בקשה לפטור מאגרה בהליך חדלות פירעון בשל ערבויות שגרמו לפש"ר של בעל מניות

החייבת הייתה בעלת מניות בחברה ועבדה בה עד שנת 1992.

נגד החייבת הוגשו 3 תביעות חוב בסך של כ 16.33 מיליון ש"ח: תביעת חוב בסך 31,000 ₪ הוגשה על ידי מועצה אזורית חוף כרמל בגין חוב ארנונה, הסכום שאושר על ידי המנהל המיוחד הנו 29,240₪; תביעת חוב בסך 1.3 מיליון ש"ח הוגשה על ידי מר יצחק טופז (להלן: "טופז") המבוססת על פסק דין שניתן בתביעה נזיקית שעניינה נזק שניגרם לו לטענתו כתוצאה מנפילה באחת מתחנות הדלק שנוהלו על ידי דגש, תביעת החוב לא הוכרעה טרם הדיון בבקשה ולאחר הדיון היא אושרה במסגרת הסדר פשרה, כמפורט בהמשך; תביעת חוב בסך של כ 15 מיליון ש"ח שהגיש בנק דיסקונט מכוח ערבותה של החייבת לחובות חברת דגש, הסכום שאושר על ידי המנהל המיוחד הנו 8,182,141₪.

עמדות הצדדים החייבת סבורה כי יש ליתן לה צו הפטר חלוט לכל חובותיה בין היתר בנימוקים הבאים: הנכס היחיד שהיה לחייבת מומש; כניסתה של החייבת לחדלות פרעון בתום לב; הסכמת הבנק, אשר הנו הנושה הגדול ביותר והנושה המובטח היחיד, לבקשה; העדר תועלת לנושים מהמשך ניהול ההליך; משך הזמן שעבר ממועד מתן צו הכנוס לחייבת וכן על היסוד ההסדר אליו הגיעה בין היתר עם המנהל המיוחד והבנק.

סימן ו' לפקודה ובמיוחד סעיפים 63-62 לפקודה וההלכה הפסוקה מורים כי בבואו להכריע בבקשה למתן הפטר על בית המשפט לשקול את השיקולים הבאים: הסיבות בעטיין נקלע החייב לקשיים בגינם הוכרז כפושט רגל; האם הונה את נושיו; היתנהגותו במהלך תקופה שמאז צו הכנוס; שתוף הפעולה עם הכנ"ר ועם בעל התפקיד; עמדת הנושים; משך הליכי פשיטת הרגל; התועלת שתיצמח לנושים מהמשך הליכי פש"ר והכל מתוך מגמה לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, כפוף למילוי האמור.

החייבת נקלעה להליכי חידלות פרעון בתום לב עקב ערבות עליה חתמה וכן לא הונתה את נושיה ולא הערימה קשיים במימוש נכסיה.

גם הכנ"ר תומך במתן הפטור.

בקרות האמור, יחלק הנאמן את הדיבידנד לנושים בהפחתת שכרו ואגרת הכנ"ר. המנהל המיוחד יעדכן את בית המשפט עד ליום 10.9.17.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכדי מסקנה כי בשל העובדה שטרם הוכרעה תביעת החוב של טופז לא ניתן להכריע בבקשה למתן צו הפטר לחייבת.

דיון לאחר שעיינתי בבקשת ההפטר, בעמדות הצדדים ובכלל המנהל המיוחד והנושה, וההלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשה.

סוף דבר; לפיכך, אני נעתר לבקשה מכריז על החייבת אסתר עופר כפושטת רגל, ניתן בזאת צו הפטר מותנה שיהפוך חלוט עם פירעון חוב הפיגורים שאותו על החייבת להסדיר עד ליום 17.8.17.

כבר עתה אקדים את המאוחר ואציין שביום 6.11.13 פנו התובעים בבקשה לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה (בקשה 36), ולאחר שעיינתי בתשובות הנתבעים החלטתי ביום 7.1.14 לקבל את הבקשה בסייג שהפטור יחול רק בנוגע לתביעה שסכומה יוגבל למיליון ₪, ואילו לגבי יתרת סכום התביעה, היינו שני מיליון ₪, תחול על התובעים חובת תשלום יתרת האגרה.

ברקע טענותיו של חיים כלפי הבנק עומדת קריסתה של חברת מרחבי ישראל (1985) בע"מ ("החברה"), שחיים וזהבה היו בעלי כל מניותיה.

בהמשך העיד חיים שעל רקע ההליכים המשפטיים השונים, ובכללם ת"א 1972/96 בבית משפט השלום בחיפה ("תביעת הבנק") שבו הגיש הבנק תביעה נגד החברה ונגד התובעים לפרעון חוב החברה שהתובעים ערבו לו בערבות אישית, הוא פנה לקבלת ייעוץ משפטי והתקשר לשם כך עם הנתבע 2 ("אילן"), שסמוך לאחר מכן ייסד שותפות עם הנתבע 1 ("השותפות").

יצוין שלימים ניפתחו נגד אילן הליכי חידלות פרעון (פש"ר 655/08) וכפועל יוצא מכך עוכבו ההליכים נגדו בתיק זה. בסעיף 92 של התצהיר העיד חיים כי בעוד שיחסי עורך דין לקוח בינו לבין השותפות החלו עוד בשנת 1997, הרי שבשנת 1999 החלו עידן ואילן "להעניק יעוץ משפטי לנתבעת מספר 5 (בנק דיסקונט, א"ק) ו/או לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (חברת בת של הנתבעת מס' 5) ... ובכך זנחו לחלוטין כל טפול בתביעות נגד הנתבעת מס' 5". קודם לכן, בסעיף 91 לתצהיר, העיד חיים שעלות הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות עידן ואילן עולה כדי כ-2,500,000 ₪.

...

עשיתי כך מפני שהגעתי למסקנה שלתביעה, על כל חלקיה ונגד כל הנתבעים, אין בסיס מספיק, ומשאלה הכחישו את כל הנטען בכתב התביעה – הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק – וטענו בשלב הסיכומים שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם, הגעתי למסקנה שלדעתי טענות הנתבעים בדין יסודן ולכן אין מנוס מדחיית התביעה.

למסקנה דומה ניתן להגיע גם ביחס לטענות התובעים כלפי הנתבעים 1 ו-3.

סיכומו של דבר, התביעה על כל חלקיה ונגד כל הנתבעים נדחית.

התובעים ישלמו לכל אחד מאלה: נתבעים 1 ו-3 (כאחד), הנתבע 4 והנתבע 5, שכר טרחת עורכי דין בסכום של 15,000 ₪.

לטענת המבקשת פנתה בדברים למנהל המשיבה על מנת שיבחן את דרישותיה הכספיות כמו גם את דרישותיה בגין העיכובים הרבים והנזקים שנגרמו לה בעטיים, אולם דרישות אלו לא נענו.

לטענת המשיבה המבקשת צרפה מכתב מיום 2.7.15 מרו"ח של החברה המודיע כי החברה חדלת פירעון, כאשר נראה כי מכתב זה נערך לצורך ההליך המשפטי הנידון.

באשר לטענה לעניין חתימה על טופס העידר תביעות השיבה המבקשת כי המדובר במסמך עליו חתמה תחת לחץ ותוך הבטחה כי לא ימנע הגשת תביעה, כאשר טענת נציגי המשיבה הייתה כי המדובר בחתימה פרוצדורלית וללא החתימה לא ניתן לשחרר הערבות ולשלם הסך של 100,000 ₪, וכי בשל הלחץ בו הייתה המבקשת נאלצה לחתום על המסמך תוך ציון כי הדרישה לחתימה היא סחיטה ותחת לחץ, ואף צויינו האותיות "ת.ל" ליד חותמת החברה.

באשר לנכסי מר מקובר נטען כי נכסים אלו פורטו בדין וחשבון על חובות ונכסים בהליך פש"ר כנכסים משועבדים לחברת משכונית, וכי מצבו הכלכלי של מר מקובר הגיע לפשיטת רגל ללא יכולת לפרוע את חובותיו כאשר בנק המזרחי דורש את מימוש המישכון על דירת המגורים לרבות המשק החקלאי של מר מקובר, דבר אשר אילץ את רעייתו להגיש בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. מר מקובר נחקר על תצהירו שניתן במסגרת בקשת הפטור מאגרה והצדדים הגישו סיכומיהם.

יחד עם זאת נקבע כי ניתן להזקק למצבם הכלכלי של בעלי מניות במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה וזאת כאשר הדבר נידרש לצורך בדיקת מצבה האמתי של החברה, קרי יכולתה לגייס את הסכום הדרוש לשם תשלום אגרה ממקורותיה העצמאיים.

...

בנסיבות האמורות אני קובעת כי אף כי מצבם של המבקשת ומר מקובר אינו מן המשופרים לא נפרסה תמונה מלאה אודות מצבם הכלכלי.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לגובהה של האגרה בתיק, ועל מנת לא לחסום את דרכה של המבקשת לבית המשפט, אני מורה על פטור של 50% מסך כל האגרה בתיק.

המבקשת תשלם המחצית הראשונה של האגרה בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מחודש יולי 2016 (עד ה- 23 לכל חודש).

טענות המבקשת המבקשת הנה חברה אשר עסקה בעבר בתחום יבוא מוצרי המזון, אשר כיום מצויה בהליכי פירוק (צו הפרוק מסומן "A") והנה למעשה חדלת פרעון.

לטענת המבקשת, הגורם היחיד שהחזיק במניות החברה ערב פירוקה הייתה הגב' קלמנטין דביר, שהנה פנסיונרית מזה שנים ארוכות.

בנוסף, טענת המבקשת כי המשיבים גרמו לקריסתה הנה ניסיון כושל לעורר את רחמי בית המשפט על מנת שיעניק לה פטור מתשלום האגרה, שכן לא הובאו לטענה זו כל תימוכין.

בנוסף, בבחינת הפטור מאגרה אין רלוואנטיות למצב הכלכלי של בעלי המניות מאחר והחברה מצויה בהליכי פירוק, ומשכך סמכויות הבעלות עוברות לפיקוחו של ביהמ"ש של פירוק, שכאמור הוא שאישר את הגשת התביעה.

(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980".

יפים דבריו של כב' השופט ג'ובראן בבשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (פורסם במאגרים, 11.5.2011): "הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד [...] מלבד הישתתפות בהוצאות ההליך, לתשלום האגרה ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מינהל שפוטי ראוי, ועוד שאין צורך להרחיב עליהם במסגרת ערעור זה[...]. לפיכך, יש לאזן את זכות הגישה לערכאות עם האינטרסים המתנגשים, ובמקרה הנידון לא מצאתי מקום להעתר לבקשה.

...

מכל הטעמים הללו, הבקשה לפטור מאגרה נדחית.

המבקשת תשלם את האגרה המתחייבת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה שאחרת תמחק תביעתה.

החלטתי זו ניתנה כרשמת.

כמו כן דינה להימחק מחמת היתיישנות, העדר יריבות, והעדר עילה .ממילא כל הטענות הנן כבושות וחסרות כל שחר לאחר שהמשיבה ניהלה בעבר (לפני יותר מ- 7 שנים) הליכים בתיק כנוס הנכסים של החברה (בתיק פש"ר (ת"א) 1795/05), ומאז ועד להגשת התביעה לא הועלתה כל טענה מצדה כנגד המבקשים.

מטרת המבקשים היא לגרום למשיבה לבטל את תביעתה הצודקת וציון חידלות פרעונה של המשיבה ועובדת תיקי ההוצל"פ בעיניינה נועדו לגרום לה להפסיק את ההליכים.

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

מן הכלל אל הפרט המשיבה העידה על עצמה כמי שמצויה בקשיים ומסובכת בחובות כבר בבקשה לפטור מאגרה .

אשר על כן, אני מקבלת הבקשה ומורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום שאחרת ובתום המועד הנ"ל תידחה התביעה.

...

וכך סוקר ביהמ"ש את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (פסקה 13 ) : "על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." ביחס לשלב הבדיקה השני מטיל ביהמ"ש את הנטל על כתפי החברה התובעת .

לכן משלא עלה בידי המשיבה לשכנע כי יש לסטות מהכלל המחייב הפקדת ערובה במצבה דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מקבלת הבקשה ומורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום שאחרת ובתום המועד הנ"ל תדחה התביעה.