מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לפינוי דייר מוגן מחנות מסחרית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2004 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

התובעים-בני הזוג פבלו וחנה פינקלשטיין-הנם הבעלים של בניין ברח' אגריפס 63 בירושלים, הממוקם במבואותיו המזרחיים של שוק מחנה יהודה, בקרן הרחובות כי"ח-אגריפס, מול "מרכז כלל". הנתבעים הינם דיירים מוגנים בנכס המקרקעין האמור כדלהלן: הנתבעים מס' 1 ו-2-חוה גינדי ובנה יעקב גינדי-בחנות ובמחסן, והנתבעת מס' 3-זינה קרן-בדירת מגורים.
את טיעוניו, בדבר היקף הכנסות העסק, הוא לא תמך בתיעוד כלשהו; ולמרות שניתנה החלטה – לבקשת התובעים – שהורתה לו להגיש תוך שבועיים ממועד עדותו את דו"חות מס ההכנסה של העסק, הוא נמנע מעשות כן. הנתבע מס' 2 טען בעדותו, כי הוא זקוק לסידור חלוף בעין, של חנות עם שטח מסחרי ושטחי איחסון, ושל מחסן לצד החנות או בקרבה ממשית לה. הוא גם ביקש שהנכס החלופי יהיה באיזור שבו ממוקמת החנות, קרי – באזור הכניסה המזרחית לשוק מחנה יהודה, שבו חולפים לקוחות רבים בדרכם לשוק או ממנו, ואשר בסמוך לו הוא מחזיק מחסן נוסף (בקרן הרחובות אגריפס-הכרמל).
הנתבעת מס' 3 תפנה את הדירה תוך 75 יום מהמועד שבו יופקדו עבורה על-ידי התובעים: הן ערבות בנקאית להבטחת זכויות הדיירות המוגנת שלה בנכס והעמדת הדירה החלופית לרשותה לאחר השיפוצים; הן פיקדון נוסף של 50,000 ₪ כערכו היום (בצרוף הפרישי הצמדה מהיום), להבטחת תשלום דמי שכירות בתקופת הפינוי הארעית (שהוערכה על-ידי התובע בכשנתיים לפחות); והן פיצוי בסך 5,000 ₪ (בצרוף הפרישי הצמדה מהיום), בגין ההעתקה הזמנית של מקום המגורים בתקופת הבנייה.
...
לא שוכנעתי, כי הנתבעים זכאים לפיצוי נוסף, מעבר למלוא שווי זכויות הדיירות המוגנת בנכסים המפונים, בגין פגיעה בפוטנציאל הכלכלי של העסק, שכן סביר להניח שבמחיר הפיצוי יעלה בידם לרכוש זכויות בנכס חלופי באותו אזור.
סוף דבר 18.
על-יסוד האמור לעיל-ובכפוף לחידוש תוקפו של היתר הבנייה ת/8א או הוצאת היתר חדש הזהה להיתר האמור תוך שנה מהיום (ובלבד שהתובעים יפנו לרשויות בעניין זה תוך 14 יום מהיום)-אני מורה על פינויים של הנתבעים מהנכס, שלושה חודשים מיום קבלת היתר הבנייה, בתנאים שנקבעו בפסק-הדין המקורי, כדלהלן: הנתבעים מס' 1 ו-2 יפנו את החנות והמחסן, תוך 75 יום מהמועד שבו יפקידו התובעים סך של 117,000 דולר ארה"ב, בשקלים חדשים על-פי השער היציג ביום ההפקדה, וכן סכום נוסף של 5,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לפינוי הנתבעת מחנות, המצויה בבניין ובו משרדים וחנויות ואשר ממוקם ברחוב החבצלת 4 בירושלים (להלן: "החנות" ו"הבניין").
לבסוף, עלה מדברי מר דהוקי כי אין מדובר במניעה, אלא בהחלטה על יסוד שיקולים עיסקיים: התובעת מייעדת את השטח לגוף מסחרי אחד או שניים, הזקוקים לשטח גדול שהכניסה אליו לפי התיכנון תהא מרחוב יפו, שהוא רחוב ראשי.
עוד אציין שדובר שם בסוגיה שונה: בקשת הנתבעים שם לצרוף תובעים, בטענה שצירופם דרוש להכרעה שלמה שכן נתנו לאותם נתבעים התחייבות או עשויים לחוב בפצוי הנתבעים עם הפינוי (ראו גם רע"א עריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ (26.1.16)).
מכאן לקריטריון שיאמוד השמאי: לפי הפסיקה, וכך חיוו דעתם גם שמאי הצדדים, מקובל לפצות דייר מוגן המפונה באופן כפוי, בסכום שווה ערך לארבעה שלישים משווי הנכס בבעלות מוגנת: סכום המשקף הן את דמי המפתח והן הוצאות הכרוכות במעבר.
...
מהטעמים שיובאו בפסק הדין החלקי, אני סבור שיש להורות על פינוי הנתבעת מהחנות, כנגד סידור חלוף בכסף.
לכן, הטענה בנושא נדחית.
לסיכום, אני קובע שיש להורות על פינוי הנתבעת מהחנות, בכפוף לדמי פינוי ששיעורם ייקבע לאחר קבלת חוות דעת שמאי שימונה מטעם בית המשפט.
למטרה זו אני ממנה את השמאים יאיר ידיד ועמית בירן.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבה, חברת אלברטו י. מצרי השקעות בע"מ, לפינויו של המבקש מחנות ברחוב הרצל 12, פינת לילינבלום 21 בתל אביב (להלן: "המושכר").
על אף שחוזה השכירות המוגנת נחתם גם עם דיירים אחרים, בפועל המבקש הוא שנותר הדייר המוגן במושכר והדיירים האחרים לא טענו לזכויות במושכר ולא היו צד להליכים.
בעיניין זה, מציינת המשיבה כי בפסיקה נקבע כי שעה שמדובר בנכס מסחרי, ניזקי הפינוי ניתנים לפצוי כספי.
...
בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש במובן זה שאם יבוצע פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שיקשה על השבת המצב לקדמותו ככל שיזכה המבקש בערעור.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עם זאת, נכון אני לצורך הליך זה להניח, שבמישור זה לא גלומה בחלופה המוצעת בעיה של ממש, בין היתר, נוכח ראיות לקיומן של מאפיות נוספות באיזור, לרבות יעלה הנ"ל. המדובר באיזור מסחרי מובהק, שטח החלופה גדול משמעותית מהמאפיה הנוכחית, דבר שיאפשר את ההתקנות הנדרשות לרשוי העסק, ומבחינה זו אין בפני בית המשפט בעיה הטעונה היתייחסות.
סיכום הדיון בנקודה זו מחייב שתי קביעות:- מן הצד האחד, חזוק ואינדיקציה לכך שהסידור החלוף הנו במיתחם הסבירות, יש בדבר; אך מן הצד האחר, אל לבית המשפט להיתעלם מכך, שאת השיקולים העיסקיים, ראוי שיותירו התובעים לנתבעים, ולא יעלה על הדעת שיעשו התובעים את חשבונם של הנתבעים במכלול השאלות הנוגעות לכדאיות הכלכלית, לרבות בשאלת שנוע הסחורה, למשל, לנקודות מכירה בשוק מחנה יהודה, ועל בסיס שיקולים אלה יבססו את טענותיהם בדבר טיבה ואיכותה של החלופה המוצעת בגבעת שאול.
דייר מוגן שמופנית כלפיו דרישה לפינוי על פי סעיף 131(10) לחוק ולא עושה כל מאמץ ממשי למצוא לעצמו סידור חלוף, ומה גם שכאמור, עוד לפני כשנתיים נתן בית המשפט ביטוי לכך שמתבקש הדבר, מאבד ממשקל טענותיו גם אם הסידור החלוף שהוצע לו על ידי בעלי הבית, כגון בגבעת שאול בפרשתנו, אינו נקי מספיקות וחסרונות.
...
לסופו של יום מצו לפינוי הנתבעים מהנכס בו מתנהלת המאפיה שבבעלותם ברחוב המדרגות 3 בירושלים, הרשום בכרך 6878 בדף 1015 בלשכת רישום המקרקעין בירושלים ומסיום מעמדם כדיירים מוגנים בנכס – אין מנוס.
עמודי התווך לפסיקת בית המשפט, כמפורט בהרחבה לעיל, במגמה הברורה להוביל לפינוי דיירים מוגנים בנסיבות בהן המשך הדיירות המוגנת, מביאה, למעשה, לשיתוק זכויותיהם הלגיטימיות של בעלי הקרקע לפתחה, ובמסקנה המתבקשת, לפיה, בנסיבות העניין, אין בנמצא, לעת הזאת, סידור חלוף טוב יותר מכפי שהוצע (וכאמור, משיקולי מדיניות, לדברים שקיבלו ביטוי במו"מ מחוץ לכל פרוטוקול, שאותו ניסה בית המשפט לקדם, לא אתייחס).
ניתנה הדעת בכובד ראש לשאלת הוצאותיו של הליך זה, ואולם הגעתי לכלל מסקנה שלא יהא זה נכון לחייב מי מבין הצדדים בהוצאות חברו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תביעה לפינוי דייר מוגן מחנות שהושכרה לו לשם ממכר חפצים.
התובעת גם מבקשת לחייבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. מנגד טוען הנתבע כי מדובר בתביעת סרק, שכן החנות מעולם לא ננטשה על ידו ואף מטרת השכירות נותרה כשהייתה.
בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו (נ'2) אף הקדים והבהיר: "ייעודה של החנות לא שונה מהיום שקבלתי בה חזקה והיא פועלת תקופה ארוכה כעסק סיטוני למכירת אבזרי וכלי בית ומטבח ומתנות לחגים. המכירה היא בעיקר כמכירה סיטונית ללקוחות מסחריים, אבל גם לקוח שמזדמן לחנות ורוצה לקנות מוצרים שאני מוכר לא אגרש אותו זוהי פרנסתי. אין שום הגבלה על מוצרים שאני מוכר למעט מכירת מזון ואין הגבלה למכירה קמעונאית ליחידים.
...
אני דוחה אפוא גם את טענתה זו של התובעת וקובעת כי לא קמה לה עילה לפינוי הנתבע מן המושכר בשל שינוי מטרת השכירות.
סוף דבר התובענה נדחית לאחר שמצאתי כי הנתבע לא נטש את החנות ואף לא שינה ממטרת השכירות.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו