ניהול ההליך והמחלוקות:
תחילתו של הליך בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הפעלת הקצביה במרכול (להלן-"המרכול") המצוי ברחוב החושן 3 במבשרת ציון (להלן-"הבניין") שבבעלות הנתבעת ומנוהל על ידה.
לא זו אף זו, הנחה או השארת האשפה כמתואר לעיל, היה בה משום הפרה של התקנון (סעיף 9 ג.) לפיו על מי שמפעיל את השטח המסחרי, האחריות לדאוג לניקיונו.
במסמכים אלו יש כדי להעיד וללמד כי הנתבעת שכרה את המרכול בידיעה ועל דעת זאת כי לדיירי התובעת הזכות והציפייה לפי תנאי התקנון , שקיבלו ביטוי בהסכם השכירות, לנהל את חייהם ללא הכבדה, הפרעה או מיטרד מחמת ניהול המרכול באגף השני של הבניין.
...
עוד נטען כי לא היתה הנחה קבועה של מתקנים כי אם לצורך פריקה וטעינה למעט, הנחת מתקן לירקות שהנתבעת מודה כי אכן מונח שם.
דיון ומסקנות:
הקצביה:
בסיכומיה, זנחה הנתבעת את הטענה לזכותה להפעיל קצביה במרכול ולפיכך דין התביעה להתקבל במתן צו מניעה קבוע שיאסור על הפעלתה.
זאת אני קובעת לאחר ששמעתי את עדותו של מר דוידי גרדר שגיב (להלן-"העד גרדר") שהודה בהגינותו, כי אינו יודע כיום על קצביה המופעלת במרכול כי אם על מכירת בשר מצונן וארוז והוסיף, כי אין עוד חיתוך של בשר שם (עמ' 34 שורות 8-14, עמ' 38 שורות 23-24).
כך גם השתכנעתי כי התקנון הופר ע"י הנתבעת באי הקפדה על ניקיון הבניין בהשלכת אשפה השייכת לה.
מנגד, לא הוכחה עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 3 בחוק למניעת מפגעים קובע : "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום". זאת אני קובעת משלא הוגשה תלונה מטעם התובעת למשרד לאיכות הסביבה בגין מטרד ריח ואף לא הובא להעיד מומחה מטעם המועצה המקומית מבשרת ציון (שנמחקה מהתביעה) להוכחת קיומו של מפגע לפי החוק למניעת מפגעים (עמ' 36 שורות 10-13).
