בקשה לפסילת מומחה שמאי בתביעת נזקי שריפה

נטען שביחס לתביעות שריפת מתקן הקסילן והגנרטור, הנתבעת ביקשה הסברים בנוגע לפעילות השמאים ובין הצדדים היתקיימו מגעי פשרה, ובזמן שהנתבעת המתינה לתשובת התובעות ביחס להצעת הפשרה, בחרו התובעות להגיש את התביעה, וזאת בטרם הוצא מכתב דחיה פורמלי מטעם הנתבעת המעגן את נימוקי הדחייה.

נטען שמרכוס הגיש תצהיר ולא חוות דעת מומחה, ושיש לפסול עדותו בעיניין משום שהוא אינו מכיר את נתוני התובעות מידיעה אישית.

נטען שהואיל והתובעות נסמכות רק על דוחות השמאים ונמנעו מהבאת חוות דעת מומחה מטעמן לביסוס הנזק הנטען או לסתירת חוות דעת המומחה זילברשטיין אשר הוגשה מטעם הנתבעת, הן לא ביססו את הנזק ועל הפרק עומדת רק חוות דעת מומחה הנתבעת המלמדת כי לא נגרם נזק.

...

במסגרת התביעה מבקשות התובעות שהנתבעת תשלם את חלקה היחסי בתגמולי הביטוח והחזרי הפרמיה להן היא זכאית לטענתה, בשיעורים אותן תבעה במקור במסגרת הדרישות לקבלת תגמולי ביטוח והחזרי פרמיה ממבטחות המשנה.

החזר הפרשי פרמיה ששולמו ביתר אין מחלקות בין הצדדים כי פוליסות הביטוח כוללות הוראות בדבר החזר הפרשי פרמיה, ככל שהפרמיה ששולמה בתחילת תקופת הביטוח חושבה על יסוד תחזית רווח גבוה מזו שהושגה בסופו של דבר, ועל יסוד מלאי הגבוה מזה שהתברר שהיה בדיעבד (ת/58 ו-ת/59 בעמ' 18 ו-30 לפוליסות).

סיכום לאור כל האמור מעלה, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעות יחד ולחוד סך של: 521,804 $ בגין אירוע הנזק לגנרטור TG-11 במפעל בז"ן. 317,840 $ בגין השריפה בתנור הקסילן במפעל גדיב.

· כמו כן, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובעות יחד ולחוד בסך 100,000 ₪, בתוספת מע"מ. · הסכומים ישולמו לתובעות בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

להלן החלטתי בבקשת התובעת לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, השמאי מר דני בייער (להלן: "מומחה בית המשפט").

ביום 14.12.2013 פרצה שריפה בעסק ובעקבות זאת הוגשה תביעה דנן, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לפצות אותה בגין ניזקי השריפה הנטענים בהתאם לתנאי הפוליסה הרלוואנטית (להלן: "השריפה").

במסגרת הדיון בתביעה, הגישו בעלי הדין חוות דעת נוגדות ביחס לנזק שניגרם לתובעת בעקבות השריפה, ובהתאם לכך מונה מומחה בית המשפט על מנת לחוות דעתו בנידון.

...

בנסיבות העניין, המומחה התבקש להגיש לעיון בית המשפט בלבד תיעוד רפואי ביחס למצבו, ועם הגשתו נחה דעתי כי הוא אינו כשיר להיחקר על חוות דעתו, אף לא באמצעות היוועדות חזותית.

שקלתי מכלול טענות הצדדים, ומצאתי להיעתר לבקשה.

זכותו של בעל דין לחקור עד מומחה מעוגנת בס"ק 26(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, בה נקבע כדלקמן: "הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור יחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך". ביחס להוראת הנ''ל, נפסק ב-ע"א 228/81 יובל חברה לביטוח בע"מ נ' פומס פ"ד לה(4) 640, כדלקמן: "הוראה זו בחוק היא חד משמעית וברורה. מפסקי דין, שניתנו בבית משפט זה.... הובהרה היטב זכותו של צד לחקור מצהיר על תצהירו וכן לחקור מומחה על חוות דעתו. בא כוח המערערת הפנה את תשומת ליבנו לדברי פרופ' א' הרנון, דיני ראיות, כרך א' (הדפוס האקדמי, תש"ל) 107 וכרך ב' (המכון למחקרי חקיקה ע"ש הרי סאקר, תשל"ז) 304, לפיהם לא ניתן שיקול דעת לבית המשפט, שלא להיעתר לדרישה מצד בעל דין לחקור מומחה על חוות דעתו. בפסק הדין הנ"ל, בע"א 157/66 נאמר, בעמ' 631, מפי הנשיא אגרנט שהזכות לחקור מומחה על פי סעיף 30(א) לפקודת העדות (סעיף 26(א) בנוסח החדש של הפקודה), 'היא מוחלטת ואין לבית המשפט כל שיקול דעת באשר למניעת החקירה'" (שם עמ' 641-642) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

טענת הנתבעת ולפיה יש לדחות את הבקשה מהטעם כי התובעת לא מיצתה את האפשרות לשלוח שאלות הבהרה למומחה בית המשפט, מערבת מין בשאינו מינו, והיא מנוגדת להלכה הפסוקה כפי שנקבעה ב- ע"א 107/88 כהן נ' לאף ואח', פ"ד מד(1) 857, ולפיה: "... אין טעם ענייני לראות ב'שאלות הבהרה' למומחה שלב מוקדם הכרחי לרשות לחקירת המומחה. 'שאלות הבהרה' כשמן כן הן: הן מיועדות להבהיר דברים שנאמרו בחוות הדעת. כך, למשל, אם מומחה קובע דרגת נכות באחוז מסוים, ללא שיציין או שיפרט מה הפגם שמצא אצל הנבדק – יש מקום לבקשו שיבהיר, על סמך מה קבע מה שקבע; ובדומה לזה קביעות שבחוות הדעת שמבקשים להבהירן, וניתן לעשות כן על ידי שאלות המופנות בכתב אל המומחה.

לאור האמור לעיל אני דוחה את טענות הנתבעת בנדון.

תיק זה ניפתח בשנת 2015, ועניינו תביעה כספית שהגישה עירית עכו כנגד חברת איילון בגין ניזקי שריפה מחודש מרץ 2012, וזאת לאחר שכבר שולמו כספים בגין ניזקי השריפה בסך של 1.9 מיליון ₪ עוד קודם להגשת התביעה.

2.10 נתתי אורכה להגשת מיסמכי התביעה עד ליום 26.4.18 (על אף שאלו התבקשו מהתביעה עוד בחודש ינואר 2018) , אך אלו לא הוגשו למומחה גם עד למועד זה, לפיכך הוריתי למומחה להכין את חוות דעתו ללא המסמכים המבוקשים.

וראו גם רעא 6234/09 חיות נ. הדר חברה לביטוח ( 17.11.09) – "ברם, לא בכל מקרה שבו היו קיימים קשרים כלשהם בין המומחה לבין בא-כוחו של אחד הצדדים יוביל הדבר באופן אוטומאטי לפסילת המומחה. ההחלטה בעיניין זה תלויה במספר משתנים, ובהם: טיב מערכת היחסים המקימה חשד לניגוד עניינים, תכיפות הקשר בין הצדדים, סמיכות הזמנים ונכונותם של כל המעורבים לחשוף את המידע הרלוואנטי בפני בית-המשפט. גם המועד שבו מוגשת הבקשה לפסילת המומחה רלבאנטי בכגון דא. לא ניתן להצביע מלכתחילה על שיקול אחד שיזכה תמיד לבכורה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. " 4.4 לכך יש להוסיף את העובדה כי זהות המומחה השמאי נבחרה בקפידה על ידי הצדדים בהסכמה מלאה שלהם וזאת עוד בחודש מאי 2017.

...

(ראו החלטתי מיום 4.11.18 המוחה על אופן התנהלות התובעת).

(ראו החלטתי מיום 26.6.19).

לפיכך, בקשת הפסילה נדחית.

המבקשת, עריית עכו (להלן: הערייה) הגישה תביעה כספית נגד המשיבה, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), שעניינה דרישה לתשלום בגין ניזקי שריפה שהתרחשה בחודש מרץ 2012.

בשלב מסוים הגישה הערייה בקשה לפסילת השמאי, בטענה כי נפגש תחילה עם השמאי שהגיש את חוות הדעת מטעם איילון, ולא עם השמאי שהגיש את חוות הדעת מטעמה.

לאחר שהגיש השמאי את חוות דעתו, ביקשה הערייה לבטל את חקירתו על חוות הדעת, וטענה כי ברצונה למסור מסמכים למומחה (אותם מסמכים שהיתה אמורה להעביר במועד מוקדם יותר).

למעלה מארבע שנים חלפו מעת שהגישה את תביעתה, במהלכן השתהתה הערייה במילוי הוראות בית המשפט; הערימה קשיים על עבודתו של השמאי, כשמיאנה להעביר לו מסמכים והתעכבה בתשלום שכרו; הגישה בקשות חוזרות ונישנות למתן ארכות.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית; ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

עניינה של התביעה בנזקי שריפה שאירעה ביום 24.11.2014 בדירת נתבעים 1 ו – 2 (מבקשים 1 ו -2, בהתאמה) שמבוטחת ע"י נתבעת 3 – המבקשת 3 (להלן גם: "הפניקס").

בכתב התביעה נטען כי שמר תיקן בפועל את ניזקי השריפה, שמקורה במייבש מסוג סאמסונג בהתאם לדו"ח השמאי שנערך עבור הפניקס.

הסעד המבוקש: השבת הסכומים בהם נשא שמר בגין תיקון ניזקי השריפה בהתאם לחוו"ד מומחה מטעמו לעניין הקף הנזק (נספח 4 לכתב התביעה).

בימ"ש קמא עמד על כך ששינוי עמדת סאמסונג לגבי אופן ביצוע ההמצאה בהליך הנוגע לאותה שריפה יוצר חוסר נוחות, אולם לא נטען ולא הוכח שמדובר בנוהג של סאמסונג להסכים להימצאות שאינן תואמות הוראות האמנה, ממנו חרגה כביכול דוקא בהליך זה משיקולים פסולים.

...

בכתב ההגנה מיום 18.5.22 טענו המבקשים כי יש לדחות את התביעה על הסף מטעמים שונים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער ביחס לשתי ההחלטות מושא הבר"ע ולדחות את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן: יש בהחלטות בעניין המצאה מחוץ לתחום ועיכוב ההליך כדי להשפיע מהותית על אופן ניהול ההליך ולכן מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על החלטות הביניים ולא לדחות את ההשגה הערעורית לשלב הערעור על פסק הדין לכשיינתן, כיוון שאז סוגיית תוקף ההמצאה מחוץ לתחום ועיכוב ההליך עד שתוגש הגנת סמסונג, יהיו בגדר "מעשה עשוי". ביחס להחלטה מיום 16.11.23 בסוגיית תוקף ההמצאה מחוץ לתחום: נקבע לא אחת בפסיקה, כי כאשר מדובר בקניית סמכות בינלאומית, אזי מדובר בשאלה מהותית ולא בנושא פרוצדורלי – טכני במהותו.

לאור המסקנה דלעיל, איני סבורה כי טיעוני סמסונג ביחס לאופן ביצוע ההמצאה מחוץ לתחום ותקפותה לוקים בחוסר תום לב דיוני.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור ביחס להחלטות מימים 16.11.23 ו – 22.11.23 והערעור נדחה לגופו.