להכרעתי עומדת בקשת מינהלי העיזבון לפסיקת שכר טירחה סופי (להלן – "המנהלים" או "המבקשים").
...
ההכרעה בהן נדחתה לעת מצוא ובשלה העת לעשות כן. לשם שלמות התמונה, נביא להלן מעיקרי ההחלטה:
"[..] סבורני שלטובת העניין, יש להימנע בשלב זה מקביעת מסמרות והכרעה במחלוקת העובדתית, ולאמץ את העמדה המשותפת לצדדים, עליה אין מחלוקת, והיא שעבודת המנהלים טרם באה לסיומה, והנדון כעת הוא שכר טרחה חלקי.
יתירה מכך, הפסיקה העמידה יחס הפוך בין היקף העזבון לבין שיעור שכר הטרחה:
"סבורני, כי בנוסף לכללים אלה, יש לקבוע כי מנהל העזבון יהא זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור של 3%, באותם מקרים שבהם שווי נכסי העזבון הינו נמוך יחסית (פחות מ-500,000 ₪). שכן במקרים אלה עלול להיווצר מצב שמנהל העזבון יבצע פעולות רבות בניהול של עזבון בהיקף קטן יחסית, יקבל שכר טרחה שאינו עומד ביחס ישר לפעולותיו" (ת"ע (טב') 14335-03-09 אלמונית ז"ל נ' פלונית (קטינה), מיום 26.7.11).
אני דוחה את טענות היורשים הנוגעות לשכר טרחתו של עו"ד פלוני.
שוכנעתי מתשובותיו של עו"ד פלוני ומן הסימוכין הרבים שצירף לתשובתו, שלא היה לשכר הטרחה המדובר כל קשר להיותו מנהל עזבון, והוא שולם בזיקה לפעולות שהתרחשו עוד לפני לידת העזבון.
שוכנעתי עוד שהפעולות בגינן שולם לעו"ד פלוני שכר טרחה היו ידועות היטב ליורשים, כל שכן היורש מס' 4, אשר ייצוגו של עו"ד פלוני נגע בין היתר לענייניו באופן אישי והן לענייני המנוחה.
באשר לשוויו של העזבון, מקובלת עליי טענת היורשים, כי המנהלים לא העמידו די נתונים על מנת לאמוד את שווי העיזבון בהתאם להוראות התקנות.
באותה נשימה איני מקבלת את טענת המנהלים, בציינם כי שווי המקרקעין עלה באופן ניכר לאורך השנים ומטעמי הגינות הסתמכו על שומות ישנות.
