כלל הוא כי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 נועד לספק סעד מהיר ומידי למי שמצוי בסכנה מפני אלימות בתוך התא המשפחתי.
יפים לעניין זה הדברים שאמר כב' השופט דרורי בת"א (מחוזי י-ם) 3248/01 פלוני נ' אלמוני, פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 11/9/05:
"יש לזכור כי צו הגנה, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, הוא אמצעי דראסטי וחריף, המאפשר - במקרים רבים - מתן צו במעמד צד אחד, המשנה בבת אחת את אורח חייו ושלוותו של המשיב. כידוע, בתי המשפט לעינייני מישפחה, נותנים משקל רב לבקשות למתן צו הגנה. מבחינה פראקטית, השופטים בבתי משפט אלה, על אף העומס הרב המוטל עליהם, מפסיקים דיונים, אפילו באמצע הוכחות ושמיעת עדים, ושומעים את המבקש לקבל צו הגנה, ביום בו מגיש הוא את בקשתו, וזאת כדי למנוע כל חשש של פגיעה פיזית ושל אלימות כלפי בני מישפחה. לא רק המערכת המשפטית מופעלת במהירות, כאשר מוגשות בקשות לצוו הגנה, אלא גם המערכות הנילוות: במקרים רבים, ניתן צו לפיו יש להגיש תסקיר פקיד סעד באופן דחוף, ובחלק מן המקרים מופעלת יחידת הסיוע. מן הראוי, כי עורכי הדין והמתדיינים בבתי המשפט למשפחה לא יעשו שימוש מופרז וכמעט כלאחר יד בבקשות למתן צו הגנה, שכן יש חשש שריבוי בקשות חסרות בסיס יביא לכך, כמאמר סיפור העם הידוע, כי כאשר יקרא הרועה "זאב זאב" לא יאמינו לו, לאור לקחי העבר" (פיסקה 32 לפסק הדין).
...
הלכה פסוקה היא כי אין לאפשר במסגרת הליך של צו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת לעתור בסעדים שאינם מעניינו של ההליך או לטובת השגת מטרה זרה למטרות שבחוק.
במקרה שלפנינו לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בדבר סיכון לקטינה בזיקה לזמני השהות שלה אצל אביה.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
נוכח זאת, בניסיון בכל זאת להנמיך את עצימות הסכסוך בין הצדדים ולאפשר להם למצוא את הדרך המשותפת לספק את צרכיה הנפשיים הרגשיים של הקטינה כפי שנטען כי הצליחו לעשות זאת עד לאחרונה, אני מורה על חיוב בהוצאות המשיב ועל הצד הנמוך בסך של 1,000 ₪.
