סעיף 90 – סעיף זה צוין בפיסקה הראשונה לבקשת התובע, אולם בגוף הבקשה, אין כל היתייחסות או פירוט בנוגע לסעיף זה. בנסיבות אלה, נראה כי מדובר בטעות סופר וכי לא הייתה כוונה לבקש את מחיקתו של סעיף זה.
סעיף 91 – מפנה לדברים שטען התובע במסגרת תגובתו לעתירה לבג"צ. כפי שצוין לעיל, אין כל פסול ראייתי בכך שהנתבע יצטט דברים שטען התובע במסמך שהוגש בהליך משפטי אחר, ומעיון בתשובתו של התובע לעתירה לבג"צ, אשר צורפה כנספח 37 לתצהיר הנתבע, עולה כי הציטוט (החלקי) שהובא בתצהירו של הנתבע, תואם לאמור בתשובתו של התובע לעתירה.
...
אלא שדומה כי התובע נתפס לכלל טעות, היות שבסעיף 30 לתצהירו של מר בן ארי, התובע הוזכר מפורשות: "בסמיכות למועד שבו הקבינט קיבל את ההחלטה לרכוש את צוללות 7-8-9, החלו הידיעות אודות פרשת הרכש הביטחוני מתיסנקרופ, וכבר באותה העת, היה ידוע על מעורבותו של עו"ד דוד שמרון. כלומר, לטעמי, נתניהו ידע כבר לפחות מנקודת זמן זו, כי הוא נמצא במצב של ניגוד עניינים (בשל קרבתו המשפחתית והאישית לעו"ד שמרון), ולכן למיטב הבנתי הוא היה מחויב להדיר את עצמו מהעיסקה, או לכל הפחות, לקבל את אישור היועמ"ש ליטול חלק בכל החלטה על רכש מחב' תיסנקרופ".
כך או אחרת, אני סבור כי דין הבקשה בהקשר זה להידחות, מהטעמים אשר פורטו לעיל ביחס לתצהיריהם של עמוס גלעד, יורם בן זאב ומשה פרידמן, היינו כי האמור בהם דרוש לבית המשפט על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בתיק זה.
ודוק: באשר למשפט הבא המופיע בסעיף 30 לתצהיר: "... היה ידוע על מעורבותו של עו"ד דוד שמרון...", לא ברור האם הדברים היו ידועים למצהיר מידיעה אישית ("היה ידוע") אולם מובן כי אין מקום בשלב זה למחוק את הסעיף וכי יש להותיר את בירור מקור ידיעותיו של המצהיר בהקשר זה, במידת הצורך, לשעה היעודה.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת בחלקה, כמפורט בהרחבה לעיל.
היות שחלק בלתי מבוטל מן הבקשה התקבל, ופירוש הדבר הוא כי הגשתה הייתה מוצדקת, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ע"ס 5,000 ₪.
