מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך היתייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסכויי ההצלחה של ההליך.
בית המשפט העליון קבע שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לחייב את התובעים בהפקדת ערבון, אולם "נוכח מצבם הכלכלי של המבקשים והזהירות בה מצוה לנקוטד בית המשפט בבואו לחייב תובע בהפקדת ערובה" (שם, בפִסקה 8; ההדגשה שלי – י.ג.) הוא הפחית את סכום הערבון ל-7,500 ₪ לכל אחת משתי המשיבות.
ב-ת"א (מחוזי מרכז) 27911-09-11 קבוץ מרום גולן נ' פרדקין (4.6.13) הוטלה ערובה בסכום של 25,000 ₪ כשהתביעה הסתכמה ב-10 מיליון ₪.
עוד עלי להביא בחשבון, כי התביעה על סך כ-756,000 ₪ שהגישו המבקשים כנגד המשיב וכנגד הנתבע מס' 1 (עו"ד וסים שחאדה) איננה ההליך היחיד התלוי ועומד בבית משפט קמא בין המבקשים לבין המשיב, הואיל ומנגד תלויה ועומדת בבית משפט קמא תביעתו של המשיב כנגד המבקשים לאכיפת הסכם שכר הטירחה על סך 310,000 ₪ בתוספת מע"מ (ת"א
32439-04-19), המתבררת במאוחד עם תביעתם זו של המבקשים (זאת בנוסף לתביעה-שכנגד שהגיש הנתבע מס' 1).
...
לפיכך, אני מקבל את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים ודן בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה, וזאת לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 149(2)(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
הערעור מתקבל בזאת חלקית, ואני מעמיד את סכום הערובה שעל המבקשים להפקיד להבטחת הוצאות המשיב על סך של 7,500 ₪, וזאת חלף סכום הערובה שקבע בית משפט קמא.
הואיל והערעור התקבל חלקית, אני מורה שבערכאה זו יישא כל צד בהוצאותיו.