בקשה לפשיטת רגל בגין הוצאת שיקים ללא כיסוי

באישום השני רכש המבקש שתי המחאות חתומות ביודעו כי הן שייכות לחברה שפשטה רגל ורכש מטבח מאדם פרטי בסך 30,000 ₪, כאשר סך של 21,000 ₪ שילם באמצעות ההמחאות על אף שידע שאין להן כסוי.

לנאשם יוחסו שני אישומים האחד בגין הוצאת צ'ק בסך של 10,000 ₪ ללא כסוי והשני בגין עבירה של קבלת דבר במירמה.

...

בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של קבלת דבר במרמה והטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים, ביניהם פיצוי למתלונן בסך 18,500 ש"ח. הנאשם ערער על פסק הדין, וערעורו נדחה.

נוכח נסיבות ביצוע העבירות, ריבוי העבירות, התכנון, התחכום והנזק שנגרם אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 16.11.24 ועד ליום 21.1.24 (המועד בו החל הנאשם לרצות מאסר בפועל בגין ת"פ 35307-01-21).

בסמוך לאחר הגשת הבקשה להכריז עליו כפושט רגל, הוא לא ידע עליה או על הצוים שהוצאו נגדו, ומכאן שלא יכול היה להודיע על כך לרשם הקבלנים.

בלולו אישר בחקירתו בבית המשפט כי ההוצאות המופיעות בכרטסות הוצאו לצרכי הקזינו (פרוטוקול עמודים 3670, 3672 - 3673).

המועד בו נודע לפינס על דבר הכרזתו כפושט רגל בהיעדר אישורי מסירה בתיק הפש"ר, מבקשת המאשימה ללמוד על ידיעתו של פינס אודות הליכי הפש"ר נגדו, מהראיות הבאות: רישום גן-רווה על שם בלולו בלבד - לטענת המאשימה, נוכח האיסור מכח סעיף 42א(ג) לפקודה על פושט רגל לייסד תאגיד או להיות בעל ענין בו, נרשמה גן-רווה על שם בלולו כבעל מניות יחיד, למרות היותו של פינס בעלים במשותף בחברה.

לכן, אי פתיחת חשבון בנק על שמו, או הפקדת משכורתו בחשבונה של רעייתו, לא מלמדים בהכרח על ידיעה שהוא פושט רגל, אלא על עצם היותו "לקוח מוגבל" כאמור בחוק שיקים ללא כסוי (מעמד אשר אינו נובע רק מהכרזה כפושט רגל), או על החשש כי נושיו יעקלו את החשבון.

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

דוגמא בולטת היא עדותו של הנתבע כי לא היה מוציא שיקים על דעת עצמו, אלא רק בהתאם להוראה מטעם מוסטפא (עמ' 11 שורות 20-21).

הוא אף ציין "לא היה לי ידע בתחום הבניה, ולכן לקחתי את מוסטפא בתור שותף". מכאן יש להסיק כי הנתבע כבעל מניות בחברה, "כיסה" על חוסר יכולתו של מוסטפא (ולאחר מכן של קומרטה), לפתוח חשבון בנק ולקבל אשראי לצורך ניהול חברת בנייה, ושימש עבורם כמסווה הן בהתייחס למצג שהוצג כלפי ספקי החברה, כמו התובעת דנן, והם בהתייחס לגורמים אחרים, כאשר הנתבע אישר במפורש כי אם קומרטה היה נרשם כדירקטור בחברה, הבנק היה מפסיק את קו האשראי של החברה.

ניתן רק לשער כי קומרטה הרחיק את עצמו כאמור, היות וניתן כנגדו צו פשיטת רגל, עוד ביום 27.4.2011, ולכן הוא לא היה רשאי לשמש כבעל עניין בחברה (דו"ח לעניין תיק הפש"ר של קומרטה, מלמד כי צו פשיטת הרגל נותר על כנו עד ליום 9.5.2018, וצורף כנספח ו' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

עוד ציינה פרופ' חביב סגל כי במקרים חריגים מטעמים מיוחדים, וכאשר השמוש באישיות המשפטית נועד להונות או לקפח אדם: גם על־פי הדין הקודם לחוק החברות כאשר ביקשו המתאגדים לעשות שימוש במסך ההיתאגדות, על מנת להונות צדדים שלישיים המתקשרים עם החברה - נחשב הדבר לשימוש לרעה במסך ההיתאגדות, המצדיק את הרמת המסך.

...

המסקנה היא כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, על מנת להונות צדדים שלישיים, אשר הסתמכו על כך שהוא הבעלים היחיד של החברה.

לסיום, אציין כי קיים נתיב נוסף להטלת אחריות אישית על הנתבע, זאת על פי סעיף 54 (א) לחוק החברות, הקובע כדלקמן: "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בו אילולא אותו ייחוס." בע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, קבע בית המשפט: "אין בהיותו של אדם אורגן של תאגיד כדי לחסנו מפני הטלת חבות אישית בשל עוולה נזיקית או בשל הפרת חובה חוקית אחרת שבוצעה על-ידיו במסגרת תפקידו בתאגיד". סוף דבר: מן האמור לעיל עולה כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בתשלום חובה הפסוק של החברה לתובעת.

בהתאם לכך, הנני מחייבת את הנתבע בתשלום סכום 206,923 ₪, שהוא סכום קרן השיק נכון לינואר 2018 (נספח ז' לכתב התביעה).

עוד טען הנתבע כי אביו הופתע כאשר הופקדו השיקים מאחר ודמי השכירות שולמו על ידי אחיו של הנתבע בהעברות בנקאיות מחו"ל ובקש ממנו לכבד את השקים לחברת הניהול ואחיו יפרע סכומי שקים אלו לידיו בהעברה בנקאית מחו"ל. לפיכך, טוען הנתבע, הניח לשיק אחד לפקודת חברת הניהול להפרע בחשבונו אך הודיע לאביו כי יתר השקים יבוטלו אך הבנק לא אפשר לו לבטל את השקים ללא הצגת תלונה במישטרה.

טענתו של הנתבע כי ניסה לבטל את השיקים אך הבנק סרב, אינה מתיישבת עם הכלל הנוהג בבנקים לאפשר ביטול תוך ציון נוסף כי אין כסוי מספיק.

כאן יובהר האנטרס המובהק של הנתבע ליתן גרסה לא נכונה כאשר מסתבר כי אביו ואימו של הנתבע בהליכי פש"ר ועל כן אינם מורשים להתנהל עם שקים.

גרסה זו הובאה על מנת להסביר את גורלם של שני השקים השגויים - שיק אחד שבחר האב, באופן לא מקובל ומסורבל, לבטל חתימה באמצעות קריעת השיק במקום החתימה כך שנעשה בו חור במקום פשוט לקרוע את השיק לשניים או יותר כפי שמצופה מאדם סביר המבקש לבטל הוצאת שיק.

...

אינני מקבלת את גישת ב"כ הנתבע לפיה על בית המשפט להסתמך אך ורק על דרכים אלו ואם לא התקיימה אחת מהן לפחות – דין התביעה להידחות כטענתו.

סוף דבר אם כך, הוא כי הנני מקבלת את התביעה ודוחה גרסת הנתבע לפיה זויפה חתימתו על פני השקים.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

צירוף המסמכים בדבר הליך הפש"ר אינו מהוה לשון הרע, בודאי בנסיבות העניין בו ביקשה הנתבעת ייצוג באותו.

הנתבעת הכחישה כל קשר לפירסום זה ולא עלה בידי התובעת להוכיח שהפירסום נעשה על ידי הנתבעת, כך שאין להטיל כל אחריות על הנתבעת גם ביחס לפירסום זה. פירסום מיום 5.9.18 על ידי הנתבעת בו רשמה פוסט ארוך בפייסבוק ובין השאר נכתב בו "מתברר כי אין רף תחתון לרשעות, לנבזות ולעזות המצח. מתברר כי אין גבול לרוע, לשפלות ולנכלוליות. יוספה ברק המיתמחה בהגשת תלונות שוא, שהיתה בהליך פשיטת רגל (שפורק כתוצאה מניצול לרעה של ההליך), אשר חרף היותה שקועה בחוב של כ-400,000 ₪ פזרה באופן מופקר ובמעשה פלילי מובהק המחאות ללא כסוי. הגשת תלונות שוא היא הדרך שבה בחרה לכסות את חובותיה.

גיא לרר באייטם המדובר לא מתח ביקורת על התובעת ובודאי שלא קרא לה "שרמוטה". הדברים של הנתבעת לא היו ביקורת על האייטם והפרסום שלה הוציא את הדברים מהקשרם, כך שלקורא מן השורה ברור שמדובר בלעג לתובעת ולא בבקורת על אייטם בתוכנית של גיא לרר.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה והתביעה שכנגד באופן חלקי, כמפורט לעיל לגבי כל אחד מהפרסומים.

משכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין הפרסומים בצירוף אגרת בית משפט בסך של 3,836 ₪.

משקבעתי, כי הפרסומים בוצעו כדי לפגוע, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום נוסף בסך 50,000 ש"ח. כן אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 25,000 ₪ בגין הפרסומים בצירוף אגרת בית משפט בסך 1,778 ₪.