בקשה לצו ביניים לאפשר קליטת בקשות להיתר בנייה ללא "תיק מידע

לאחר קבלת תגובות של ב"כ הצדדים האחרים – שהם לבד מעורך המשרד משרד הבינוי, גם המציעות האחרות שזכו כלומר חברת מ.ג.ע.ר (המשיבה 2) וכן חברת מילגם (המשיבה 3) – ניתן צו ביניים שאיפשר אמנם את משלוח מכתבי השיוך אך בלא הכללת ההוראה שעניינה חובת ההתייצבות הפיזית במשרדי הזכיין לשם מעבר לזכיין אחר כמו גם החובה להגיש את הבקשה במשרדי החברה הראשונה שאליה שויך הזכאי.

העותרת טענה גם שלפי נהלי משרד הבינוי עצמו בהקשרים דומים, כאשר מתבקש לעבור מספק שירות אחד לספק שירות אחר, הספק הקולט הוא זה שמבצע את כל הפעולות הדרושות להעברת תיק לידיו.

בלא קביעת תנאים שיאפשרו מימוש חלוקה זו של "השוק" בין המציעים לפי איכות הצעתם, בין היתר באמצעות ההוראה מושא העתירה לעניין מעבר מחברה לחברה ואופן הגשת הבקשה, תסוכל תוצאת המיכרז.

נפרט: שאלה 109 הייתה הצעה של אחד המציעים שלפיה לאחר חלוקת התיקים יתאפשר מעבר לחברה אחרת רק לאחר שלפחות פעם אחת מבקש הסיוע היה בחברה אליה שויך.

ובתשובה לשאלה מה יעשה לקוח שקבל הודעה ואינו מעוניין לעבור לספק, באה תשובה המפנה שוב לעניין ההודעה מראש לכל הלקוחות (שאלה 43.23) והוסף ש"יינתן מידע באשר לאפשרות לבחור לקבל השירותים מזכיין אחר והתהליכים הכרוכים בכך".

ואותו "מעבר לכך" הוא התכליות האחרות – הן ספציפיות והן כלליות – שבנסיבות המקרה יש לראות אותן כגוברות על התכלית הכלכלית הנזכרת וכדי תוצאה פרשנית שלפיה משרד הבינוי לא רשאי היה להחליט כפי שהחליט בעיניין ההוראה מושא המחלוקת שלפניי.

...

עיקר טענות המשיבים משרד הבינוי עורך המכרז (המשיב 1) כמו גם המשיבה 2 (היא חברת מ.ג.ע.ר.) באמצעות באי כוחה עורכי הדין עודד מהצרי ואורן אביטל, טענו שדין העתירה להידחות.

אולם בשל מכלול הטעמים שהובאו לעיל, מסקנתי היא שההחלטה כפי שהתקבלה אינה עומדת בתנאי המכרז.

ועל כל האמור לעיל יש עוד להוסיף שבמקרה דנן אין ענייננו ולו במישור התיאורטי – והכל שוב מעבר לנדרש – בשינוי תנאי התקשרות שהם פועל יוצא של הסכמה מפורשת או משתמעת בין הרשות הציבורית לבין הזוכה במכרז, אלא בשינוי לכאורי של תנאי המכרז שהוא פועל יוצא של אקט חד צדדי של הרשות המנהלית המזמינה.

התוצאה והסעד בשל מכלול טעמים אלה מסקנתי היא שדין העתירה להתקבל ודין החלטתה של הרשות המנהלית מושא העתירה שלפניי בעניין חובת ההתייצבות הפיזית כמו גם המען להגשת בקשת ההעברה – להתבטל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 34289-03-20 כמאל ואח' נ' ועדה לתיכנון ובנייה רכס הכרמל ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני לפני כבוד השופט מנחם רניאל מבקשים 1. זכי כמאל 2. רימא כמאל משיבות 1. ועדה לתיכנון ובנייה רכס הכרמל 2. מועצה מקומית דליית אל כרמל החלטה

זו בקשת העותרים לצוו ביניים שלפיו יוקפאו פעולות ההפקעה ותפיסת החזקה במקרקעי העותרים בחלקות 2, 6, 27 בגוש 11506 עד להכרעה בעתירה שהוגשה לביטול פעולות ההפקעה ותפיסת החזקה על פי הודעת המשיבה 1 לפי סעיפים 5 ו-6 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), וחוק התיכנון והבנייה, שפורסמה ביום 04/02/2020 מלבד שטחים שנכללו בתביעה לסילוק יד שהגישו העותרים.

לאחר תיקון הבקשה לצוו ביניים, השלימה המשיבה 1 את תשובתה, וטענה כי במרץ 2020 הוגשה במערכת לקליטת תכניות תכנית מפורטת להסטת הדרך מספר 304-0851949.

המשיבה 2 היתנגדה לבקשה וטענה שההחלטה על הפקעת המקרקעין התקבלה במסגרת אישור תכנית 356-0144261 כבר בשנת 2016 על ידי הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה חיפה.

נטען, כי במקור הוגשה הבקשה לצוו ביניים על מנת לאפשר לעותרים להגיש תב"ע נקודתית להסטת הדרך, תוך טענה שהמשיבות מונעות את הגשת התכנית, אך ראה זה פלא, ימים ספורים לאחר הגשת העתירה והבקשה לצוו ביניים הגישו העותרים תכנית לועדה המחוזית מבלי שמי מהמשיבות מפריעה לכך.

לטענתם, המשיבות סירבו למסור מידע לפני קבלת החלטותיהן.

...

לטענת המשיבה 2, דין הבקשה בעתירה להידחות עקב הגשתה באיחור, שכן ההחלטה התקבלה בראשית 2016.

העתירה שבפניי אינה כזו שדינה להידחות על פנייה ללא בירורה, ויש לדון בה לגופה.

לאחר איזון בין השיקולים השונים, ניתן בזאת צו ביניים לפיו לא ימשיכו המשיבות בהליכי ההפקעה עד להכרעה בעתירה, על פי הערובה שהפקידו המבקשים עם מתן הצו הארעי לפי החלטתי מיום 16/06/2020.

אני קובע דיון בעתירה (לא דיון מקדמי) ליום 08/09/2020 שעה 13:30.

בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבים לאפשר קליטת בקשות להיתר בנייה מאת העותרות מבלי להתנות אותה בקבלת "תיק מידע". הבקשה הוגשה במסגרת עתירה מנהלית שעניינה במחדלה, לכאורה, של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מלאפשר קידום בקשות להיתר בנייה בטרם אישור נוהל עבודה פנימי לבחינה ואישור תשריטי איחוד חלקות.

לפיכך, כך לטענת המבקשות, חלות בעניינינו הוראות תקנה 24 לתקנות התיכנון והבניה (רשוי בניה), תשע"ו-2016 (להלן: "התקנות"), המאפשרות קליטת בקשות להיתר בנייה אף בלא תיק מידע.

...

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

העותרת פנתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רע"פ 4301/18) וביום 7.8.18 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור, תוך שקבע כי העותרת נימצאת בתחילת ההליך לקבלת היתר, ואין בקבלת בקשתה לתיק המידע כדי להוות שינוי נסיבות מהותי או היתקדמות של ממש לעניין זה. עם זאת, לפנים משורת הדין, העניק בית המשפט העליון למבקשת תקופת התארגנות נוספת וקבע כי המשיבה תהא רשאית לבצע את הצוו החל מיום 30.8.18, תוך שהבהיר כי "לא תנתנה ארכות נוספות" (ההדגשה שלי, ק.ו).

עוד הבהירו המשיבות כי מאחר וטרם הושלמו התנאים המקדמיים לקליטת הבקשה, הרי שאין בידן אפשרות להעריך את לוח הזמנים הצפוי לצורך מתן החלטה בבקשה.

כפי שציין כבוד השופט קרא בבית המשפט העליון בהחלטתו בעיניין המבקשים (רע"פ 4301/18), הלכה היא כי צוי הריסה מינהליים יש לבצע באופן מיידי ומהיר , כשמעצם טיבו ותכליתו הצוו המינהלי משמש ככלי לחימה בבנייה הבלתי חוקית בעודה באיבה על מנת שלא לאפשר התקבעותן של "עובדות בשטח", כשחלף זמן רב מאז הוצאת צו ההריסה המינהלי שאושר כידוע בהסכמת המבקשת כשלא ניתן לומר גם שהיתר הבנייה נמצא "בהשג יד" או קיים "אופק תיכנוני" המצדיק ארכה נוספת לבצוע הצוו.

להבדיל מהחלטתי מיום 23.8.18 בעת"מ 60802-07-18 דלגדו לוי נ' ועדת הערר לתיכנון ובניה, שם היה מדובר במבקשים תמי לב שטענו שהסתמכו על מהנדס שאמר להם שאין צורך בהיתר להקמת בריכה ושגם לשיטת הועדה ניתן היה להקימה בהתאם להוראת התיכנון התקפה, כשלא ניתן בעיניינם פסק דין חלוט בהליכים הפליליים, בו נתתי כמקרה חריג (ביותר) צו ביניים, אין המקרה דנן דומה למקרה שם, כשבעניינו מדובר במי שעשה דין עצמי, בנה ללא היתר בידיעה שיש צורך בהיתר, הסכים לצוו הריסה ולא הצליח להכשיר את הבנוי מעל שנה וחצי לאחר שקבל אורכות רבות.

...

בית המשפט נעתר לבקשה והאריך את המועד כך שניתן יהיה לבצעו החל מיום 15.3.18.

דיון והכרעה: לאחר שעניינתי בכתב העתירה, בבקשה למתן צו ביניים, בתשובה לבקשה, בתגובה לתשובה ובהבהרות השונות שהוגשו מטעם הצדדים, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 58069-01-15 א.ל.א - תשתיות לאיכות הסביבה בע"מ נ' משרד הכלכלה ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת שירלי רנר עותרת א.ל.א - תשתיות לאיכות הסביבה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד דן צפריר ושני וקסלר ממשרד עוה"ד פישר בכר חן וול אוריון ושות' משיבים 1. משרד הכלכלה 2. גב' תורגמן בת שבע - הממונה על חופש המידע - משרד הכלכלה 3. המשרד להגנת הסביבה (פורמאלי) 4. הרשות הממשלתית למים וביוב (פורמאלי) כולם ע"י ב"כ עו"ד מיכל מזרחי מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 5. קבוץ כפר מסריק (פורמאלי) ע"י ב"כ עו"ד אורטל רימר, בלטר גוט אלוני ושות'. החלטה

על פי הבקשה, במסגרת שיחות שהתנהלו בין הצדדים נבחנו מספר חלופות אשר יבטיחו את המשך פעילותה של העותרת כאשר המיטבית לדעת העותרת היא העברת המסוף לשטח קבוע ומסודר בקבוץ כפר מסריק, אשר נתן לטענתה את הסכמתו לכך, חיבור מתקן ההתפלה העתיד לקום בכפר מסריק לשם קליטת מי הרכז והסדרת פנוי תמלחות יצרן התמלחות הגדול באזור "מילעוף" על ידי העותרת תוך שתוף פעולה בין הצדדים.

בנוסף, כורכת העותרת מין שאינו במינו בכך שכורכת את בקשתה לחשיפת מיסמך על פי חוק חופש המידע עם בקשה להרחיב את תחום פעילותה בלא שיש לכך כל חובה על פי דין או הסכם עם המדינה.

מאחר וההיתר ניתן על בסיס אישור כל הגורמים המוסמכים הרלוואנטיים, לרבות הרשות הממשלתית למים וביוב, אין שום תכלית בבקשה לצוו ביניים.

העותרת אינה תוקפת במסגרת העתירה את החלטת מי מהמשיבים לאפשר פנוי תמלחות כפר מסריק שלא על ידה, שאז עשוי היה צו הביניים להיות רלוואנטי לסעד המבוקש בעתירה, אלא העותרת תוקפת את ההחלטה שלא להעביר לעיונה את דו"ח ענבר.

מנגד, לא ברור מהם ניזקי העותרת ככל שלא ינתן הצוו, וזאת בהנחה שאין העותרת מבקשת למנוע פעולות על סמך היתר הבניה.

...

דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

לנוכח כל האמור דין הבקשה לצו ביניים להידחות.

הבקשה לצו ביניים נדחית.