בקשה לעיכוב מסירת דירה במשך שנתיים

הנתבעת אינה יכולה להיתלות בהפרה הנטענת של הסכם השינויים – אשר גרמה לכל היותר להפסד של 38,000 ש"ח ולעיכוב של כחודש – כעילה לאי ביצוע עבודות כלשהן בדירה במשך שנתיים.

ביום 10.4.2016 שלחה ליטל לצבי הודעת דואר אלקטרוני, בה היא ציינה כי כפי שהוסבר לו בשיחה קודמת על מנת לבצע את השינויים "יחול עיכוב של 60 ימים במסירת החזקה, בנוסף להוראות המופיעות בהסכם עצמו". ביום 11.4.2016 ביקש צבי שלא לבצע את השינויים ולהשאר במועד המסירה המקורי.

טענות הקזוז לטענת הנתבעת, היא זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לחובתה את הפצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של הסכם המכר, בשיעור של 15% ממחיר הדירה; ריבית פיגורים עבור התקופה בה עכבו התובעים את תשלום יתרת התמורה שלא כדין בשיעור הריבית המקסימלית הנהוגה בבנק הפועלים בע"מ (הבנק המלווה של הפרויקט); ופצוי על הריביות ששילמה לבנק כתוצאה מהעיכוב בהשבת הערבות הבנקאית אשר הוחזרה במועד מסירת החזקה.

...

לפיכך, דין תביעת התובעים לפיצוי נוסף להידחות אף מבלי להידרש לשאלת תוקפו של סעיף 8 לנספח השינויים, השולל את זכות הקונה לפיצוי העולה על זה הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי כדלקמן: לתובעת 1 סך של 179,550 ש"ח; לתובעים 3-2 סך של 189,750 ש"ח; לתובע 4 סך של 169,166 ש"ח. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 19.11.2018.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט כפי ששולמה, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים (כאשר התובעים 3-2 נחשבים לאחד).

אפילו באישור האיכלוס נאמר שבתוך שנה יש להשלים את שאר העבודות ותעודת הגמר ניתנה רק ביום 11.11.18, דהיינו כעבור שנתיים.

בכל מקרה, לא היתה כל הצדקה לעכב מסירת דירות בשווי של 20 מיליון ₪ בגין חוב של פחות משני מיליון ₪ והחברה היתנהלה בחוסר תום לב שעה שסרבה לבקשת התובעות לעכב מסירה של דירה אחת בלבד עד לפרעון הכספים והיא היתעקשה לעכב את מסירת כל עשר דירות התובעות.

שהרי, איזה נזק נגרם מאי יכולת להשתמש ברכוש המשותף אם ממילא אף אחד לא יכול לגור בדירות היות שלא הגיע המועד למסירתן? כמו כן, אף עדי התובעות אישרו בחקירתן, כי במהלך הבנייה המשיכו התובעות להשכיר את החנויות שבבעלותן ולכן לא נגרם לתובעות כל נזק גם ביחס אליהן, שעה שממילא החנויות נותרו בבעלות התובעות והמשיכו להניב את פירות השכירות גם בתקופת הבנייה (עמ' 18 שורות 11-12, עמ' 27 שורות 19-24 ועמ' 32 שורות 20-23).

...

אם סנקציה זו לא הועילה, קשה להלום את טענת התובעות שהיה על החברה לצמצם את הבטוחה ולוותר על הבטוחה שהוענקה לה. סיכומו של דבר: רכיב תביעת הפיצויים בגין איחור בהשלמת העבודות בכל הנוגע לתקופה הרלוונטית, נדחה.

אני קובע מועדים לחקירת העדים מטעם הצדדים לימים 15 ו – 17 לנובמבר 2020 בשעה 9:00.

במסגרת מהדורת השינויים השנייה שנתחמה בתאריך 15.1.15 הוסכם כי לאור השינויים שבקש התובע אין עיכוב בצפי מסירת הדירה ובמהדורת השינויים השלישית, ביקש לבצע שינויים שגררו בעקבות כך עיכוב של כשבועיים נוספים.

עוד חזר ואמר כי ביקש לבצע את השינויים כאמור יותר משנתיים טרם המסירה בפועל.

אלא שענייננו מעט שונה - השינויים שנתבקשו על ידי התובע, אינם שינויים בהקף ממשי וגם מקום בו ניתן לקבל את טענת הנתבעות, שכל שינוי שמבקש רוכש דירה יש בו לשנות את סדרי העבודה בהנתן קיומן של דירות נוספות בפרויקט רוחבי לעיתים יהא בכך כדי להצדיק איחור במועד המסירה.

...

בהינתן האמור הנתבעות ישלמו לתובע סך של 27,231 ₪.

בסה"כ ישלמו הנתבעות לתובע סך של 27,981 ₪, הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

החייב בקש להסדיר חובותיו כלפי המשיב 1, ולפיכך פנה למשיב 1 במהלך 2019 וציין כי בבעלותו דירה אחרת באותו ביניין בצירלסון 29 בקומה החמישית, וביקש כי המשיב 1 יקבל לחזקתו ולבעלותו את הדירה כנגד החובות שהצטברו שהוא ואישתו חבים לו – לרבות בגין מכלול ההפרות החוזיות והכספיות של הסכם 2014, הפרת ההסכם בהפרות יסודיות ולרבות בגין העובדה כי הדירות ברח' השניים שהתחייב למסור למשיב 1, עדין לא ניבנו ולא נימסרו לו. משמע, לפי גרסת המשיב, כנגד התחייבות החייב לתשלום חדשי של 6,000 ₪ בה לא עמד, מסר החייב "לחזקתו ולבעלותו" (!) את הדירה.

אפשר וניתן היה לבסס את הבקשה גם על הוראות אלו, ובפרט ההוראה בסעיף 220 בחוק חדל"פ (שהרי הסכם 2019 נכרת במועד שהוא פחות משנתיים טרם הגשת הבקשה למתן הצוו ובמסגרתו נגרעה הדירה מנכסי החייב בלי שתשולם תמורה בגינה ובהעדפת זכות המשיבים על פני הנושים הרגילים של החייב).

למעשה, לא כבטוחה נימסרה הדירה למשיבים (אפשרות שלא נטענה וממילא שלא הוכחה) אלא כפיתרון ביניים שהגה החייב נוכח העיכוב בהשלמת פרויקט השניים ואי יכולתו לשלם למשיבים את הפצוי לו התחייב.

...

על יסוד הרקע העובדתי שמסביר את זכותם להחזיק בדירה, טוענים המשיבים שאין בסיס לבקשת הנאמנת ויש לדחות את הבקשה.

במצב זה, אינני רואה יסוד לאישור אותו הסדר והבקשה לאישורו – נדחית.

אשר על כן אני קובע כדלהלן: הסכם 2019 שבמסגרתו נמסרה למשיבים החזקה בדירה בלי חבות בדמי שכירות מבוטל החל מיום מתן הצו – 22.9.21.

המשיבים ישלמו לקופת הנשייה דמי שכירות בגין השימוש בדירה בסך של 8,000 ₪ לחדש החל מיום 22.9.21 ועד לפינוי הדירה.

" כן ר' ע"א (מחוזי חי') 39097-01-21‏ נגר כדורי נ' יוסף רייטבורט [פורסם במאגר נבו] (12.08.2021), אשר עוסק בבצוע עבודות פיתוח של הרשות המקומית, אבל תקף מכוח קל וחומר גם לטענות כאן כנגד הרשות המקומית: "עיכוב בבצוע עבודות פיתוח, המבוצעות על ידי צד ג' שאיננו הקבלן, כגון רשות מקומית ו/או משרד השיכון, הוא סיכון ברור לכל קבלן אשר קובע את מועד המסירה בעת מכירת הדירה תוך שיקלול הליך הבנייה, תקופת הבנייה ובודאי התקופה הדרושה לרשות המקומית ו/או למשרד השיכון לסיים את כלל עבודות הפיתוח. עיכוב בבצוע עבודות אלו, הוא סיכון אשר כל קבלן נוטל אותו על עצמו בין במפורש ובין במשתמע;

הרשלנות הנטענת של האדריכל והמהנדס במישור היחסים בין התובעים לנתבעת הנתבעת טענה, כי הועדה המקומית מצאה כי מערכת האווורור בקומת המרתף אינה תואמת את היתר הבנייה וסרבה ליתן טופס 4 לאור אי התאמה זו. מכאן, טוענת הנתבעת, כי היא נאלצה להכין בקשה להיתר מתוקנת, דבר שגרם לעיכוב של חצי שנה במסירת הדירות.

מכאן, מסקנתי הנה כי הערייה התרשלה בעיניין מתן ההנחיה לשינוי החזית, וזאת הן במועד בו ניתנה ההנחיה, שנתיים לאחר אישור הבקשה להיתר, והן באופן בו ניתן לאשר את השינוי, אשר היה שגוי.

...

כמו כן, העירייה תשלם הוצאות משפט (עבור השתתפות באגרות, שכר מומחים, נסיעות וכיוצ"ב) בסכום כולל של 25,000 ש"ח. אשר להודעות לצדדים שלישיים כנגד המהנדסים והאדריכלים, אני סבור כי אין לפסוק הוצאות למי הצדדים.

מכאן, אני סבור כי העתירה לשיפוי כנגדם הייתה מוגזמת.

עם זאת, אני קובע כי אין מקום גם לפסוק הוצאות לטובתם, שכן התברר כי יש להם אחריות מסוימת לאיחור במסירה, כך שההודעות לצד שלישי כנגדם לא היו הודעות סרק.