רקע
ביום 25.9.2019 הגישה חברת י.ב. קורמן מערכות אינסטלאציה (92) בע"מ בקשה למתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה (תיק חדל"ת 60447-09-19, להלן: "בקשת קורמן"), וזאת בהתאם לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").
ביום 8.12.2019 הוריתי על מתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, על מתן צו להקפאת ההליכים המתנהלים נגד החברה ועל מינוי הנאמנים הזמניים כנאמנים קבועים לחברה (להלן: "החלטתי מיום 8.12.2019").
עוד טענו הנאמנים כי מכוח הוראות הדין הקולקטיבי החל בהליכי חידלות-פרעון, על כל נושי החברה חלה החובה להעביר את הכספים המעוקלים לידי הנאמנים ואין צורך בהחלטה מפורשת בעיניינה של קבוצת לוזון המורה לה לעשות כן. יתרה מכך, קבוצת לוזון עצמה, בבקשתה למתן צו לפתיחת הליכים מיום 10.10.2019, עתרה להורות על ביטול העיקולים הזמניים שהוטלו בעיניינה של החברה ובתוך כך להעביר את הכספים לקופת הנאמנים שתיפתח - סעד אשר אליו נעתר בית-המשפט בהחלטתו מיום 27.10.2019.
...
בנסיבות אלה אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו על כספי החברה ועל העברת כספים אלה לידי הנאמנים.
אף-על-פי-כן, ולאור הקביעה בעניין חכם, הגעתי לכלל דעה כי יהיה נכון יותר לדון בטענת הקיזוז במסגרת בקשה למתן הוראות שתוגש על-ידי קבוצת לוזון, ככל שרצונה בכך.
להשלמת התמונה יש לציין כי מסקנה זו עשויה לעורר קושי מסוים מן הכיוון ההפוך, היינו ניתן להקשות ולשאול מדוע יש להזדרז ולהעביר לידי הנאמנים את הכספים המעוקלים המוחזקים על-ידי קבוצת לוזון כ"מחזיקה" אם טענת הקיזוז ממילא צפויה להתברר בבית-המשפט.
עמד על כך כבוד השופט ד' מינץ בדברים שכבר צוטטו לעיל מערעור שפילמן ופיינטוך, באומרו כי "טענת המבקשים, אשר לה מצטרף הממונה, כי ההגנות להן טוענים המבקשים (מכוח המחאת זכות, קיזוז והפקדת כספים בנאמנות) מנותקות מצווי עיקול ואינן נובעות ממנו, אינה מדויקת. פשיטא, כי אם לא היה ניתן צו עיקול זמני לא היו קמות למבקשים זכויות כלשהן באותם 'סכומים מובטחים'".
זו אף הסיבה מדוע נכון בעיניי שהבקשה למתן הוראות תוגש על-ידי קבוצת לוזון ולא על-ידי הנאמנים, וזאת מבלי לחוות כל דעה בשלב זה לגבי נטל השכנוע בבקשה כגון דא.
סוף דבר
מכלל האמור לעיל, אני שבה ומורה לקבוצת לוזון להעביר לידי הנאמנים את כספי החברה המוחזקים בידה, וזאת עד ליום 7.7.2020.