בקשה לפירוק חברה בגין חובות בלתי-ניתנים לפירעון

תביעת החוב הוגשה בגין חוב של 225,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

גם אילו היתה בעלת מניות, נטען שטעה המפרק כשקבע שחובות החברה לפסטרנק הם השקעת בעלים שאינה נפרעת אלא לאחר שייפרעו יתר חובות החברה, לפי סעיף 248 לפקודת החברות, שאינו חל על כל התחייבות של חברה כלפי בעל מניות, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ההסכם קובע את החזר ההלוואה במלואו ונחתם 12 שנים לפני פסק דין הפרוק ו-10 שנים לפני הבקשה לפירוק, בשעה שהחברה גייסה הון לפרויקט והוא חלק ממהלך העסקים הרגיל של החברה.

המפרק ציין כי לפי מאזן החברה לשנת 2015, צוין שנחתמו תוספות להסכמי ההשקעה שהתיימרו לשנות את מעמד ההשקעה, אך לא ניתן לייצר בדיעבד הסכם חדש ולהפוך השקעה להלוואה, כעבור 10 שנים, בסמוך לתחילת הליכי הפרוק ולאחר פסק הבוררות.

חברה עשויה לחוב כלפי בעל מניות חובות אחרים שאינם קשורים במעמדו כחבר בה. נטען שמדובר בהשקעות בתום לב בטרם נכנסה החברה להליכי פירוק, ומדובר מבחינה מהותית בהלוואות אמיתיות שניתנו בתום לב במהלך העסקים הרגיל של החברה.

...

אני דוחה את טענת המערערים בדבר חובתו של המפרק לדרוש מהם ראיות נוספות לתביעת החוב.

אני דוחה את הטענה שההסכם לא קויים משום שלא הוקצו מניות.

על כן, על פי סמכותי לפי סעיף 248 לפקודת החברות אני קובע שמדובר בסכומים המגיעים לנושים באשר הם חברים בחברה, וזכותם נדחית מפני נושי החברה, כך שתשולם להם לאחר שישולמו כל החובות לנושי החברה.

על פי החלטתי זו נדחה עיקר ערעורם של המערערים, דהיינו נקבע הסכום שהם זכאים לו, ונקבע שזכותם לקבלת סכום זה נדחית עד לאחר תשלום חובות החברה.

הנאמן טוען כי מלוא התנאים של סעיף 219 לחוק מתקיימים בעניינינו: הפעולה בוצעה פחות מחודש קודם להגשת הבקשה לפתיחת הליכים; החברה הייתה חדלת פרעון במועד ביצוע הפעולה, עת לא היה ניתן לפרוע את סכום פסק הדין שדחה את השגות החברה; אין ספק כי נטילת יתרת הזכות על ידי מע"מ הביאה לפרעון חלק גדול יותר מחוב החברה למע"מ לעומת החלק שהיה מגיע למע"מ בהליכי חידלות פרעון.

ההידברות לא צלחה, ובהחלטתי מיום 9.9.2021 קבעתי, כמפורט וכמנומק שם, כי יש להמתין להכרעה בעירעור שהוגש לבית המשפט העליון, בעיקר מאחר שחוב למע"מ אינו חלוט – עובדה שיש בה כדי להשליך גם על הבקשה שלפני.

שהרי ,אם הנושה לא הודיע לנאמן כנדרש אודות הקזוז בתוך פרק הזמן שנקבע, כבעניינינו, לא ניתן לשלול כי הדבר יביא להפקעת זכות הקזוז (ראו והשוו: פסק דינו של כב' סגן הנשיא, השופט ברנר, בחדל"ת (מחוזי ת"א) 15599-05-21 אי.ג'י.אף.אי. ישראל בע"מ בפרוק) נ' עיני ואח' (20.7.2022)‏‏; סעיף 59 להחלטת כב' השופטת לושי עבודי חדל"ת (מחוזי ת"א) 47452-03-21 צ.גורן-ד.מגידו בנייה בע"מ נ' הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי (16.11.2022) (להלן: "עניין מגידו")).

בהתאם, אני סבורה כי הנטל הראשוני המונח לפתחו של הנאמן לקיומו של התנאי השלישי, הוא קל ודורש רק הנחת תשתית עובדתית המלמדת כי בשלב הגשת הבקשה, לא ניתן לקבוע באופן וודאי כי בשל הפעולה שגרעה נכס או זכות מקופת הנשייה, לא ייפרע לנושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חידלות הפרעון לפי סדר הנשייה.

...

בנסיבות אלה, סבור הממונה כי דין הבקשה להידחות, וזאת ללא קשר לתוצאת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון.

סיכום: מן המקובץ, אני קובעת כי בענייננו מתקיימים אמנם תנאי סעיף 219(א)(1) לחוק ביחס לפעולת מע"מ, אך בד בבד אני קובעת כי פעולה זו נכנסת בגדרו של חריג "מהלך העסקים הרגיל" הקבוע בסעיף 219(ב)(2) לחוק.

לפיכך, אין להיעתר לבקשת הנאמן לביטול פעולת מע"מ ואני דוחה אותה.

בנסיבות אלה, אין מקום להשית על הנאמן הוצאות לטובת מע"מ. אני קובעת אם כן כי כל צד יישא בהוצאותיו.

מכאן – כך טען הנאמן – שהמבקש הפר את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליו מכוח סעיפים 254-252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 כלפי החברה, ולכן קמה עילה לחיובו באופן אישי בפצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. זאת, הן בהתאם לסעיפים 290-289 לחוק חידלות פרעון והן מכוח דיני הנזיקין הכלליים.

עוד טען המבקש כי מאחר שהנאמן ניכנס בנעלי הנושה העיקרית של החברה בניסיון לגבות את חובותיה, לא ניתן להיתעלם מהתקופה הארוכה שחלפה ממועד הווצרות החובות, כמו גם מהעובדה שאילמלא הוא עצמו הגיש את בקשת הפרוק – לא היו מתקיימים כל הליכים כנגדו.

זאת מאחר שהיא זו שהעמידה אותו לדין בגין מעשיו וידעה היטב על הרשעתו בעבירות שיוחסו לו. משכך, יש לראות במדינה כ"גורם רלוואנטי אחר" אשר יכול היה לנקוט בהליך משפטי נגד המבקש או נגד החברה לצורך גביית חובו.

...

פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה באופן מלא וברור מיהו אותו "גורם רלוונטי אחר" שמחדלו מלפעול עלול להביא למסקנה לפיה עילת התביעה של החברה התיישנה, ובאילו נסיבות ניתן לצפות מאותו גורם לפעול כך שמחדלו מלעשות כן יתחיל את מרוץ ההתיישנות.

עוד יהיה מקום לבחון למשל מהי תקופת ההתיישנות החלה על מקרה זה, והאם מחדלה של המדינה מלפעול נגד החברה ונגד המבקש לאורך תקופה ממושכת מוביל בהכרח למסקנה לפיה זכותה לעשות כן התיישנה.

סוף דבר: לאחר כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט הגדיר את חברי הקבוצה כדלקמן: "כל לקוחות הנתבעים אשר במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה דנן רכשו מהמשיבים מנה (אחת או יותר) של בשר בקר, אבל קיבלו מנה שהכילה כמות מסוימת של בשר חזיר". וכן הגדיר תת-קבוצה כדלקמן: "כל לקוחות הנתבעים, הנמנעים מאכילת בשר חזיר (יהיו הסיבות לכך אשר יהיו), אשר במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה דנן רכשו מהמשיבים מנה (אחת או יותר) של בשר בקר, אבל קיבלו מנה שהכילה כמות מסוימת של בשר חזיר". עילות התביעה שאושרו הן: (1) הפרת חובת תום הלב במסגרת יחסים חוזיים, הטעה והפרת חוזה, בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; (2) הטעה מכוח הוראות סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; (3) הפרת חובת גילוי מתוקף הוראות סעיף 4(1) לחוק הגנת הצרכן; (4) פגיעה באוטונומיה; (5) התעשרות שלא כדין בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; (6) תרמית בהתאם להוראת סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (7) רשלנות, לרבות בדרך של מצג שוא רשלני, בהתאם להוראות סעיף 35 לפקודת הנזיקין; (8) הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין, של החובות העולות מהוראות סעיפים 10, 14 ו-15 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

בקשת הסתלקות מתוגמלת ביום 20.12.2021 הגישו הצדדים בקשת הסתלקות, וזאת נוכח הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המסעדה לאור משבר נגיף הקורונה, עד לכדי סגירתה, עובדה אשר בגינה נטען כי לא ניתן יהיה להפרע מהמסעדה, ואשר הפכה את הסדר הפשרה ללא רלוואנטי.

בית המשפט לא שוכנע שהסדר הפשרה החמשי משרת את תכלית החוק "לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". עוד קבע בית המשפט, כי גם אם מצבה של המסעדה הורע עקב משבר הקורונה, הרי שתקופה זו חלפה, ולא נטען לחדלות פרעון של המסעדה, ולא הוגשה בקשה לפירוק החברה בעלת המסעדה.

...

בנוסף, ולשם הבטחת פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה, אני מורה שמלוא הגמול ומחצית משכר הטרחה, ישולמו בתוך 45 יום.

סוף דבר לאור האדנים המפורטים דלעיל, מצאתי לנכון כי יש לאשר את הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן בשישית.

אני קובעת התיק לתז"פ ליום 1.7.23 עד לאותו מועד ידווחו הצדדים לבית המשפט אודות השלמת ביצוע ההסדר.

עיקר נכסי החברה - מקרקעין באיו"ש. ביום 10.2.22 הוגשה על ידי הגב' רעיה רוזן (בעלת מחצית המניות מכוח ירושה) בקשה לפירוק החברה נוכח מבוי סתום.

יוער כבר עתה, שדי היה בדיונים שנערכו בפניי כדי להווכח בעובדה, כי, מכל מקום, ועוד קודם שאשוב לשאלה שלעניינה ניתנת החלטה זו, צודקת רוזן, ולמעשה צודקות שתיהן באומרן, שלהותיר את החברה בידיהן, לא ניתן: אין הן מסוגלות להסכים ביניהן על דבר וחצי דבר.

למען הסר ספק, אין בכך כדי למנוע ממי שהוא סבור שהוא נושה של החברה, לבקש גם עתה את פירוקה בטענה לחדלות פרעון.

מכל מקום, נכון למועד בו ניתנת החלטה זו, אכן אין בפניי בקשת פירוק בטענה לחדלות פרעון.

בשים לב להתכנות לחוב כלפי רשות המיסים, יוצע, שבמסגרת ההתמחרות יינתן לכך גילוי נאות, ולא מן הנמנע שמי שיתחרה יקבל על עצמו להוביל לפיתרון מחלוקות במישור הנשייה הכספית שאולי אכן קיימת.

...

עם זאת, לשלב זה, מקובלת עלי הערכת המפרק שלפחות זכויות בחלקה, יש לחברה.

בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה, שבשלב הראשון, אהיה נכון לשוב למתכונת זאת ולאפשר ניסיון למצותה.

וככל שאכן נגיע לכך, כי אז, באותו שלב, כבר יבינו הכל שאין מנוס, שהרי לניסיון להותיר את החברה בחיים תוך הסדרת השליטה בה, כבר ניתנה הזדמנות.

סוף דבר – בקשה למתן הוראות לקידום הליך ההתמחרות, תוגשנה, ותישקלנה.