בקשה לפירוק שיתוף בדירה תפוסה בבעלות חייב ובת זוגו

החייב יליד 1953, נשוי ולבני הזוג שני ילדים בגירים.

שליש מהזכויות בדירת מגורים בבת-ים, זה הנכס נושא הבקשה.

אחד מהאחים, מר יצחק ישראל, בעל צרכים מיוחדים, והוא מתגורר כיום בנכס.

בתגובה האחים חזרו על עמדתם והחייב טען שיש לבצע הערכת שווי עדכנית לנכס, להעריכו כתפוס על ידי דייר מוגן בלי להפחית דמי שכירות.

לפי הפסיקה בית משפט של פשיטת רגל מוסמך לידון בהליכי פירוק שתוף של נכסי החייב ועל כן אין מניעה לידון בבקשה.

...

עוד קבע בית המשפט בפרשת שמחוני כי הוא אינו רואה מקום להבחנה בהקשר זה "בין החתמת בעל המקרקעין הרשום בטבו לבין מי שזכויותיו נובעות מכוח חזקת השתוף, או שתוף ספציפי, כטענת המשיב 1; שהרי הבנק בתוך עמו הוא יושב, ומקום שהמדובר בדירת מגורים משפחתיים רבי שנים, אוי לעסקיו אם יצמצם את התייחסותו לבעלים הרשום ולא לבת או בן זוגו" (פסקה לא סיפה).

בהמשך פסק הדין נבחרה הפרשנות בדבר "אי תחולתו של סעיף 40א לחוק המקרקעין על מקרה של פירוק שתוף דירת מגורים של בני זוג על-ידי כונס נכסים לצורך פרעון חוב נובעת מסקנה פרטנית ישירה על המקרה שלפנינו: בית המגורים של המבקשת והחייב יימכר על-ידי המשיב כתפוס על ידי המבקשת לאחר פירוק בעלותם המשותפת בו. תמורת המכירה תועבר לנושים בנכוי חלקה של המבקשת בבעלות בו. המבקשת תהיה לדיירת מוגנת של הנושים בבית המגורים (פסקה 42).

...

בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה – על כל רכיביה – להידחות.

הנני מחייב את התובעת בהוצאות הבנק, בגין שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 50,000 ₪.

בשל 'משבר הקורונה' ולפנים משורת הדין, הנני מורה כי ההוצאות ישולמו לבנק ב־7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 23.6.20.

לטענתו, אף שלבית משפט של פש"ר סמכות לידון בעינייני החייב ונכסיו, הרי שהמשיבה, שהנה בעלת מחצית הזכויות בדירה, וכן הילדים להם זכות מגורים, אינם מצויים בהליך פש"ר. מכאן, שביהמ"ש המוסמך לידון בתביעה לפירוק שתוף הנו בימ"ש השלום.

 בקשות לפירוק השתוף במקרקעין נדונות באופן שוטף בבתי משפט של פש"ר.   עוד דחה את טענות החייב בדבר מכירת הדירה כתפוסה.

בשל כך, יש לקחת בחשבון דיור חלוף לשני בני הזוג בנפרד, כאשר עלות דיור חלוף לחייב הנה בסך של 163,000 ₪ (2,500 ₪ X 48 חודשים) ועבור המשיבה וילדיהם בסך של כ-168,000 ₪ (3,500 ₪ X 48 חודשים).

...

משכך נדחית הטענה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי ספק אם יש מקום כלל לפסוק תשלום כסידור חלוף, לא כל שכן תשלום נפרד לחייב מזה ולמשיבה והילדים מזה, ולתקופה ממושכת כבקשת החייב.

  נוכח האמור אני מורה על פירוק השיתוף בזכויות על דרך מכר.

לימים, היתגלע סיכסוך בין מר גלעד סקר (להלן: "החייב"), לבין בת זוגו, בין אותם צדדים התנהלו הליכים משפטיים ועל החייב הוטל עיקול להבטחת תשלום חוב מזונות והוצאות משפט בהם חוייב.

משהתקבלה התביעה, הוגש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי בחיפה ובאותו הליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, בו נקבע, בין היתר, כדלקמן: פסק הדין שניתן בערכאה הדיונית יבוטל, בית המשפט ימנה שמאי להערכת שווי הנכס כשהוא תפוס על ידי השוכרים – התובעים, למערער (מר רון סקר) תנתן זכות ראשונים לרכישת חלקו של החייב בנכס, שאם לא כן הוא יימכר לכל המרבה במחיר.

בהמשך, הגיעו הצדדים באותו הליך להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה השתוף של אחים סקר בנכס יפורק באמצעות מכירתו לכל המרבה במחיר, זאת בכפוף לזכויות השכירות של התובעים וכי עו"ד קלנטריה יחד עם עו"ד משה לוי (להלן: "עו"ד לוי") ימונו ככונסי נכסים למימוש אותה הסכמה.

ביחד גם כל שלב ליווה אותנו בעל הדירה, רון סקר, אז אם הוא היה באמצע סתם לדוגמה אם הגענו לשלב שהיינו אמורים לעשות את מערכת החשמל, אז מערכת החשמל הגיע קבלן נתן הצעת מחיר, הסתכלתי, רשמתי, הוא ביצע, רון בא ובדק, הכל עבד הכל בסדר, שולם, תודה רבה להתראות, רון אפילו לא ביקש חשבוניות.

...

סיכום: לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני מורה כדלקמן: התביעה העיקרית נדחית בזאת.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, ובהתאם לכך על התובעים/נתבעים שכנגד – בני הזוג רועי ומיטל בן שמחון – לשלם לנתבעים/תובעים שכנגד – בני הזוג שרון וגלית סטלקול - סך של 40,265 ₪, נכון להיום (37,541 + 2,724).

כן ישלמו התובעים/נתבעים שכנגד לנתבעים/תובעים שכנגד מחצית מהוצאות האגרה ששולמה במסגרת התביעה שכנגד, עלות חוו"ד מומחה מטעמם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההוצאות הנ"ל ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

כמו כן במקרה דנן בת הזוג גב' גרינברג, שכיום היא גרושת החייב, מבקשת בעצמה לפרק השותפות באמצעות מכירה לצדדים שלישיים, והחייב שהיה בעבר בן זוגה אינו יכול למנוע מבעלי התפקיד, שנכנסו בנעליו לאור חובותיו והליך חידלות הפרעון המתנהל עקב כך, מימוש זכויות החייב בחלקה 16.

ההחלטה הנ"ל עוסקת בדירת מגורים ובשאלה האם יש למכור הזכויות בה (בשלמותן) כתפוסה או כפנויה, מקום בו ילדי החייב הקטינים ובת זוגו ש'אינם חייבים המתגוררים בדירה, מתנגדים למימוש הזכויות.

עוד הפנה ב"כ החייב לאמור בפסק הדין של כב' השופט יריב בת"א 5832-01-18 יהופנין גרשל נ' איתי חן (24.9.2019), שם נדחתה תביעה לפירוק שתוף בדירת מגורים ונקבע מפורשות כי זכות לפירוק שתוף כפופה לעיקרון תום הלב, ואין בעובדה כי צד מחזיק בזכויות במקרקעין מתן רישיון לגרום נזק לשותף האחר בזכויות במקרקעין, ואין לאפשר כפייה של שותף את שותפו האחר למכור זכויותיו שלא בדרך של משא ומתן בתום לב. לטעמי זהו המקרה כאן, החייב מבקש למנוע מבעלי התפקיד שנכנסו בנעליו לתבוע פירוק שתוף בדרך של מכירת זכויות כלל השותפים בחלקות 12 ו-16 כדי להשיא התמורה שניתן לקבל עבור מכירת זכויות זו. זאת כדי לפרוע חובות החייב וחובות השותפים האחרים באותם נכסים.

...

לאור כל האמור לעיל, משהבקשה לפירוק שיתוף מוגשת כדין, מכוח העובדה שבעלי התפקיד נכנסים בנעלי החייב, משנשללו טענות החייב לעניין זכות הפדיון והצעת הפדיון, ונותרה לו אפשרות להשתתף בהתמחרות, היה ויבוצע פירוק השיתוף בדרך של מכירת זכויות לצדדים שלישיים, ראוי כי טענות החייב יידחו ובקשת בעלי התפקיד תתקבל.

משכך דין הבקשות של בעלי התפקיד להתקבל במלואן, וכך אני מורה.

אני מקבלת את הבקשות של בעלי התפקיד במלואן, כאמור בפתיח לכל בקשה, ממנה אותם ככונסי נכסים על מלוא הזכויות בחלקות אלו, ומורה להם להגיש לחתימה פסיקתא נדרשת.