בקשה לעיכוב הליכים וסעד מניעה זמני בהוצאה לפועל

הלכה למעשה עסקינן בבקשה למתן סעד זמני שימנע את מימוש המקרקעין עד להכרעה בעירעור.

נקבע כי מקומה הראוי של בקשה זו הוא בגדריו של הליך ההוצאה לפועל; וכי יש ממש בטענה שהשיהוי הניכר בהגשת העירעור והבקשה, חרף החלטה הדוחה בקשה לעיכוב פסק הדין עד להגשת העירעור, מקים חשש לחוסר תום לב ולניצול לרעה של ההליכים המשפטיים, שכן במהלך פרק הזמן שחלף ננקטו צעדים ליישום הסכם הפשרה שהיטיבו עם אליה, כגון פרעון חובו לרשויות המס.

מחלוקת זו מתבררת בהוצאה לפועל, והרשם הוא בעל הסמכות הייחודית להכריע בה. ברי כי אין מניעה שבית המשפט העליון יידרש לכך בבוא העת.

...

להשלמת התמונה יוער כי "על דעת הפסיקה המקובלת היום, אין לאפשר פדיון במחיר נטו, למרות שיש מקום לשקול אפשרות זו, במקרים חריגים ומיוחדים, ומשהמדובר בדירת מגורים" (בר"ע (מחוזי ת"א) 1223/07 פסג' מרכזי למסחר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2.1.2008)).

בדומה לרשם, גם אני סבור כי מקום שמלכתחילה דובר בהצעה מאוחרת שלאו הצעה היא, שלא היה מקום לכנותה פדיון, ולבטח לא לאשרה – יש ליתן לחלוף הזמן את משקלו הראוי ולשים סוף להתדיינות.

עם כל ההבנה, גם לעקרון סופיות הדיון יש ליתן משקל הולם, ובכלל זה לתת את הדעת להיקף ההתדיינות סביב סוגיה ספציפית זו. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקש צירף פרטי שני ערבים פוטנציאליים, שנאותו לשאת בחובותיו, אם לא ישוב לישראל בתום תקופה זו, ונתנו גם הסכמתם לעיכוב יציאתם-שלהם מן הארץ, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. דין הבקשה לעיכוב ביצוע – שאינה אלא בקשה למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש עד להכרעה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4903/22 הרוש נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 13 (17.8.2022) – להדחות, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

...

המבקש צירף פרטי שני ערבים פוטנציאליים, שנאותו לשאת בחובותיו, אם לא ישוב לישראל בתום תקופה זו, ונתנו גם הסכמתם לעיכוב יציאתם-שלהם מן הארץ, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. דין הבקשה לעיכוב ביצוע – שאינה אלא בקשה למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש עד להכרעה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4903/22 הרוש נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 13 (17.8.2022) – להידחות, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

כמוה, גם הבקשה למתן סעד זמני, לביטול עיכוב יציאת המבקש מן הארץ – דינה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, בהקשר דומה, "המקום הטבעי להגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עצמם, גם שם עומדים למבקש הסעדים הרלוונטיים לבקשה" (ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש, פסקה 4 (10.5.2018)) התוצאה היא, אפוא, כי הבקשות נדחות.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' זנדברג) מיום 22.1.2023 בת"א 43866-01-23, בה נדחתה בקשת המבקשת, ארז (ג.ז) ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ, למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הננקטים ביחס לנכס מקרקעין שעליו 3 שלדי קוטג'ים, המצוי בשכונת מלחה בירושלים (להלן: הנכס).

לא ראיתי מקום להתערב בשקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי בעיניין זה. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע כי זה נוטה "בבירור ובמובהק" לדחיית הבקשה לסעד זמני, הן לנוכח קיומם של צדדים שלישיים תמי לב שהסתמכו על הליכי ההתמחרות ושינו את מצבם לרעה, והן לנוכח הצהרת כונס הנכסים כי כספי המכר השנויים במחלוקת יוחזקו על-ידו בנאמנות עד לסיום הבירור המשפטי (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 22.1.2023, בעמ' 6, ש' 13-9).

...

בענייננו, בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול השיקולים האמורים וקבע כי הם מוליכים למסקנה שיש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

אף אני סבורה כי אין מקום להידרש, בשלב זה, לסיכויי התביעה, וכי בשים לב לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה ולמאזן הנוחות, אין באלה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

יומיים לאחר הגשת כתב התביעה, ביום 4.5.23, הגיש המבקש בקשה לסעדים זמניים: צו מניעה זמני האוסר על המשך נקיטת הליכים למימוש המישכון הנזכר לעיל ועיכוב הליכי ההוצל"פ, וצו עשה זמני המורה על השבת הרכב לידיו.

עוד טוען המבקש כי לא הודה בחוב של 100,000 ₪, כי לא הובהרה מהות העסקה שעל בסיסה נרשם מישכון למשיב 1 (בד בבד נטען, שככל הנראה המשיב 1 לא מודע להליך ההוצאה לפועל המנוהל בידי המשיבים 2 ו-4, וכי הערות השיעבוד והמשכון שנרשמו לטובתו נותרו בעינן למרות שלא בוצעו).

...

מסקנה זו מודגשת באפשרות שניתנה לו – להפקיד סכום במזכירות בית המשפט עד להכרעה בהליך ולקבל את הרכב לידיו, אפשרות שככל שיזכה בתביעתו תגרום לו, לכל היותר, לנזק כספי מדוד.

מסקנה זו נותרת בעינה גם בשים לב להשגות המבקש, על כך שבית המשפט קמא לא הורה על הגשת תגובות בכתב לבקשת הסעדים הזמניים, בצירוף תצהירים.

הכרעה בקשת רשות הערעור נדחית.

ואלה העובדות המבקש הגיש תביעה לביטול הסכם המכר של ביתו (להלן: "הנכס"), הליך שבוצע בדרך של מימוש מישכון על ידי ראש הוצאה לפועל, אשר פיקח ואישר מכירתו.

בקשה זו נדחתה בהיעדר כל עילה להעביר הדיון למותב שפוטי אחר ובהיעדר כל החלטה אחרת של בית המשפט העליון המונעת ממני מלהמשיך מלשבת בדין בתובענה זו. ביום 21.12.23 הוגשו תגובות המשיבים לבקשה לסעד זמני ובנוסף הגיש המבקש בקשה נוספת לפסול עצמי מלשבת בדין בתיק זה. במסגרת בקשת הפסילה חזר וטען המבקש כי אינני מוסמכת לידון בבקשה לסעד זמני נוכח ההחלטה מיום 28.7.23 בה נעתרתי לבקשת המבקש לעיכוב המשך ההליכים בתובענה עד להכרעת בית המשפט העליון בעירעור אותו הגישו בעיניין בקשתו לפסול עצמי מלשבת בדין ובהנתן הוראת סעיף 77א (ב) לחוק בתי המשפט .

...

לפיכך, משנקט המבקש בפעולה והגיש בקשה מיוזמתו לסעד זמני דחוף ובהעדר החלטה אחרת של בית המשפט העליון, וגם לא החלטה המורה על מניעות ארעית שלי מלהמשיך לדון בתובענה או בבקשה, אין בטיעון המבקש, המתבסס על החלטתי מיום 24.7.23 כדי לבסס טיעונו בדבר חוסר סמכותי מלשבת בדין, אשר תצדיק ניתוב התובענה לדיון בפני גורם שיפוטי אחר.

אשר לחששו של המבקש לקיומו של משוא פנים, נוכח החלטתי מיום 19.12.23, אין לי אלא לחזור ולהדגיש כי בית המשפט עושה מלאכתו על פי הבא בפניו.

אני קובעת את הבקשה הרביעית לסעד זמני שהגיש המבקש לדיון בפני ליום 2.1.24 שעה 9:30.