אבמן-מולר) בבקשה האמורה, מיום 6.9.2022, נקבע כלהלן: "סיכויי התביעה - כאמור, סעיף 29(ב) לתקנון קובע כי לבעלי המניות זכות קדימה למשך שבועיים מתאריך הצעת המניות 'במחיר האמיתי והכנה'. המבקשים טענו כי העסקה המדווחת היא פיקטיבית וכי ישנו חשד משמעותי כי המצג שהוצג להם אינו מלא. בעניין זה טענו המבקשים כי השתלשלות האירועים עוררה את חשדם כי נעשתה עסקה אחת ביחס לשתי החברות המוצגת באופן פיקטיבי כשתי עסקאות. בבקשה נטען כי בשיחה בין המבקש 6 למשיב 1 אמר המשיב 1 כי הסך של 2.9 מיליון ₪ הוצע לרכישת מלוא מניותיו בשתי החברות. המבקשים גם הצביעו על כך ששני ההסכמים נחתמו באותו יום; יש קשר בין הרוכשים בשתי העסקאות (המשיב 4 הוא בנו של המשיב 2 והמשיבה 5 היא חברה בבעלות המשיב 3); בשני ההסכמים התשלום הראשון הוא בסך 500,000 ש"ח; בשני ההסכמים עו"ד אשרוב הוא הנאמן על כספי התשלום הראשון, אף שהוא טוען כי העסקאות אינן קשורות וכי אינו מייצג את המשיבים 3-2. בנוסף נטען, כי על פניו מכירת המניות בחברת רם-אל חייבת במס כמכירת המקרקעין בהם היא מחזיקה, דבר המעלה חשד כי התמורה הגבוהה באופן לא סביר שהוצגה בחברת אלרם אל מול התמורה הנמוכה באופן לא סביר שהוצגה בחברת רם-אל, נעשתה לצרכי מס. אף שלא ניתן להגיע בשלב זה למסקנה ברורה לגבי טיב העסקאות, הרי שמכלול הנתונים מעלה לכל הפחות שאלות ביחס למכר המניות בשתי החברות ולתמורה שנקבעה ביחס לכל אחת מהן. בעניין זה ראוי לציין בנוסף כי מחקירת המשיבים 4-3 עלה כי הוסכם על רכישת מניותיו של המשיב 1 בחברת אלרם בתמורה לסך של 2.9 מיליון ₪ (!) מבלי שנערכה בדיקה מינימלית של שווי החברה ולכאורה תוך הסתמכות מלאה על דבריו של המוכר. גם ביחס לחברת רם-אל, השיב מר אייזנברג כי התמורה נקבעה על סמך דבריו של המשיב 1 לגבי רווחיו מחברה זו, והוסיף כי המשיב 1 רצה לתת לו את החברה הזו במחיר 'מתנה' ו'העיקר שלא לראות את החברים'. מר אייזנברג הוסיף כי כאשר התגלה המסמך שממנו עלה כי לבעלי המניות האחרים זכות סירוב 'ראינו שהעסק מסובך וויתרנו על הסיפור'. כלומר, המשיבים 3-2 בחרו לסגת מהעסקה לרכישת מניות רם-אל רק לאחר שנודע להם כי ההסכם בין בעלי המניות מעניק זכות קדימה לבעלי המניות האחרים גם ביחס לעסקת רם-אל, למרות שתנאי דומה לא מנע מהם להתקשר בעסקה האחרת לרכישת מניות אלרם. על רקע המתואר לא ניתן לומר שמדובר בתביעה חסרת בסיס מיסודה.

לכך השיבו המבקשים כי מבקש 3 מונה על ידי מבקשת 2 כדירקטור מטעמה ומשאין על כך הגבלה בתקנון החברה, דין הטענה להידחות.

מהמקובץ עולה כי סיכויי המבקשים להוכיח את החלק בתביעתם שעניינו רישומם בחברה כבעלי המניות בה ומינוי דירקטור בחברה מטעמם, גבוהים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן שייאסר על המשיבים לבצע את כל האמור בסעיפים 2-1 לבקשה, וכן באופן שמבקש 3 ימונה כדירקטור בחברה.

הבקשה הוגשה בהתאם להסכמות שגובשו בין הצדדים בדיון ביום 13.6.2023, בו נדונה בקשה של התובע למתן צו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה במקרקעין של הנתבעת 1, אשר קיבלו תוקף של החלטה (להלן: "ההסכמות בדיון מ-13.6.23").

עוד הלין התובע על כך, שלפי הסיפא של סעיף 4.2 להסכם המכר ניתנה לקונה זכות סרוב ראשונה על כל הצעה חלופית שתוגש לאישור בית המשפט וכן על כך שבסעיף 12.2 להסכם המכר התחייבו הנתבעים להיתנגד לכל עסקה נוגדת אם וככל שתוצע לבית המשפט גם אם התמורה בה תהא גבוהה יותר.

ח.1(ב) התובע הסכים כי עד לסיום ההליך העקרי הוא ייחשב כמי שמחזיק 25% ממניות החברה; וכבעל מניות מיעוט בחברה אין התובע זכאי למנוע את מכירת המקרקעין כאמור לעיל, במסגרת ההסכמות בדיון מ-5.1.23 סוכם כי "עד לסיום ההליך העקרי בתיק זה ייחשב התובע כאילו החזיק ב-25% ממניות החברה לצורך כל דבר ועניין..." (סעיף 3 להסכמות בדיון מ-5.1.23).

באותו מקרה ביקש בעל מניות מיעוט, שהחזיק בכ-22% ממניות חברה, להוציא צו מניעה זמני שימנע מהחברה למכור את הנכס היחיד, ולמצער העקרי, של החברה בטענה שמדובר במחיר חיסול ושהעסקה נגועה בעיניין אישי של בעלי מניות הרוב שיש להם אחזקות גם בחברה הרוכשת.

...

החלטתי לאשר בתנאים את התקשרות החברה עם הקונה בהסכם המכר ולדחות את התנגדות התובע.

כלשונו של בית המשפט העליון: "לפיכך נקבע כי הנזק העלול להיגרם למבקשים, ככל שקמה להם זכות תביעה, ובשים לב לשיעור אחזקות המבקשת 2 בחברה, הוא נזק כספי בלבד, ומטבעו בר פיצוי. מנגד, עמד בית המשפט המחוזי על הנזקים השונים העלולים להיגרם לחברה ולמשיבים כתוצאה מביטולו של הסכם המכר. לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו אלה" (שם בפס' 17).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, החלטתי לאשר את התקשרות הנתבעת 1 עם הקונה בהסכם המכר ולדחות את התנגדות התובע, הכל בכפוף לתנאים המפורטים להלן.

אני מורה בזה לנתבעים לעדכן עד ליום 23.11.2023 את כל הבנקים בהם מתנהל חשבון של הנתבעת 1 בדבר האמור בסעיף זה. אף שנעתרתי לבקשה ודחיתי את התנגדות התובע החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

יחד עם זאת, כאשר יהיו זכויות שיתקבלו בשל המניות, סרביס תקבל מחצית, וכך גם כאשר יהיו חובות, סרביס תשלם מחצית.

לצדדים היה ברור שיובלים בוחנת אפשרויות של מכירת הנכס, לאור קשיי עמידה במימון רכישתו, ולכן הגיעו להסכמה שעניינה הענקת זכות סרוב, חלף הצורך בדיון בסעד הזמני, ולענייננו, נוגע האמור בסע' 2, (להלן: "זכות הסרוב") ולפיו, (כאמור יובלים היתה המשיבה 6 שם): "במידה והמשיבה 6, תחפוץ למכור את מלוא הנכס או מלוא המניות בה, תנתן זכות סרוב ראשונה למבקשת ו/או מי מטעמה, באותם תנאים של ההצעה, וזאת תוך 14 ימים קלנדריים מרגע שתוגש הצעה המפרטת את התנאים. ההודעה תמסר לב"כ המבקשת". להסכמת הצדדים ניתן תוקף החלטה והיא באה חלף הסעד הזמני שניתן.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור, רע"א 780/21 (כב' השופט ע' גרוסקופף, 28.2.21) במסגרתה נדחתה בקשת רשות העירעור, הגם שנקבע כי עד פסק הדין שיינתן בתיק זה, ככול ששגיא תבקש למכור את הנכס לצד שלישי, תהא חייבת להודיע לתובעות מראש 21 יום לפני כל דיספוזיציה.

כאן המקום להוסיף כי בעניינינו, זכות הסרוב לא ניתנה בתמורה כספית, אלא כחלק מהסכמות למניעת הכרעה בצו מניעה שביקשה סרביס בתיק המהותי, שם העלתה חשש כי יובלים תבצע עסקה שאינה סבירה, שתקפח אותה כבעל מניות "בשרשור", בין היתר חשש סרביס היה לעסקה שלא תאפשר את האפשרות שלה להתחרות עם מציעים אחרים לרכישת הנכס.

...

לא שוכנעתי בטענות התובעות כי יובלים ביקשו לסכל את זכות הסירוב בכול דרך.

סיכומם של דברים, מסקנתי הינה שהתובעות לא עמדו בתנאים הנדרשים לצורך מימוש זכותם היינו זכות הסירוב שניתנה במסגרת ההסכמה שהחליפה את הצורך בהכרעה בסעד הזמני בתיק המהותי, ולכן אינם זכאים להצהרה כמבוקש בידיהם כמו גם שלא מצאתי הצדקה להורות על הצהרה כי אין תוקף לעסקה שהושלמה זה מכבר ברישום בלשכת רישום המקרקעין, בין הנתבעות היינו בין יובלים לשגיא.

לפיכך אני מורה על דחיית התובענה.