בקשה לפירוק חברה על ידי המנכ"ל בשל חדלות פירעון

מבוא לפניי בקשה למתן צו פתיחה בהליכים נגד אינבסט דוט קום (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה") ולפירוקה מחמת חידלות פרעון.

המבקש 1 (להלן: "המבקש") הוא מי שכיהן כמנכ"ל החברה מחודש אפריל 2018 ועד לחודש מאי 2019 והוא טוען לנשיה בחברה בסכום כולל של 1,825,522 ₪ בתוספת מע"מ, מכח הסכם למתן שירותי ניהול בו היתקשר עם החברה.

ראה גם ע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 אח' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 02.09.2010): " ... סבורני, כי האכסניה הראויה לבירור הסוגיה היא ככלל במסגרת תביעה אזרחית, וכי קשה להלום שימוש בהליכי הפרוק כעוקף הליך אזרחי וכזירה להכרעת סכסוכים. ... לכאורה משלא הוכח כדבעי כי למשיבות חוב כלפי המערערים, לא ניתן לקבוע כי הם נושים של החברה, ועל כן חוששני כי אין הם יכולים לטעון לפרוקה." ברוח דומה נפסק בפר"ק (מחוזי י-ם) 20212-09-15 שדות נפט בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים (פורסם בנבו, 07.10.2015): "ויצוין כי הכלל הוא כי מקום בו עומדת בבסיס בקשת הפרוק שאלה עובדתית בדבר עצם הנשייה, הדרך המקובלת לכפות את קיומו של חיוב כספי היא באמצעות הגשת תובענה נפרדת, ולא באמצעות הגשת בקשת פירוק. הגשת בקשת פירוק היא דרך מתאימה וראויה לכפות את קיום החיוב רק אם אין מחלוקת אמיתית וכנה לגבי החבות ולגבי שיעורה. הטעם להלכה נעוץ, בין היתר, בכך שהליכי הפרוק עלולים לשמש כלי לסחטנות בידי נושים, על מנת לאלץ חברה להודות או להתפשר בקשר לחוב שהיא כופרת בו, וזאת משום שעצם פתיחת הליך פירוק נגד חברה עלולה להסב לה נזק רב ...". כך היה הדין לפני כניסתו לתוקף של חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן: "חוק חידלות פרעון" או "החוק"), וכך הוא הדין גם לאחר כניסתו לתוקף של החוק, שכן סעיף 10(א)(1) לחוק קובע כי מתקיימת חזקה של חידלות פרעון אם התאגיד נידרש לפרוע חוב שסכומו עולה על 75,228 שקלים חדשים, ואין מחלוקת בתום לב על החוב (ראה גם חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 17300-07-20 נוה אביב השקעות בע"מ נ' שבע בכל בע"מ (פורסם בנבו, 26.07.2020)‏‏ בפיסקה 15; חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 53164-01-20 דרור גילמור ו- 21 אחרים נ' פ.ה.פ בע"מ (פורסם בנבו, 27.01.2020)‏‏ בפיסקה 12).

אכן, בטיוטת הסכם פשרה ששלח המבקש עצמו לחברה, ביום 9.7.2019, הוא כתב שהתשלום המגיע לו ישולם על ידי החברה או מי מטעמה, ואף הוסיף וכתב לחוגג בהודעת ווטספ באותו היום "אתה רוצה שיניב ישלם זה בסדר כתבתי בהסכם שאתה או מישהו בשמך ישלם", אלא שלא תתכן מחלוקת של ממש על כך (ואין בידי החברה כל ראיה אחרת לסתור) שהמבקש לא נתן מעולם את הסכמתו לכך שהחברה תופטר מחבותה שלה כלפי המבקשים במקרה שאותו יניב לוי לא יבצע את התשלום המובטח.

...

סיכומו של דבר, החברה מצויה בחדלות פירעון מובהקת, הן מבחינה תזרימית והן מבחינה מאזנית.

בנסיבות אלה, יש מקום להעתר לבקשה.

משכך, על-פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, לאחר ששוכנעתי כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין; לאחר שהוכח להנחת דעתי כי החברה חדלת פירעון; ולאחר שנדחתה התנגדותה של החברה לבקשה – ניתן בזאת צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון בכל הנוגע לחברה לפי חוק חדלות פירעון.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 43467-09-19 שהם נ' נגא פיתרונות ופרויקטים בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת איריס לושי-עבודי מספר בקשה: 21 בעיניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999 נגא פיתרונות ופרוייקטים בע"מ (בפרוק מותנה) החברה עו"ד מיכל ויסמן – בתפקידה כבעלת התפקיד בהליכי חידלות הפרעון של החברה בעלת התפקיד ד"ר צור פניגשטיין – בתפקידו כמומחה מטעם בית-המשפט המומחה ניר שהם ע"י בא-כוחו עו"ד יוסי פורת 1. גיא חיים יובל 2. אורי ארד ע"י בא-כוחם עו"ד נתי לב המשיבים כונס הנכסים הרישמי – מחוז תל-אביב ע"י בא-כוחו עו"ד יעקב זערור הכונס הרישמי החלטה

לגישת המשיבים מדובר בבקשת פירוק של חברה סולבנטית שהוגשה בחוסר תום לב על-ידי שהם שכיהן כמנכ"ל החברה והכל במטרה לייצר לחץ של מכירה תחת אילוץ ורכישת החברה בנזיד עדשים.

בנוגע להפחתה בשל מכירה תחת אילוץ, ציין המומחה כי בשים לב להנחיות שקבל בעת מינויו ומאחר ואין בידיו כלים לקבוע על מי רובץ האשם בהיקלעות החברה להליכי חידלות פרעון, הרי שניכיון בשיעור 13% בגין הפחתה זו אף הוא עולה בקנה אחד עם התחשיבים הנהוגים בספרות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות וכן בסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הערכת השווי והמלצות המומחה מטעם בית-המשפט ולאפשר לשהם לרכוש את יתרת פעילות החברה על בסיס הערכת שווי החברה בסך 171,316 $ וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, לא מצאתי כי נפל פגם בהערכת המומחה בכל הנוגע להפחתה שביצע בשל מכירה תחת אילוץ.

...

בהקשר זה מקובלת עלי הנחת המומחה לפיה מאחר ומכירה במצב דברים זה אורכת זמן, יש בכך כדי לפגום בשוויה של החברה.

מכאן שהפחתה משווי החברה שיעור של 13% סבירה ומקובלת עלי בנסיבות בעניין.

בנוסף, ובכל הנוגע לתנאי המכירה מקובלת עלי עמדתה של בעלת התפקיד בתשובתה מיום 6.8.2020 סעיפים 3-5, וזאת אף בהעדר כל נימוק אחר מטעמם של המשיבים.

הליך חידלות הפרעון נגד החברה ניפתח בשנת 2016, כאשר חברת אזוריט (להלן: "הנושה המובטח") הגישה בקשה למינוי כונס נכסים זמני נגד החברה ונגד חברת האם שלה, אגא החזקות (ק.ה.) בע"מ. מנגד, המבקשים, בכובעם כמנהלים מיוחדים של החברות שבפרוק, הגישו היתנגדות לבקשה.

בתום הדיון שנערך ביום 28.2.2016 בבקשת הנושה המובטח למינוי כונס נכסים לחברה, קבע בית המשפט כי יש צורך בפעולות ניהול כאלה ואחרות של הקניון, אשר ייעשו על ידי איש כספים ומנכ"ל הקניון, אך "זאת בכפוף לאישור של המפרקים הזמניים ותוך שתוף נציג המבקשת, כך שיהיה פקוח של כל הצדדים על שמתנהל בקניון.". מאז אותה החלטה ועד לחודש ספטמבר 2019, קיימו המבקשים את מלאכת הפיקוח שהוטלה עליהם, אשר ברבות הזמן הפכה להיות אינטנסיבית הרבה יותר ממה שתוכנן מלכתחילה.

הואיל והמבקשים מונו לתפקיד במסגרת הליך חידלות פרעון שניפתח נגד החברה, הרי שהחברה היא זו שצריכה לשאת בשכרם.

...

נערך דיון באולם במהלכו נעשו נסיונות ממושכים להביא את הצדדים לכדי הסכמה, אך בסופו של דבר, נוכח התנגדותו של הנושה המובטח, אין מנוס אלא להכריע בבקשה בבחינת "ייקוב הדין את ההר". דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל (בכפוף להפחתות מסויימות כמפורט בהמשך).

אינני מקבל את טענת המתנגדים לפיה ראוי שנושי החברות שבפירוק הם שיישאו בשכרם של המבקשים.

גם הטענה לפיה לא התרחש "אירוע מזכה" ולכן אין מקום לפסוק שכר למבקשים- דינה להידחות.

נטען, שמכירת הפעילות העסקית של החברה לאחר, תוך שנושיה נותרים כשידם על ראשם, ובאופן זה הכנסת החברה באופן מלאכותי למצב של חוסר סולבנטיות וחדלות פרעון, כשאין זה ברור מה עלה בגורל התמורה שקבל הנתבע בגין המכירה, מעידים על חוסר תום לב מופלג ועשיית שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, כדי להונות את התובע ולהמנע מתשלום החוב כלפיו.

נטען, כי היתדרדרות החברה לקשיים כלכליים לא הייתה מעשה מלאכותי, אלא פועל יוצא של ניהול לקוי על ידי אלדר, שהוביל את בית האבות לקריסה ופרוק.

שלישית, בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית האם הנתבע היה מעורב באופן אישי בכל פעולות החברה (כטענת התובע) או שמא החברה נוהלה על ידי גורמים מקצועיים (מנכ"ל, מנהל חשבונות וכיו"ב).

שנית, טענה שלפיה החברות נוהלו תוך "עירוב נכסים", אשר עליה מבקש התובע ללמוד מכרטסות הינה"ח, היא טענה חשבונאית, אשר כמו כל טענה שבמומחיות, יש לבססה באמצעות חוות דעת מומחה (ראו והשוו: ת"צ (מח' ת"א) 38712-08-20 ששון נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר 2006) בע"מ (29.8.2022), פסקה 23; תא"מ (ת"א) 19763-02-12 גורי פיתרונות לוגיסטיים בע"מ נ' כחלון-פלד בע"מ (23.12.2013), פסקה 140)).

...

אין בידי לקבל טענה זו, מכמה טעמים.

לסיכום נקודה זו, איני יכולה לקבל את הטענה כי ההתחייבות כלפי התובע במסגרת הסכם הפשרה היא כזו אשר יש בה כדי "להונות אדם" (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות) או בגדר "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (סעיף 6(ב) לחוק החברות).

במקרה שלפנינו, כאשר מדובר בחברה שפעלה שנים רבות (להבדיל מחברה שהוקמה לזמן קצר בלבד), ולא זו בלבד, אלא גם ההתקשרות שלה מול התובע הייתה למשך שנים רבות; כשלא הוכח שהחברה התקשרה בהסכם הפשרה בכוונה תחילה שלא לקיימו; ולא הוכחו - מבחינה חשבונאית - עירוב נכסים או העדפת נושים (שכן התובע לא טרח לצרף חוות דעת מומחה להוכחת טענות אלה), סבורני כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את אותו שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

הנתבע הוסיף ותאר את הליך הבקשה לפירוק חברת דיסקרט החל מחודש יולי 2019, וכי במסגרתו הצהירה חברת דיסקרט, בין היתר, כי במשך שנה וחצי שקדמו להגשת הבקשה הייתה מצויה בהליך הבראה והתייעלות במסגרתו בוצעו פעולות שונות כגון סגירת 12 סניפים לא ריווחיים, צימצום עלויות ייצור, הפחתת הקף הנשייה והמימון הנידרש בגין רכישת מלאי, הקטנת שיעור דמי השכירות, חפוש אחר משקיע ועוד.

הנתבע הוסיף וטען, כי מתחילת מערכת היחסים בינו ובין חברת דיסקרט, עם חתימת הסכם הזיכיון, נידרש על ידי בעלי החברה וכתנאי להמשך העבודה, למסור שיקים לבטחון, שיהא בהם כדי להבטיח את הסחורה הנמצאת בחנותו.

לאחר שיחות חוזרות, משלא הושבו השיקים, שלחה חברת דיסקרט, באמצעות רואה החשבון שלה, מכתב הממוען לבנק הבנלאומי הראשון (בו מיתנהל חשבון הבנק של הנתבע), לפיו אין לחברת דיסקרט היתנגדות לביטול השיקים הנ"ל. הנתבע טען כי בנגוד להסכמות, מר גבאי, מנכ"ל חברת דיסקרט, סיחר את השיקים לידי התובע, בנגוד מוחלט להסכם בין הצדדים ולתכלית שלשמה נימסרו השיקים מלכתחילה.

הנתבע טען כי התובע ביצע את עסקת הניכיון, או כל עסקה אחרת שקיומה מוכחש בשל העדר פרטים, ממש בסמוך לכניסת חברת דיסקרט להליכי פירוק, ולכן אין כל ספק, לדידו, שהתובע היה מודע לכך שהשיקים מסוחרים לידיו כאשר החברה מצויה על עברי פי פחת ורגעים בלבד טרם הפיכתה לחדלת פרעון, כלשונו.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הוכח בהליך זה, שהבנק-התובע ידע אודות נוהל "גלגול" שיקים בחשבונה של חברת "דיסקרט" כנגד העברות בנקאיות בסכומים זהים, לצורך בחינת "איתנותם הפיננסית" של הזכיינים, ובהם הנתבע.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 14,892 ₪ וכן הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק.