השאלה - האם הפרסומים עונים על ההגדרה של "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, אינה מוכרעת על פי הבאת ראיות, אלא על בסיס מסקנה משפטית שבית המשפט מסיק, כך שגם אם הנתבע טוען בכתב הגנתו כי הפרסומים לא עונים על ההגדרה הנ"ל (ולדידי אינו טוען זאת), בית המשפט יכול לקבוע אחרת ויכול אף לעשות כן גם במסגרת ולצרכי בקשה להיפוך סדר הבאת הראיות.
כפי שהסתמכות על שאר ההגנות בחוק לא מונעת את היפוך הסדר של הבאת הראיות, כך גם העלאת טענה זו.
זאת ועוד - כאשר מדובר בתביעה לפצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק לפי ס' 7א' לחוק, שאין בה הבאת ראיות לעניין הוכחת נזק, ומתקיים בה שלב אחד בלבד של הבאת ראיות, הכולל דיון בשאלת האחריות, לנוכח טענות ההגנה, גם אין משמעות לנושא פיצול הדיון, הנידרש אמנם, כתנאי להיפוך סדר הבאת הראיות, בתביעה לפצוי על נזק שניגרם בפועל ואשר יש להוכיח אותו.
כפי שגם עולה מדברים שנקבעו ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (נבו 25.8.14), ההלכה לגבי היפוך סדר הבאת הראיות בתביעת לשון הרע, יש בה משום היבט מיוחד של "הודאה והדחה", כאשר היפוך סדר הבאת הראיות מיתקיים גם אם אין הודאה בטענות לגבי הנזק או כי הפירסום מהוה לשון הרע.
...
השאלה - האם הפרסומים עונים על ההגדרה של "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, אינה מוכרעת על פי הבאת ראיות, אלא על בסיס מסקנה משפטית שבית המשפט מסיק, כך שגם אם הנתבע טוען בכתב הגנתו כי הפרסומים לא עונים על ההגדרה הנ"ל (ולדידי אינו טוען זאת), בית המשפט יכול לקבוע אחרת ויכול אף לעשות כן גם במסגרת ולצרכי בקשה להיפוך סדר הבאת הראיות.
לסיכום, הבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות מתקבלת.
סוף דבר
לנוכח תוצאת שתי הבקשות, ההוצאות מתקזזות וכל צד יישא בהוצאותיו.