בקשה לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין בעקבות ביטול כתב אישום

המשיבה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום בדבר ביטול כתב האישום, וערעורה היתקבל ביום 18.1.2011 על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת במובן זה שנקבע כי הדיון בכתב האישום יימשך בבית משפט השלום מהנקודה שבה הופסק (ע"פ 12459-01-11).

על רקע זה הגיש המבקש בקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בגין התקופה שבה שהה במעצר ובהחלטתו מיום 15.9.2019 חייב בית המשפט את המשיבה לפצותו בסכום של כ-126,000 ש"ח. למען שלמות התמונה יצוין כי המבקש ערער על גובה הפיצויים שנפסקו לבית המשפט המחוזי בנצרת, וערעורו היתקבל חלקית בפסק הדין מיום 17.12.2019 ונקבע כי לסכום שנפסק בבית משפט השלום יתוסף סך של 25,000 ש"ח. אחר הדברים האלה, ביום 3.3.2020, הגיש המבקש תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד המשיבה וזאת, בין היתר, בגין אופן היתנהלותה בהליך הפלילי שננקט נגדו ובשל התקופה שבה שהה במעצר ובתנאים מגבילים.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם) בע"ר 74111-12-20 מיום 4.1.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט (השופטת ע' גולומב) בת"א 4998-03-20 מיום 15.12.2020, בה הוכרעה מחלוקת הצדדים בדבר סיווג תביעת המבקש לצורך תשלום האגרה.

דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (באשר להיותה של בקשת רשות ערעור על פסק דין של שופט בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט כבקשה ב"גלגול שלישי", ראו למשל: רע"א 5755/19 דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד, פסקה 2 (‏5.12.2019)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

טיעוני המבקש לטענת ב"כ המבקש, העובדה כי הנאשם זוכה מחמת מחדלי חקירה מהותיים מצדיקה חיוב המשיבה בפצוי לטובת ההגנה, על מנת להרתיעה מלהגיש בעתיד כתבי אישום בטרם ביצעה את כל פעולות החקירה המהותיות, ולא להתרשל בבצוע מלאכתה זו. עוד טען הסניגור כי העובדה כי המבקש זוכה מחמת הספק הסביר לא שוללת זכותו לפיצויים.

להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 בסכום שייראה לבית המשפט, במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".

סוף דבר באיזון הראוי בין כלל האמור, הריני מחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, בסכום של 3,500 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.

...

טיעוני המשיבה ב"כ המשיבה טען כי דין הבקשה לדחייה, תוך שהוא מדגיש את ההלכה כי לא כל זיכוי מזכה את הנאשם בפיצויים.

עוד נקבע כי ניתן לחייב את הנתבע בהוצאות הגנה גם במקרים שבהם עפ"י הראיות שהיו בידי התביעה עובר להגשת כתב האישום היה יסוד לאשמה, אלא שהוברר, בתום פרשות התביעה וההגנה, כי אותה תשתית ראיה הייתה חסרה בשל התרשלות המדינה ועקב מחדלי חקירה, שאילו לא התקיימו, הייתה המדינה מגיעה למסקנה שאין מקום להעמדה לדין (ראה ע"פ 303/02 דרויש חמדאן נ' מ"י – פורסם בנבו).

בצד כל אלה, אין להתעלם מכך כי בית המשפט מצא כי התקיימו מחדלי חקירה מהותיים, אשר הובילו בסופו של יום, לזיכוי המבקש.

סוף דבר באיזון הראוי בין כלל האמור, הריני מחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, בסכום של 3,500 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.

המסגרת העובדתית כתב האישום נגד הנאשם, אברהם טריגר, (להלן: טריגר, או הנאשם), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לבצוע עוון לפי סעיף 499 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות), ושידול להטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982, יחד עם סעיף 30 לחוק העונשין (ריבוי עבירות).

לאחר כל הדברים האלה, בכל זאת – ואולי גם נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא - לא שוכנעתי כי בקיומו של ההליך הפלילי דנא יש משום פגיעה "חריפה" בתחושת הצדק וההגינות באופן שמצדיק ביטולו של כתב האישום.

כל הקורא את הכרעת הדין הארוכה[footnoteRef:19], בודאי יתרשם כי זכוי זה אינו מן המהדהדים שבזיכויים, או כזה שהסניגור נחפז מהר למשרדו, כדי להזדרז ולהכין בקשה לפצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין בגין העוול הנורא שניגרם למרשו.

...

תוכן המסגרת העובדתית 3 כתב האישום 3 המענה לכתב האישום 8 המשפט 10 סיכומי הצדדים 11 הקדמה - מסגרת הדיון – מה שעל התביעה להוכיח 16 הטרדה באמצעות מתקן בזק 16 קשירת קשר לביצוע הטרדה באמצעות מתקן בזק 17 שידול להטרדה באמצעות מתקן בזק 20 סיוע להטרדה באמצעות מתקן בזק 24 מסקנה משפטית מקדימה 27 דיון והכרעה 27 קביעות עובדתיות מקדימות 27 מאזיני קו המאבק – האם היו קבוצה מוגדרת אותה ניתן לשדל ועמה ניתן לקשור קשר? 27 עדויות המוטרדים (המתלוננים) 30 עדויות המטרידים (המתקשרים) 31 שיחות בנות שנייה אחת או שיחות "ל.ח" 33 האישומים 36 החלק הכללי של כתב האישום: הפילוג והמחלוקת בין יתד נאמן לבין הפלס, וחלקו של טריגר בקו המאבק 36 אישום 1 44 כתב האישום וטענות הצדדים 44 התביעה לא הוכיחה את מועד פרסום דברי העידוד להטריד את כץ בקו המאבק 46 הטעמים להטרדתו של כץ – סכסוך אישי ו"צינתוקים" 48 אליהו פישר 51 חיים זינגר 52 אליהו ריזי 52 ישראל דושינסקי 53 יהושע כהנא 54 יצחק שלמה גינסברג 58 יעקב אופנהיימר 60 אברהם יונגרייז 62 משה הרשלר 63 אלקנה ויסנשטרן 65 תוצאה 65 אישום 2 66 כתב האישום שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.

לאחר כל הדברים האלה, בכל זאת – ואולי גם נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא - לא שוכנעתי כי בקיומו של ההליך הפלילי דנא יש משום פגיעה "חריפה" בתחושת הצדק וההגינות באופן שמצדיק ביטולו של כתב האישום.

הגם ששוכנעתי כי היה על המשטרה לשקול להפעיל אמצעים מידתיים יותר בביצוע הצווים, לא התרשמתי כי פגיעה זו היתה ברמת החומרה הגבוהה ביותר, וכן התרשמתי שהיא לא השפיעה על יכולתו של הנאשם להתגונן.

] לאור האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.

בית המשפט קבע כי יש מקום לפסוק למבקש פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין בשל נסיבותיו האישיות, הנוגעות לארוע הלבבי שחוה במהלך מעצרו.

השופטת וילנר, מנגד, סברה כי מלשון סעיף 80 לחוק העונשין, ומלשונה של תקנה 5 לתקנות הפיצויים; מההיסטוריה החקיקתית שלהם; וכן מפרשנות הפסיקה של דברי חקיקה אלו, עולה כי "התכלית העיקרית העומדת בבסיסם היא לצמצם את נזקיו של נאשם אשר זוכה או שכתב האישום נגדו בוטל, וזאת באופן מהיר, יעיל ומקוצר, על יסוד שיקול דעתה של הערכאה הפלילית אשר דנה בהליך הפלילי העקרי בעיניינו" (פסקה 1 לחוות דעתה; ההדגשות במקור).

...

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופו של עניין אין להיעתר לבקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין ככל שהוא נוגע לקבלת ערעורה של המדינה.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה הסותרת הלכה קודמת בנושא.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 11.2.22 הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, בטענה שכתב האישום הוגש ברשלנות ומבלי ש"היה כל יסוד להאשמה" וכי מלכתחילה לא היו בידי המאשימה ראיות, שהיה בהן כדי להביא להרשעתם של הנאשמים.

דיון והכרעה זכותו של נאשם להוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין סעיף 80 (א) לחוק, מגדיר את התנאים לקבלת פיצוי מאוצר המדינה, בשל זיכויו של נאשם שהועמד לדין, או שבוטל כתב האישום שהוגש נגדו וזו לשונו: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור". בפסק הדין בע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל [22.1.02] שניתן בהרכב מורחב של בית המשפט העליון, נקבע בפסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט חשין כי "שני תנאים חייבים להתקיים, ואם נתקיימו השניים רשאי בית-משפט לחייב את המדינה לשלם פיצויים לפלוני שהיה נאשם במשפט פלילי ולשפותו בגין הוצאות שעמד בהן במשפטו. ואלה הם התנאים: אחד, כי פלוני עמד לדין פלילי ויצא זכאי בדינו. ראו והשוו ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל נג (1) 505 (פרשת יוסף וסרסור [1]), בעמ' 519.) .... שניים, בִּרְאוֹת בית-המשפט אחד משני אלה: אחד, "שלא היה יסוד להאשמה", ושניים, במקרה שבו "ראה" בית-המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". בעוד אשר התנאי האחד – זיכויו של נאשם בדין או ביטול כתב-אישום על-פי סעיף 94(ב) לחסד"פ – תנאי פורמלי ונוקשה הוא, התנאי השני תנאי גמיש הוא בתחומי התפרשותו".

...

סוף דבר המבקשת עותרת לשלם לה פיצוי בסך של 49,140 ₪, על פי חשבוניות וחשבונות עסקה שצורפו לבקשה.

בהתאם להחלטתי, לפיה על המאשימה לשלם לנאשמת את הוצאות הגנתה ועל פי התוספת לתקנות, תשלם המשיבה למבקשת סך של 11,238 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.