בקשה לעיקול זמני שלא אושר בפסק דין

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 19965-03-22 מ.ס.ש הפצה מיתקדמת בע"מ ואח' נ' מור שרותי הפצה בע"מ ואח' לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן המערערים: 1.מ.ס.ש הפצה מיתקדמת בע"מ 2.שלמה סורידרוב 3.שמואל מויסה ע"י ב"כ עו"ד דוד מזור המשיבים: 1.מור שרותי הפצה בע"מ 2.דרור ציון זיתוני 3.וורקר שירותי רכב וליסינג בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבי עמבר ממשרד אברהמי צאיג-חברת עורכי דין פסק דין

ביום 10.2.22 התקבלה הבקשה להטלת עיקולים זמניים עד לסכום של עשרה מיליוני שקלים, על כספים שיגיעו לחברת מור, על חשבונות הבנק של חברת מסש וכן על רכבי חברת מסש, שעל פי הנטען בכתב התביעה, העבירו שלמה סורידוב ושמואל מויסה לחברת מסש, על אף שחברת מור נשאה בתשלומים בגינם.

עוד נקבע כי צו העיקול לא ייכנס לתוקף כל עוד לא אושרה תקינותן של הבטוחות.

...

בהחלטתי מיום 29.5.22 קבעתי, כי בטורם תינתן החלטתי בערעור, יגיבו המשיבים לבקשה, עד ליום 13.6.22.

בע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן (נבו 28.08.2022), נקבע, גם כן בהקשר של תום לב והפרת חוזה, כי (פס' 48 לפסק הדין): "ממצאים אלה של בית המשפט המחוזי הם ממצאים מובהקים שבעובדה. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר יש באפשרותה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו לפניה, ולבחון לעומק כל ראיה שהוגשה במסגרת ההליך הדיוני. התערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה, תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר מתגלים בפסק הדין דלמטה פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות" במקרה שלפניי החלטת הרשמת רסלר-זכאי, מנומקת ומפורטת, המבוססת הן על חומר הראיות שהוגש, לרבות מסמכים חשבונאיים, הן על העדויות שנשמעו לפנייה, והתרשמותה מהעדים, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור הערעור נדחה.

(ב) בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו-365(ב); הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל פה."

התקנה קובעת – "בית המשפט רשאי לתת סעד להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו; הבקשה בעת מתן פסק הדין יכולה להיות בעל פה." בדומה, קובע סעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968: "(א)משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; בקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.

הסכום המדויק, על דרך תוספת הפרישי הצמדה וריבית, עומד על 6,450,572 ש"ח. חישובה של מררג מבוסס על חישוב החוב בהוצל"פ, ובשלב זה – אין לכך מקום, כל עוד לא אושר להמשיך בהליכי מימוש העיקול שהטילה מררג, לגביית פסק הבורר, בהוצל"פ).

...

כרגע - אין מנוס מאומדן.

א. אני מקבל הבקשה חלקית, וקובע כי יוטל עיקול עצמי לטובת פתחי על 3.5 מיליון ₪ מתוך הסכום שחויבה פתחי לשלם למררג בפסק הבורר אבני (פסק הדין שאושר בתיקים המאוחדים 24139-04-22 ו 38431-05-22).

הבקשה נדחית ביחס ליתרת הסכום המשוערך בו חויבה פתחי באותו פסק דין, היינו שלגבי אותה יתרה שלא עוקלה בעיקול עצמי אין מניעה מהמשך מימוש העיקולים שהטילה מררג מכוח תק' 132 לתקנות, בהוצאה לפועל, עד לגובה אותה יתרה.

כאשר הסעד הזמני הוא צו עיקול זמני, קובעת תקנה 103(א) לתקנות, כי "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". התקנות החדשות החמירו את הדרישות למתן צו עיקול זמני, ואין די בביסוס הכבדה כלשהיא, אלא יש צורך שאי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

מעבר לכך שמדובר בטענה כללית שלא נתמכה בדבר, הרי שהיא סותרת את טענת המצהיר מטעם המשיבים עצמו, שהעיד שהכספים בכלל חברה לביטוח עודם רשומים בהנהלת החשבונות אצל המשיבים (ראה עמ' 4, שורה 6, וכן האישור בעמ' 3 שורה 34, לפיו הכספים עליהם העיד המצהיר הם אותם כספים שבחברת כלל), וכי לא אישר לשחרר ואף לא מוכן לאשר לשחרר את הכספים לטובת המבקש (עמ' 3, שורות 27-30).

...

מקובלת עליי טענת המבקש בסיכומיו, לפיה ברכישת המגרש יש משום יצירת רכוש חדש על שמו, וגם בכך יש כדי להחליש את החשש שלא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין, אם וככל שיינתן.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש ולא שוכנעתי שקיים חשש ממשי שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

לפיכך, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו על זכויות המבקש אצל המחזיקים השונים.

דיון והכרעה על פי הוראות תקנות 95(ב) ו-103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") מתן סעד זמני ועיקול זמני בכלל זה מותנה, ראשית לכל, בקיומן של ראיות מספקות לכאורה, לקיומה של עילת תביעה ואשר לעיקול זמני, על המבקש להוכיח קיומו של חשש סביר, כי אי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

יתרה מכך, התצהיר שהוגש בתגובה לבקשה לעיקול לא אושר כדין.

...

בהחלטתה פירטה כב' הרשמת את עילות התביעה הנטענות, ובהסתמך על כתבי הטענות של הצדדים, הגיעה למסקנה לפיה, הוצגו על ידי המשיב ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת תביעה ביחס לסכום של 725,000 יורו, וכן הוכח קיומו של חשש להברחת נכסים, בין היתר, בשל העובדה כי במועד מתן ההחלטה, לא נותרו למערער כל נכסים בישראל והוא עצמו שוהה בבולגריה.

לא מצאתי תשובה עניינית למסקנה לפיה, המערער נותר ללא רכוש כלשהו בישראל, וכי העברת הרכוש החלה לאחר הגשת כתב התביעה בתיק זה. המערער חוזר שוב ושוב על טענות השיהוי וחוסר תום לבו של המשיב, טענות אלה נבחנו, וכב' הרשמת קבעה, כי למרות התמיהות גובר הצורך בהטלת עיקול על אף מחדלי המשיב.

כב' הרשמת נתנה דעתה לכל הטענות והגיעה למסקנה כי בנסיבות ההליך דנן, יש להטיל עיקול זמני רק ביחס לחלק התביעה, המתייחס לבניין בבולגריה, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטה זו. הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום, ממועד זה יישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

קידום הפרויקט כלל בין היתר פינוי דייר מוגן אשר החזיק במושכר בחלק מהחלקה, ובמקביל אישור תכנית ביניין עיר (תב"ע), אשר תאפשר את מקסום זכויות הבניה במיגרש" (ראו פסק דין בת"א (שלום ראשל"צ) 1690-11-20 קן התור הנדסה ובנין בע"מ נ' ז'פקו נדלן בע"מ (26.2.2023), להלן: תביעת התיווך).

אין חולק כי על אף חלוף הזמנים, הליכי התיכנון התארכו והסתבכו, לא אושרה הבקשה לשינוי תב"ע שהוגשה כמו גם לא היתקבל היתר בנייה.

מטרת הסעד הזמני, כמוגדר בתקנה 94 לתקנות, היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך הליך השפוטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".  קרי, מטרת הסעד הזמני לשרת את ההליך העקרי על דרך שימור המצב הקיים בעת הגשת הבקשה ועד למתן פסק הדין.

אל מול זאת, בשלב זה, ומאחר שהתברר כי כל שקיים נכון להיום זה הסכם אופציה עד קבלת היתר בניה, הרי שאיסור דיספוזיציה (להבדיל מעיקול הזכויות) על זכויות הנתבעים לא תיפגע בהמשך הליכי התיכנון (כדרישת תקנה 95 (ד) לתקנות – סעד שפגיעתו במשיבים קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני).

...

כך גם נקבע: "אחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בין התובעת לבין האחים שר נכרת הסכם מחייב, זאת גם אם בוטל בסופו של דבר, וכי הגורם היעיל שהביא לכריתת ההסכם הם הנתבעים. אין בכך כדי לקבוע מסמרות באשר למסגרת היחסים שבין התובעת לבין האחים שר, אשר עניינם לא התברר עד תום במסגרת הליך זה, ואף אינני קובע אם ההסכם ביניהם בוטל בהסכמה משותפת או שמא הופר על ידי האחים..

נוסף לכל האמור לעיל, על המבקש סעד זמני מוטלת החובה לפעול בתום לב, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק - להותיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז (5) 165 (1993)).

לנוכח כל האמור, אני מורה על קבלת סעד של איסור דיספוזיציה – עד לקבלת היתר בניה.