בקשה לצו הפסקה שיפוטי לשימוש חורג בקרקע חקלאית

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה למתן צו הפסקה שפוטי, לפי סעיף 22ב לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח–1968 (להלן: חוק רשוי עסקים), בגדרה היא עתרה כי בית משפט השלום יורה על הפסקת השמוש בעסק "מסוג מרכול לממכר פירות וירקות ללא טפול במזון" (להלן: העסק), ואשר מצוי בגוש 3866 חלקה 1 בגדרה (להלן: המקרקעין).

בפסק הדין צוין כי על בסיס התשתית הראייתית שהוצגה, העסק פועל ללא רישיון עסק כנדרש לפי פריט רשוי 4.7ב לצוו רשוי עסקים (עסקים טועני רשוי), התשע"ג – 2013; כי העסק פועל על מקרקעין שייעודם חקלאי; וכי המבקשים מיצו את ההליכים לקבלת רישיון עסק, אך בקשות אלו נדחו ואין לעת הזו "כל התכנות להכשרת השמוש". עוד נקבע כי בעסק מתקיימת פעילות עסקית נרחבת; וכי, ככל שהמבקשים חפצים להוכיח כי העסק נועד למיון ולאריזה בלבד, עליהם לפנות בבקשה מתאימה לרשויות המוסמכות לידון בכך.

בבקשה המבקשים שבים וטוענים כי לנוכח הפגיעה בזכות היסוד לחופש העיסוק, יש להשתמש במשורה בסעיף 22ב לחוק רשוי עסקים; כי, במקרה דנן, לא נעשה שימוש זהיר בצעד "דראקוני" זה, כלשון המבקשים, לאחר שהמבקשים כלל לא הורשעו בהליך פלילי בגין שימוש חורג במקרקעין, ומבלי שנערך להם שימוע בטרם הוגשה הבקשה לבית משפט השלום; וכי ממילא הורו שתי הערכאות הקודמות על הפסקת השמוש בעסק ללא תשתית ראייתית מספקת, וכאשר כלל לא הוכח כי פעילות העסק מסכנת את הציבור.

...

דין הבקשה להידחות.

על אף ניסיון המבקשים לשוות לטענותיהם נופך עקרוני, שוכנעתי כי טענותיהם נטועות כל כולן בדלת אמותיהם של עניינם הפרטי.

נהפוֹך הוא, סעיף 22ב(ג) קובע כי "מתן צו הפסקה שיפוטי אינו מותנה בנקיטת הליכים נוספים לפי חוק זה". אשר על כן, הבקשה נדחית.

נטען כי ממועד ביצוע העבודות, הנאשמים עשו שימוש מסחרי ללא היתר במקרקעין שייעודו חקלאי, לצורך הפעלת עסק מסחרי בשם "תורקארטינג". וזאת על אף שבקשת הנאשם מס' 1 בשנת 2007, לשימוש חורג במחסן שבהיתר, נדחתה.

ביום 28/10/18 הוגשה בקשת המאשימה לפי סעיף 236 לחוק התיכנון והבניה, למתן צו כנגד הנאשמים, להפסקת שימוש חורג במקרקעין ומניעת כל שימוש שאינו תואם את יעוד המקרקעין (להלן: "הבקשה לצוו הפסקה").

דיון בבקשה זו נדחה מספר פעמים, ועל פניו נראה כי התייתר - לאור הודעת הנאשמים מיום 09/02/20 על סגירת העסק בגינו הוגשה הבקשה לצוו ההפסקה השפוטי, ואשר עבודות הקמתו הן מושא כתב האישום שבעניינינו.

...

אני סבור כי עסקינן בבקשה שהוגשה על ידי הנאשמים לאחר שהתברר להם כי כל הכלים המשפטיים בהם השתמשו, לא הצליחו למנוע מהם לתת את הדין בגין עבירות על חוק התכנון והבניה בביצוע הבניה האסורה והשימוש שעשו במקרקעין ללא היתר.

לא שוכנעתי כי מתקיימים במקרה זה נימוקים מיוחדים המצדיקים להתיר לנאשמים לחזור בהם מההודאה.

סוף דבר הבקשה לחזרה מהודאה נדחית.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם החזיק וביצע בפועל שימוש אסור של הפעלת עסק לאחסנת ציוד ומוסך לתיקון כלי צמ"ה, במקרקעין הידועים כגוש 8894 חלקה 62 ביישוב כפר ברא, בהקף של כ-2,000 מ"ר. החל משנת 2012 מבצע הנאשם במקרקעין שימוש חורג, והחל מיום 25.10.17 מבצע הנאשם שימוש אסור ללא היתר בניה כדין בסככה ובשטח פתוח במקרקעין, בשטח כולל של כ-2,000 מ"ר, לשם הפעלת העסק לאחסנת ציוד ומוסך לתיקון כלי צמ"ה. על המקרקעין חלות תכניות המייעדות את המקרקעין ל"איזור חקלאי/נוף כפרי פתוח" ומשנת 2001 המקרקעין הנם "קרקע חקלאית מוכרזת". ההפרש בין השווי שהיה למקרקעין שבהם נעשה השמוש האסור אילו אותו שימוש היה מותר לבין שוויים של המקרקעין לפי התכניות החלות עליהם הנו בסך של 24,650,000 ₪.

בהמשך, הוגש כתב האישום, הוגשה בקשה למתן צו הפסקה שפוטי, וחרף הצוו השפוטי שניתן המשיך הנאשם את השמוש האסור, עד לעת האחרונה אז הופסק השמוש.

לפיכך, נוכח העובדה שהנאשם, לבסוף, הפסיק את השמוש האסור ופינה את המקרקעין, מהלך שגרם לו לנזק כלכלי, עתר ב"כ הנאשם לחרוג לקולא משעור הקנס המינהלי הקצוב.

כאמור, נוכח הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, החרטה הכנה שהביע, החיסכון בזמן שפוטי יקר, הפסקת השמוש האסור ופינוי המקרקעין (גם אם באיחור), החלטתי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מיתחם הקנס אותו קבעתי.

...

בבואי ליישם הנחיות בית המשפט המחוזי הנכבד, כמפורט בפסקי הדין דלעיל, באתי לכלל מסקנה שלא הוכחו לפניי נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן שיש בהן כדי להביא להפחתה מן הקנס המנהלי הקצוב, ואולם, מצאתי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הקנס ההולם.

כאמור, נוכח הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, החרטה הכנה שהביע, החסכון בזמן שיפוטי יקר, הפסקת השימוש האסור ופינוי המקרקעין (גם אם באיחור), החלטתי למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הקנס אותו קבעתי.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם קנס כספי בסך 300,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.

כן ניתנו צו להפסקת השמוש האסור במקרקעין וצו הריסת המבנים שניבנו ללא היתר.

במועד בו הוגש כתב האישום בהליך נושא העירעור, היה שווי המקרקעין ביעוד החקלאי 2,334,145 ₪, וכתוצאה מהשמוש האסור במקרקעין, עלה שווי המקרקעין ל- 16,571,000 ₪.

ביום 20.01.22 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שפוטי, לפי סעיף 236 לחוק [בב"נ 43958-01-22] וביום 16.05.22 ניתן צו הפסקה שאמור היה להכנס לתוקפו ביום 16.11.22.

בשנת 2021 ביקש המערער היתר לשימוש חורג, עניין שנידון בחודש מאי 2023, אך עדיין ארוכה הדרך לקבלת ההיתר.

...

באין ראיות של-ממש, וכאשר קיומן של הלוואות שיש להשיב אינו מלמד בהכרח על קשיים, דין הטענה להידחות, והשוו לעניין ששה יהורם בע"מ הנ"ל. מצבו הרפואי של המערער: המערער סובל ממחלה קשה, נזקק לדבריו לטיפולים תכופים לרבות ניתוחים, הוא אינו עובד וקיומו תלוי בקצבת ביטוח לאומי בסך 5,000 ₪ לחודש.

פרט להקלה זו שבקנס, אין כל עילה להתערבות בגזר הדין, אף-לא בפריסת הקנסות לתשלומים רבים יותר משנקבע, משדין טענותיהם של המערערים להידחות.

סוף-דבר: הערעור נדחה, פרט לכך שסכום הקנס שהוטל על המערער יעמוד על 220,000 ₪.

ההתראה טרם הטלת הקנס ניתנה ביום 12.10.21, ובחודש מרץ 2022 הוגשה בקשה לצוו הפסקה שפוטי, אשר נתקבלה וניתן צו שניכנס לתוקף ביום 23.4.23.

בעניינינו, הנאשמת עושה שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת, על פני שנים, וגם תוך הפרת צו שפוטי.

על פי כתב האישום, המדובר היה בהפרת צו ההריסה שניתן בשנת 2011, וכן בנייה ללא היתר על ידי שינוי פני הקרקע, סינון אדמה והצבתה במערומים בשטח של כ-1,000 מ"ר, וכן שימוש חורג במבנים שונים לצורך מסגריה, מיפעל זכוכית, אחסנת רהיטים ובריכת שחייה, בשטח כולל של כ-6,800 מ"ר. את העבירות ביצע אברהם זרדב בשעה שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

הינה כי כן, הנאשמת ומנהליה דבקו בדרך העבריינות במקרקעין, ואינם מרפים למרות כל ההליכים שנוהלו עד כה. מעשיהם במהלך השנים, מאירים באור בעייתי ביותר את טענותיהם כאילו הופסק השמוש האסור במקרקעין, וכאילו קיימים סכויים להכשיר בקרוב את כל מערומי העפר עצומי הממדים המצויים בקרקע החקלאית, כמתועד בתצלומים.

...

לאור הלכת בונפד ומדיניות הענישה כפי שהובאה, ובהעדר נסיבות ייחודיות לקולא, אני סבורה כי במקרה דנן יש לראות בקנס המנהלי כתחתית המתחם, והוא נע עד סך 900,000 ₪.

בבואי לקבוע את סכום הקנס בעניינה של הנאשמת, אין מנוס מהתחשבות לחומרה בהמשך העבירה עד היום, ללא מועד הפסקה נראה לעין.

אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 880,000 ₪, אשר ישולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.24 ובכל 1 לחודש עוקב.