בקשה לפשיטת רגל בשל חוב מזונות בלתי נפרע

בהחלטה נקבע בין היתר כי: "החייב לא ערער על החלטת המותב הקודמת בתיק וכך גם לא ערער על החלטתו של הנאמן במסגרת הכרעת תביעת החוב. החייב מודע לקיומו של התיק מהמועד בו ניפתח. החייב ידע כי בהמשך ובמסגרת קיומו של תיק הפש"ר, הייתה לו היזדמנות לטעון טענותיו אלה בגין החוב בתיק. תמוה בעיני היום, בחלוף מספר שנים ממועד צו ההפטר הואיל החייב לעתור לראשונה בתיק... מבלי שזה עתר בבקשת ערעור בדרך המקובלת... החייב בעצמו מציין כי מסיבותיו בחר שלא להעלות טענותיו אצל הנאמן בתיק הפש"ר בקשר לאופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא טען בפניו לגבי התקופות בגינן ניפתח תיק ההוצאה לפועל ואף לא הגיש ערעור על ההכרעה – מכאן ניכר כי החייב וויתר על זכות הטיעון שכן זו ניתנה לו לאורך הליך ניהול תיק הפש"ר ועוד קודם פנייתו להליך פש"ר". בהמשך נקבע בהחלטה כי: "גם חייב שאינו עומד על טענתו שאינו חייב במשך שנים רבות, מרים דגל לבן המודה באשמה ומוותר על זכותו להיתנגד לחוב. בכך משלים עם כך שמסרב לשלם, שאינו יכול לשלם או שצפוי לפרוע את חובו בעתיד, והזוכה אשר לא שוקטת על שמריה בעצם מסתמכת על כך שיום אחד תצליח להפרע ולקבל את זכויותיה...נראה בעיניי כי לא סביר שחייב לא ישלם וימתין לשעת כושר להגיש בקשה בחלוף שנים רבות שהזוכה תתקשה להיתמודד עימה". לבסוף נקבע בהחלטה כי: "1. בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי.

המשיב הודה שהטענה לפיה לא ניתן לגבות את החוב מאחר שלא ניתן למבקשת אישור בהתאם לסעיף 11 לא הועלתה על ידו בעת שנדונה תביעת החוב בהליך הפש"ר. לפיכך, לא ניתן להעלות טענה זו שוב במסגרת הליך ההוצל"פ. משניתנה הכרעת חוב המאשרת את סכום חוב המזונות ומעמידה אותו על סך של 406,251 ₪, קיימת החלטה שיפוטית חלוטה עליה בחר המשיב שלא לערער ולכן כל טענותיו ביחס לסעיף 11 לחוק המזונות לא יכולות להיטען כיום.

המבקש לא יכול לטעון את אותה טענה שוב במסגרת טענת "פרעתי". משנדחתה טענה זו במסגרת ההחלטה בבקשתו לעיכוב הליכים לא ניתן היה להעלותה שוב בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת". שנית, תיק פשיטת הרגל ניפתח לבקשת המשיב עוד בשנת 2016.

...

לדברי המשיב, במקרה דנן החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ מקורו בחוב שנוצר יותר משבע שנים לפני שהמבקשת פתחה את תיק ההוצל"פ. ביום 29.9.22 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה וקבעה בהחלטתה כי: "ההליכים בתיק זה היו מעוכבים לאור פניית החייב להליך חדלות פירעון ולאחר הודעה על מתן הפטר ניתנה החלטת הרשם אשר טיפל בתיק כבוד הרשם קייב, וקבע כי ההליכים בתיק ישופעלו. לא ראיתי כי החייב ערער על החלטה זו. כידוע רשם הוצאה לפועל אחד אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת רשם אחר... לכן הבקשה שהוגשה נדחית". ביום 4.4.23 הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ וטען בין היתר שתיק ההוצל"פ נפתח ללא אישור ביהמ"ש בניגוד לסעיף 11 ולכן יש לסגור את התיק.

בהחלטה נקבע בין היתר כי: "החייב לא ערער על החלטת המותב הקודמת בתיק וכך גם לא ערער על החלטתו של הנאמן במסגרת הכרעת תביעת החוב. החייב מודע לקיומו של התיק מהמועד בו נפתח. החייב ידע כי בהמשך ובמסגרת קיומו של תיק הפש"ר, הייתה לו הזדמנות לטעון טענותיו אלה בגין החוב בתיק. תמוה בעיני היום, בחלוף מספר שנים ממועד צו ההפטר הואיל החייב לעתור לראשונה בתיק... מבלי שזה עתר בבקשת ערעור בדרך המקובלת... החייב בעצמו מציין כי מסיבותיו בחר שלא להעלות טענותיו אצל הנאמן בתיק הפש"ר בקשר לאופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא טען בפניו לגבי התקופות בגינן נפתח תיק ההוצאה לפועל ואף לא הגיש ערעור על ההכרעה – מכאן ניכר כי החייב וויתר על זכות הטיעון שכן זו ניתנה לו לאורך הליך ניהול תיק הפש"ר ועוד קודם פנייתו להליך פש"ר". בהמשך נקבע בהחלטה כי: "גם חייב שאינו עומד על טענתו שאינו חייב במשך שנים רבות, מרים דגל לבן המודה באשמה ומוותר על זכותו להתנגד לחוב. בכך משלים עם כך שמסרב לשלם, שאינו יכול לשלם או שצפוי לפרוע את חובו בעתיד, והזוכה אשר לא שוקטת על שמריה בעצם מסתמכת על כך שיום אחד תצליח להיפרע ולקבל את זכויותיה...נראה בעיניי כי לא סביר שחייב לא ישלם וימתין לשעת כושר להגיש בקשה בחלוף שנים רבות שהזוכה תתקשה להתמודד עמה". לבסוף נקבע בהחלטה כי: "1. בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי.

תמצית טענות המשיב יש לדחות את הבקשה.

בכל מקרה, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שדין בקשת רשות הערעור להתקבל, יש לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן.

אני סבור שלא היה מקום לקבל את טענת המשיב לפיה אין לגבות את חוב המזונות היות שלא ניתן למבקשת אישור בית המשפט לפי סעיף 11 וזאת מכמה נימוקים: ראשית, כמפורט לעיל, המשיב טען טענה זו בדיוק כבר כשהגיש בקשה לעיכוב הליכים ביום 18.9.22 ובקשתו נדחתה בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 29.9.22.

לצורך הכרעה בבקשה דנן אין צורך להכריע במחלוקת הנ"ל, על אף שאני נוטה להסכים לעמדה לפיה לאור הפסיקה המפורשת של בית המשפט העליון ולשון החוק, סעיף 11 לא חל על מי שיש לו דין אישי ולפיכך גם מסיבה זו יש לקבל את הערעור.

אני סבור שעמדה זו לא נקייה מספקות במיוחד שעה שהמחוקק התייחס רק לזוכה ולא לחייב ורק ביחס לזוכה נדרש אישור בית המשפט.

להשלמת הדיון אוסיף שכוונת כב' הרשמת בהחלטה לפיה "בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי" הייתה שבנושא הפחתת הריביות הבקשה מתקבלת ואולם בכל הנוגע לטענת הפרעתי לאור סעיף 11 הבקשה נדחתה.

סיכומו של דבר: ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל לגופו כך שפסק דינו של ביהמ"ש קמא יבוטל ותעמוד בעינה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל.

זמן קצר לאחר מכן הגיש החייב את הבקשה לפשיטת רגל בשל ובעיקר לאור חיובו בפסק הדין.

בין שתי התכליות האמורות שביסוד הליך פשיטת הרגל קיים מתח פנימי מובנה: התכלית הראשונה, שמעייניה מופנים להעשרת קופת פשיטת הרגל כדי למצות את יכולת הפירעון של החובות לתועלת הנושים, אינה מתיישבת בהכרח עם התכלית השניה, החותרת לשחרר את החייב מעולם של חובות שאין בכוחו לפרוע.

כמו כן, "... המחוקק קבע כי קיימים סוגים מיוחדים של חובות, שאין מקום להסיגם מפני הרצון לאפשר לחייב להיפטר מחובותיו. מקרים אלה מנויים כאמור בסעיף 69(א) לפקודה. מדובר בחוב מזונות לפי פסק-דין (אלא אם בית המשפט כלל אותו במפורש בהפטר), בחוב שהושג במירמה, בחוב המגיע לפי התחייבות להמנע מעבירה, ובחוב המגיע למדינה בשל קנס. המשותף לכל אותם סוגי חובות הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל.

...

כשאני בוחנת את החייב, העובדה שיש לחייב שלושה ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו, הרי מסיבה זו סבורני שיש מקום להורות על תכנית פירעון שתוביל לתשלום ממשי של החובות באופן שיעלה בקנה אחד עם הצהרותיו של החייב.

כאמור לעיל החייב הצהיר כי הוא משלם 4,000 ₪ דמי שכירות לחמותו, אינני סבורה כי החייב ביסס טענה זו ואני דוחה את הטענה כי אכן החייב משלם בפועל לחמותו, ואולם תכלית הצהרתו הייתה להקטין את היקף ההכנסות הפנויות שנועדו לתשלום חובותיו, ולכן באיזון הראוי ובמכלול הדברים ועל יסוד כל האמור לעיל אני סבורה כי הדרך הראויה הינה קביעת תכנית פירעון שתשקף את הנהלות החייב מחד תוך הותרת החוב במסגרת הליכי הפש"ר בלא החרגתו.

אני קובעת כי יינתן לחייב הפטר ככל ויוסיף לקופה סכום של 240,000 ₪ ב-60 תשלומים של 4,000 ₪ לכל חודש.

ב-28/12/17 הגיש החייב בקשה לפשיטת רגל בשל חובות שצבר עקב קריסת עסקיו.

"החלטתו של בית הדין הרבני (כמוה ככל החלטה שיפוטית שנותנת תוקף להסכמה בין שני צדדים יריבים), הנה החלטה במישור הפנימי של יחסי בני הזוג, וזאת כאשר בית הדין הנכבד לא שמע, ואף לא יכול היה לשמוע או להתייחס למישור היחסים החצוני, שבין בני הזוג לבן נושיהם" (עודד מאור ואסף דגני, הפטר-חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים (2019), כרך ב', עמ' 988-991) עם זאת נקבע כי כאשר מדובר בבקשה לביטול הענקה במסגרת הסכם גירושין שאושר בבית המשפט יש לנהוג זהירות יתרה.

החייב נותר אמנם עם עסקו (סעיף 37) אך העסק היה שרוי בחובות ושוויו הכלכלי מוטל בספק, ואכן זמן קצר לאחר מכן פנה החייב להליך פש"ר. המשיבה ויתרה אמנם על כתובתה בסך 180,000 ₪ ועל מזונות אשה (סעיף 3), אך לא הוכח כי הייתה זכאית למזונות אשה ואין ראיה כי הויתור על הכתובה מאזן את חלקו של החייב בדירה.

...

נעשו ניסיונות לקרב בין הצדדים ולהגיע להסדר כולל שיתחשב בשווי הדירה שהאמיר מאז נרכשה ובכספים שהתקבלו מהורי המשיבה, אך משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות אין מנוס מהכרעה בבקשה שעניינה השאלה – האם היו לחייב זכויות בדירה? לאחר בחינת הראיות נמצא כי יש לקבל את הבקשה וכי אכן מדובר בהענקה בטלה כלפי הנאמן.

הראיות מובילות למסקנה כי החייב והמשיבה ראו בדירה נכס משותף וכי זו הועברה לידי המשיבה, אם בנותיו של החייב, במטרה לגרוע אותה ממסת הנכסים המוקנית לנושים.

בנסיבות אלו מתקיימים מלוא התנאים הקבועים בסעיף 96 לפקודה, ונקבע כי הבקשה מתקבלת וכי העברת זכויות החייב בדירה בטלה כלפי הנאמן.

אמנם הפנה לעדותו של עו"ד בן עזרא ביחס לנכסים של שמואל שעוקלו והעובדה כי הפקיד כספים כתנאי לביטול עיקולים, אולם עצם קיומם של נכסים אינו מעיד על יכולת לפרוע חובות תוך זמן קצוב.

לדבריה אהרון היה קשה גביה ולמרות זאת הסכימה לתת למבקש את הכסף בשל בקשתו של בעלה, עו"ד בן עזרא, אשר פנה אליה ובקש ממנה לסייע לו. "חשבתי שאני עושה מעשה טוב...אם מישהו הולך לפשיטת רגל הנושים אם מקבלים 10 אחוז מהחוב יכולים להיות מרוצים." (עמ' 18, שורה 13).

בהתייחס לטענה לפיה היה מודע לנכסיו של החייב, אהרון שמואל, טען עו"ד בן עזרא כי בשנת 2020 הגיש אהרון בקשה לפש"ר בשל חובות כבדים אליהם נקלע.

אשר למצבו של המבקש, עו"ד בן עזרא טען כי היה מודע לכך שהוא לחוץ כלכלית אולם לא ידע כי אין באפשרותו לשלם מזונות או שכר דירה וכן לא ידע כי הוא חייב כספים בשוק השחור.

...

כאן המקום לציין כי אחד המבחנים לקיומה של מצוקה העולה כדי עושק, נעוץ בשאלה, "אם למתקשר הייתה אלטרנטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן למנוע את העיסקה הנוכחית". ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 543 (1986) בהיעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה שבאמצעותה ניתן היה למנוע את העסקה, מושא טענת העושק קצרה הדרך למסקנה כי הצד שהתקשר בחוזה היה אכן שרוי תחת מצוקה שאותה ניצל הצד השני באופן העולה כדי עושק.

סוף דבר המבקש ביקש להקדים פירות זכייתו בפסק הדין החלקי ולא להמתין להליכי הגבייה, וחתם על המחאת זכות לטובת המשיבה.

על כן, התביעה נדחית.

נגד החייב אושרו תביעות חוב בסכומים גבוהים בסך כולל של כ- 1.78 מיליון ₪, מתוכן סך של כ- 280,000 ₪ בדין קדימה בגין חוב מזונות וכן סך של כ- 1.5 מיליון ₪ בדין רגיל.

בדיון שנערך ביום 7.7.2020 נקבעה תכנית פרעון למתן הפטר מותנה לחייב, לפיה נידרש החייב להוסיף לקופת פשיטת הרגל, בנוסף לכספים המצויים בקופה ולכספים המוקנים לקופה על פי דין, סך של 500,000 ₪, לצורך קבלת הפטר מחובותיו בהליך.

הנאמן הגיש בקשה למימוש כספים פינאנסיים המוקנים לקופת פשיטת הרגל.

מאחר ואין מדובר בכספים עליהם לא דיווח החייב, הרי שיש לזקוף אותם כלק מתכנית הפרעון ולא בנוסף לה. עוד טוען החייב כי במועד גיבוש תכנית הפרעון, כספי הפיצויים וכן כספי החזר המס, לא היו כספים שניתן לממשם לטובת קופת פשיטת הרגל.

החייב מדגיש כי הוא בן 54 שנים ומצוי בהליך פשיטת הרגל מזה חמש וחצי שנים והוא משלם סכום גבוה לקופת פשיטת הרגל ובנוסף לכך משלם את דמי המזונות עבור ילדיו הקטינים כפי שנקצבו.

...

הנה כי כן, השיקולים שנקבעו לעניין כספי פיצויי הפיטורין מובילים במקרה זה למסקנה לפיה ראוי כי הכספים המוקנים לקופה, ימומשו ויועברו לקופת פשיטת הרגל בנוסף לתכנית הפירעון.