כן טוענת כי פסק הדין לוקה בקביעות סותרות, לצד העידר בולט של נימוקים ממשיים למסקנות גורפות, וכי פסק הדין מטיל חבות על העמותה בכך שלא הוכיחה את טענותיה כביכול, תוך היפוך היוצרות והתעלמות מהכלל המנחה לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".
בקשת עיכוב ביצוע
כעולה מהבקשה שלפני, העובד פתח תיק הוצאה לפועל ברשות האכיפה והגביה כנגד העמותה (מספר תיק 524124-07-21) ובהחלטת רשמת רשות האכיפה והגביה מיום 20.7.21 הוטל עיקול על חשבון הבנק של העמותה.
העמותה הגישה בקשה לביטול העיקול, ובהחלטה מיום 22.9.21 קבעה הרשמת כי:
"א. אני מורה על עיכוב הכספים בתיק לתקופה של 30 יום על מנת לאפשר לחייבת לפנות בבקשה לעיכוב הליכים וביטולם עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק הדין מכוחו ניפתח התיק...
שכן, לטענתה, "קיים ספק ממשי באשר לאפשרות לקבל בחזרה את סכומי פסק הדין מאת המשיב, אם וכאשר העירעור יתקבל". לצורך הפקדת הסכום האמור, מבקשת העמותה להורות על ביטול העיקול בתיק ההוצאה לפועל הנזכר לעיל.
...
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים.
על כן, בבחינה משולבת של סיכויי הערעור עם מאזן הנוחות, ובשים לב לקושי אפשרי בגביית הסכום הפסוק, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, באופן שביצוע פסק הדין יעוכב, בכפוף לכך שהעמותה תפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים.
סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים, כאמור בסעיף 10 לעיל.