לפני בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 1.11.2023 על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 29.9.2023 בת"א 51187-02-23 ולפיה התקבלה בקשת המבקשות – התובעים לעכב הליך מימוש מישכון עד להכרעה בתביעה התוקפת את תוקפו של אותו מישכון ללא תנאי, אך נקבע כי ההליכים יעוכבו כנגד הפקדת סך 490,000 ₪ עד ליום 16.10.2023.
נטען כי אין זה המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בנוגע לסעד זמני ואין זה המקרה החריג שבו תנתן רשות ערעור על החלטת ביניים בשלב שבו מצוי התיק קמא.
...
בנוגע למאזן הנוחות נבחנה הבקשה לעכב פינוי או מימוש של מקרקעין ונקבע שם בסעיף 15:
"... אין משמעות הדבר שעל בית המשפט להיעתר לכל בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין (ראו: רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, בפסקה 9 [פורסם בנבו] (25.6.2007) (להלן: עניין נפטי); עניין אקסלרוד, בפסקה 27).
בנוגע לסיכויי התביעה הלכאוריים – בית משפט קמא עדיין לא קבע כמובן מסמרות בעניין ונושא הוראות חוק הערבות יוכל להיבחן בהמשך ניהול ההליך.בנוגע לקרן החוב בית משפט העלה קשיים לכאוריים ביחס לטענות, אך אין צורך להכריע בסוגייה עתה, שכן מצא לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים.
אך מאידך – התובעות מאשרות כי שוויו של הנכס המשועבד הוא כ- 16,000,000 ₪ (ראה גם סעיף 19 לבקשת רשות הערעור).כך שספק אם אין באפשרותן של המבקשות למצוא מקור מימוני שיאפשר להן להפקיד הכספים (דומה כי הן כלל לא טוענות בבקשת רשות הערעור כי אין ביכולתן להפקיד הכספים) ובאיזון בין האינטרסים השונים מצא בית משפט קמא לנכון לקבל הבקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון כנגד הפקדה ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול דעת זה.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
