בקשה לפטור מארנונה לבית כנסת ופעילויות נלוות

בהתייחס להיגד האמור קבעה הש' חיות: "אשר לדיבור 'אך ורק' שבסעיף, מקובלת עליי גישתה של המערערת (עריית תל אביב ש' ש') לפיה מכוון הסייג להבהיר, כי הפטור ניתן למבנה או ביניין בהם מתקיימת פעילות לצרכי ספורט באופן בלעדי, וזאת להבדיל מבניין או קרקע בהם מתקיימת פעילות לצרכי ספורט ביחד עם פעילות שאינה לצרכי ספורט". כידוע, "הענקת פטור מתשלום ארנונה לגוף כלשהוא מכבידה את נטל המיסים על יתר התושבים, מערערת על עקרון השויון ומצמצת את מקורות התקציב של הרשות. ואולם, למרות האמור, מצא המחוקק בפקודת הפיטורין לפטור נכסים שבידי גופים מוגדרים מתשלום ארנונה, על מנת לתמרץ פעילויות בנכסים המשרתות את ציבור התושבים. חלק משירותים אלה הם שירותים יחודיים שאין בידי הערייה להעניקם וחלקם שירותים הניתנים על ידי אותם גופים במקום הערייה. ככלל, על מנת להכנס בגדר הפטור, על השירותים להנתן על ידי גופים הפועלים ללא מטרת רווח. לפיכך, בהיות הפטור החריג היוצא מן הכלל, על הערייה מוטלת החובה לבחון בקפדנות כל בקשת פטור המובאת בפניה בהתאם לדרישות סעיפי הפטור שבפקודת הפיטורין, כאשר נקבע לא אחת בפסיקה כי יש לפרש סעיפי פטור אלה בצמצום ולא ליתן להם פרשנות מרחיבה (בג"צ 26/99 עריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד ז(3) 97, 121 (2003)).

בעת"מ (ת"א) 362/08 עמותה לאגרוף מקצועי בישראל נ' מנהל הארנונה; 8.6.2010 סרב בית המשפט להעניק לעותרת, את הפטור הקבוע בסעיף 5ח' לפקודת הפיטורין, משבא לידי מסקנה (בין היתר) כי היא לא הוכיחה שהפעילות בתחום האגרוף ואומנויות הלחימה היא הפעילות היחידה המתבצעת בנכס.

בפרשה זו קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב כי גם מבנה המשמש לבצוע פעולות נילוות לפעולת האחסנה, כגון איתור, ליקוט והכנסת ההזמנה למשלוח יש לסווגו, לעניין הארנונה, כמחסן גם אם הוא לא משמש לאחסנת טובין בלבד – תנאי שנקבע בצו הארנונה בקשר למחסנים: "... הכיצד ניתן לספק מוצר הנמצא באחסנה ללא פעולה של הכנת ההזמנה? נראה כי הוצאת מוצר ממחסן לצורך אספקתו, כרוכה באיתורו של המוצר במחסן, ליקוטו והכנתו כנדרש על פי ההזמנה. לא ניתן להעלות על הדעת אחרת לאספקת טובין מאוחסן במחסן". · ע"א (ת"א) 247/98 מנהל הארנונה עריית תל אביב נ' "עצמה" המרכז לאגודות ספורט עצמאיות; 6.7.99.

...

בעת"מ (ת"א) 362/08 עמותה לאגרוף מקצועי בישראל נ' מנהל הארנונה; 8.6.2010 סירב בית המשפט להעניק לעותרת, את הפטור הקבוע בסעיף 5ח' לפקודת הפיטורין, משבא לידי מסקנה (בין היתר) כי היא לא הוכיחה שהפעילות בתחום האגרוף ואומנויות הלחימה היא הפעילות היחידה המתבצעת בנכס.

דין טענה זו להידחות.

איחוד חשבונות לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר בהקשר זה, ודאי לאחר שקבעתי כי סיווג פעולות המשיב בכל הנכסים שנדונו – האולמות ונכס הבנין – יסווגו תחת "אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים". סוף דבר הערעור בכל הנוגע להחלת הפטור לפי סעיף 5ח' לפקודת הפיטורין על האולמות מתקבל.

לשיטת המערערת יש לראות את הנכס כמיקשה אחת ולהעניק פטור מארנונה גם לחצר, שכן השימושים שנעשים בה הם נלווים לפעילות בית הכנסת; לשיטת המשיב, ראוי להפריד בין החלקים כיוון שהחצר משמשת לפעילות שאינה קשורה לבית הכנסת ואינה עומדת בתנאי הפטור בפקודה, ולפיכך אין לתן למערערת פטור עבורה.

התלבטתי האם אכן יש מידה של חוסר תום לב ו"מתן פרס לחוטא" בבקשה לפטור מתשלום ארנונה נכס שהזכויות והשימושים בו לא מוסדרים, אולם לאור התוצאה אליה לא מצאתי להכריע בעיניין.

...

הצדדים ניהלו ביניהם הליכי מו"מ ממושכים, אך לא הגיעו להסכמות, לפיכך אין מנוס מלהכריע במחלוקות שבין הצדדים.

אקדים מסקנה לניתוח ואציין, כפי שיפורט להלן, שלא מצאתי שנפלו פגמים בהחלטת ועדת הערר וכי דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

המערער ביקש לבטל את החלטת ועדת הערר לענין ארנונה כללית שליד עריית אשדוד, מיום 9.6.14, בה הוחלט לפטור את המשיבה מתשלום ארנונה בגין נכס המוחזק על ידיה, בנימוק שפעילותה חוסה תחת ההגדרה של "בית תפילה" לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן – פקודת הפיטורין).

בתשובה לערר חזר המערער על הטענה כי השמוש בנכס אינו עונה לתנאים של סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין, בה נאמר שהפטור חל על "בית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שיעודו העקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הם ללימוד תורה או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התפילה ושאין בו פעילות עסקית". המערער הסתמך על פסק הדין בעמ"נ 47425-12-11, ישיבת החיים והשלום נ' מנהל הארנונה בעריית ירושלים, תק-מח 2012(2), 21600(01/04/2012), בו נקבע כי הפטור חל על נכס שייעודו העקרי הוא בית כנסת, ואין להחילו על נכסים בהן מצוי ארון קודש ומתנהל מניין קבוע באופן אגבי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, התיקון בפקודה חל על מקום נילווה לבית כנסת גם אם מתבצעות בו פעילויות הכרוכות באופי המקום כבית כנסת, כגון שעורי תורה בסמוך לזמני התפילות.

...

דיון לאחר עיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים, נראה לי כי החלטת הועדה מושתתת בעיקרה על ממצאים עובדתיים, שאין מקום להתערב בהם.

כמו כן, נראה לי שלא הונחה תשתית מספקת לטענת המערערת כי רק דת או עדה דתית מוכרת באופן רשמי זכאית לפטור.

לאור האמור, אני דוחה את הערעור ומחייב את המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בתמצית, טענה המערערת לפני הועדה, כי שגה המשיב כאשר פיצל את נכסים 16 ו-32, שכן על-פי ההלכה יש להמנע מפיצול נכסים ולקבוע את סיווג הנכס בהתאם לשימוש העקרי שנעשה בו, כאשר השימושים "הטפלים" יסוּוגו לפי השמוש העקרי; כי הלכה זו הולמת אף מקרה של החלת פטור לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפטורין, שנוסחו לאחר תיקון מס' 23 לפקודה זו נועד למנוע פיצול נכסים בתוך בית-כנסת, ולהכיל בו פעילויות נילוות לתפילה; וכי מחסן הספרים, משרד הוצאת הספרים ומדפי הספרים – הם חלק ממבנה בית-הכנסת שייעודו העקרי הוא תפילה, וממילא שטחם זניח ביותר – ולפיכך יש לראות את שלושת הנכסים (16, 32 ו-13), המהוים יחידה אינטגראלית אחת, כפטורים מתשלום ארנונה.

נוסחו הקודם של סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפטורין, שמכוחו ניתן פטור לתשלום ארנונה עבור נכס 16, ותחתיו מבקשת המערערת להביא אף את נכסים 13 ו-32, קבע כדלהלן: "על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה... (1) בית כנסת, כנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, והכל לגבי השטח המשמש לצורכי תפילה ואשר אין בו פעילות עסקית". ביום 23.3.10 ניכנס לתוקפו חוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17), התש"ע-2010, אשר בגדריו הוסרו המילים "בית-כנסת" מסעיף 5ג(ה)(1) הנ"ל, ונוסף סעיף 5ג(ה)(1א), שקובע כדלקמן: (1א) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה.

...

על-רקע האמור, נהיר כי המערערת לא הצביעה על עילה להחלת הפטור שניתן לנכס 16 גם על נכסים 13 ו-32, ובדין דחתה ועדת הערר את טענותיה.

בענייננו, בעת החלת המבחן הראשון – מבחן הסמכות, סבורני כי קיימות נסיבות הסותרות את החזקה נגד תחולה למפרע, בזיקה לעקרונות שהובאו בסקירה הנורמטיבית שלעיל; זאת, היות שההחלה הרטרואקטיבית בענייננו – נועדה לאפשר לעיריית ירושלים לאכוף חיובי ארנונה מנישום אשר אינו פטור עוד מחובת התשלום, לצורך גביית מס אמת, בהתאם לפעילות ולשימושים הנעשים בפועל, ובאופן המקדם נשיאה שוויונית בנטל בין כלל הנישומים, ובכך מגשים את עקרונות דיני המס, כפי שנסקרו לעיל.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

סך חוב הארנונה בגין הנכסים האמורים עומד על 532,529.14 ש"ח. טענה נוספת שהועלתה על ידי הערייה היא כי בית משפט זה אינו מוסמך להכריע בטענת המבקשת להחלת פטור לפי פקודת מיסי הערייה.

לטענת המבקשת, אירועים אלה מהוים חלק בלתי נפרד מהפעילות השגרתית של בית הכנסת, והמבקשת אינה מרויחה מן האירועים הללו.

בעיניין זה מצאתי לנכון ליתן רשות להיתגונן שתוגבל לשאלה כאמור: בהנחה שהמבקשת תוכיח שניתן לה פטור מחמת היותה מוסד חינוכי, האם יש מקום להחיל את הפטור האמור גם על הנכסים האחרים כשימוש "נילווה". חשוב להבהיר כי ביחס לנכסים האמורים לא מתעוררת מחלוקת של סיווג.

...

בתגובה לבקשת הרשות להתגונן טענה העירייה כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המשיבה במלוא סכום הארנונה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין בכתב ובעל פה שוכנעתי כי יש מקום לאפשר למבקשת להתגונן מפני התביעה, אך יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית שתשקף את המורכבות (העובדתית והמשפטית) של טענות המבקשת.