בקשה לפטור מערבון או להפחתתו בהליך ערעור מינהלי

הבקשה הוגשה במסגרת ערעור מינהלי שהגיש המערער לפי סעיף 55(א1) בפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1965 (להלן: "פקודת התעבורה"), נגד החלטת משיב 1 מיום 5/11/2019 לקבל באפן חלקי ערר שהגיש, כך שיוחזר לו רישיון הנהיגה לנהיגה ברכב פרטי, אך לא לנהיגה ברכב צבורי.

בהחלטתה עמדה הרשמת הנכבדה על כך שפטור מערבון או הפחתתו יוענקו בכפוף לכך שהמבקש מראה שמתקיימים שני תנאים מצטברים: מצבו הכלכלי דחוק, עד שאינו מאפשר לו הפקדה של הסכום שנקבע, וסכויי העירעור טובים.

על מנת לזכות בפטור מאגרה אין די למבקש להראות שההליך אותו הוא נוקט מגלה עילה, אלא שעליו להצביע על סיכוי בעל ממשות גדולה יותר לזכות בעירעור (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי 17/10/2007).

...

דין הערעור להידחות, אף בלא קבלת תשובת המשיבים.

קביעתה של כבוד הרשמת, לפיה המערער לא הניח תשתית עובדתית לביסוס טענתו בדבר מצבו הכלכלי, מקובלת עליי במלואה.

לאור האמור אני מחליט לדחות את הערעור.

כאמור שם, אף בעירעור כאמור, "אין לומר כי פטור מערבון יינתן באופן אוטומאטי מחמת חוסר יכולת כלכלית, שכן יש להביא בחשבון גם את האנטרס של הצד שכנגד להפרע את הוצאותיו וליצור הרתעה מפני הגשת הליכי סרק... שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון הם אינטרס הצד שכנגד בסופיות הדיון ואנטרס הציבור בניצול יעיל של הזמן השפוטי". הבקשה הנדונה לפטור מהפקדת ערבון תבחן איפוא, לנוכח המדיניות המקילה בנושא הערבון שנידרש להפקיד מערער, שנושא עירעורו הוא דחיית בקשתו לפטור מתשלום אגרה, חרף טענתו כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשלמה.

מדובר בהפחתה משמעותית מאד אשר נעשתה מתוך היתחשבות במצבם של המערערים על פסקי דין של בית הדין לעררים, לאחר בחינת בקשות רבות להפחתת סכום הערבון ולאחר שנימצא כי בדרך כלל מצבם הכלכלי של המערערים בהליכים אלו דחוק ומקשה על הפקדת ערבון בסכום שהיה נהוג.

לפיכך ולאחר ההפחתה המשמעותית בסכום הערבון, על המבקש פטור מהפקדתו או הפחתה נוספת של סכום הערבון, להצביע על נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

אין מקום לפתוח פתח לכך שכל אימת שיוגש ערר לבית הדין לעררים ותועלה טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית לשלם אגרה, מבלי שהבקשה תתמך בדבר ומבלי שתבסס את התנאים המצטברים הקבועים בתקנות האגרות בבית הדין לעררים, יגרור הדבר הגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, דוגמאת העירעור הנידון, מתוך ציפייה לפטור מהפקדת ערבון (נוסף על הפטור מתשלום האגרה).

...

החלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה (בסך 1,410 ₪) ומהפקדת עירבון (בסך 2,000 ₪) בקשר לערעור שהוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיין שלומי ויזן) בערר (ירושלים) 1509/20, שעל-פיו הערר נדחה בשל אי תשלום אגרה.

לא מצאנו לנכון להידרש לשאלת התקיימותו של תנאי זה, מאחר שכאמור, בכל מקרה המערער לא עמד בשני התנאים האחרים.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי אף ספק רב אם המערער עמד בתנאי זה. שכן, מאחר שהמערער העלה נימוק רפואי, היה מקום לבחון אם בהתאם לנוהל הרפואי הייתה הצדקה להיעתר לבקשתו לקבלת מעמד ורישיון ישיבה בישראל.

לעומת זאת, הבקשה לפטור מהפקדת עירבון או להפחתה נוספת של סכום העירבון, נדחית.

לפניי בקשה מיום 13.02.2020 להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם איל באומגרט מיום 09.12.2019 (להלן: ״ההחלטה״) במסגרתה נדחו בקשות המבקש לפטור מתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון בעירעור מנהלי שהגיש המבקש על החלטת וועדת הערר לעינייני ארנונה.

לעניין זה ראה חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי עמ' 581 ו-592 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: "העירעור האזרחי"): "כך מתבקש מלשון תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), המסמיכה את בית המשפט או הרשם "לשנות כל מועד שנקבע לעשיית דבר שבסדר דין; ואולם מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". הואיל ותקנה זו מזכירה את כל ההליכים הערעוריים זולת ערעור על החלטת רשם, אנו למדים כי המחוקק בחר להשמיט הליך זה במכוון.

״ בש״מ 6229/11 שפרה דון - יחיא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה - חיפה (10.01.2012) עוד שקלתי בהקשר זה כי לצד דחיית בקשות המבקש לפטור מאגרה ומתשלום ערבון, לא הייתה ההתייחסות מפורשת בהחלטות כבוד הרשם לבקשות המבקש להפחתת הערבון או חלוקתו לתשלומים.

...

בנסיבות אלה, לפיהן למבקש זכות שנקבעה בתקנות להגשת בקשה לעיון מחדש על סכום העירבון שנקבע בהודעת המזכירות, ולאור האמור כי לא מוטל על המבקש להצביע על נימוקים מיוחדים למתן הארכה ודי בטעם סביר לאיחור בנסיבות המתוארות אני רואה לנכון להיעתר לבקשת הארכה.

גם בבחינת סיכויי הערעור ראיתי לנכון להגיע למסקנה לעיל לאור ההלכה לפיה דחיית בקשת אורכה בהסתמך על שיקולי סיכויי ההליך הינה החריג לכלל, ובשים לב כי מדובר במבקש לא מיוצג: ״למן הראוי אף להתחשב בזהות בעל הדין, ולקבוע נטל הוכחה נמוך יותר מקום בו בעל הדין אינו מיוצג, ומקום בו ניכר שעשה מאמצים כנים לעמוד על זכויותיו.

לאור כל האמור לעיל, ניתנת למבקש ארכה כמבוקש להגשת הערעור על ההחלטה.

לאור המפורט עתר המבקש לפטור אותו מהפקדת העירבון על סך 20,000 ₪, ולחילופין להורות על הפקדת התחייבות אישית ו/או ערבות צד ג' ובסכום מופחת של 5,000 ₪.

נטען כי המבקש פתח בשלושה הליכים נגד המשיבה ובאותו עניין:- העירעור נשוא הליך זה; תביעה אזרחית לתיקון הרישום בנכס ו- עתירה מנהלית לקבוע כי בהליך הפרצלציה שערכה הערייה נפלו טעויות.

ביום 22.4.2021 הוגשה הבקשה שלפני, בצרוף בקשה "למען הזהירות לאורכה קצרה בת מספר שעות". בתקנה 135(א) לתקנות סדר הדין, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), באשר להבטחת הוצאות משיב בהליך העירעור נקבע כי "עם הגשת העירעור יפקיד המבקש ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב." בתקנה 135(ב) נקבע החריג לכלל "על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה." הכללים שנקבעו עד עתה בסוגייה זו, לשיקול הדעת של בית המשפט, כשמונחת לפניו בקשה לפטור מהפקדת ערובה, טובים גם עתה.

בעל דין רשאי לעתור לפטור מהפקדת עירבון או להפחתתו מטעמים של קושי כלכלי להפקידו ועליו הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים.

זאת ועוד, על פי ההלכה לצורך בחינת התנאי הראשון לא די בבדיקת המסוגלות האישית של המבקש, אלא עליו להוכיח שניסה להסתייע בחבריו וקרוביו לשם הפקדת הערבון, או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן. לתנאי השני, לא די בהוכחה לכאורית של סיכוי כלשהוא, אף נמוך, להליך או לקיומה של עילה, בדומה לבקשת פטור מתשלום אגרה, אלא נדרשים סכויי הצלחה גבוהים יותר כדי לקבל פטור כאמור.

...

אני מקבלת עמדת המשיבה לפיה המבקש לא הראה צו ירושה או ראשית רישום זכויות כלשהן בנכס עליהן ניתן להסתמך במסגרת הבקשה וברי כי ההליך שמנהל המבקש כיום תכליתו להוכיח טענתו כי הינו בעל הנכס, טרם הוכרע.

לפיכך, בשלב זה, בזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי סיכויי הליך אינם גבוהים.

הבקשה על כל רכיביה נדחית.

ייתכן, והיה מקום לקבוע אחרת וליתן פטור מוחלט או קביעת ערבון בסכום מופחת, נוכח ייחודיותו של ההליך מושא ערעור זה, לאו דוקא בשל ההגבלה של זכות היסוד של חופש התנועה, שכן – בנגוד לטענת ב"כ המבקש – ישנן לא מעט החלטות מנהליות שפגיעתן חמורה יותר מאשר הגבלת התנועה, וודאי בשים לב לדרך בה היא מוגבלת במקרה זה, והן לא רק רק פוגעות בקניינו של האדם; אלא בעיקר בשל כך שמדובר בהליך המבוסס בדרך כלל על הצגת מידע בפני משיבה 1 במעמד צד אחד, כשלא ניתן לצד שההגבלות חלות עליו להעמידו במבחן ולהעיר לגביו הערותיו (לעניין אופיו המיוחד והחריג של הליך מסוג זה ראו למשל: בג"ץ 7015/02‏ ע'גורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ''ד נו(6) 352 (2002)).

...