לפניי בקשה מטעם המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ועיכוב מימוש עיקול על חשבונו בבנק לאחר מסירת האזהרה.
בשולי הדברים אציין, כי קיימים מקרים בהם מוגשת בקשה לקבוע כי ההיתנגדות מוגשת במועד, ובמקרים אלו קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלה - מי מוסמך לידון בבקשה כזו וגם בבקשה לעיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים - רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט (ראה והשווה: ת"ת 19512-02-15 א.א.י - רוטשילד יזמות ונכסים 2010 בע"מ נ' גולומביק [פורסם בנבו] (08.11.2015); רע"צ 62448-03-14 עופר ל. אלומיניום בע"מ נ' סנטרתריס בע"מ [פורסם בנבו] (08.05.2014); בר"ע (ת"א) 2137/08 ג'ודה ויקטוריה נ' וו.אס.אי בע"מ [פורסם בנבו] (26.08.2009)).
...
עוד טענה המשיבה כי המבקש הגיש את התנגדותו בחלוף שלושה חודשים מהמועד האחרון להגשתה מבלי לציין בבקשתו נימוק כלשהו המסביר מדוע נבצר ממנו להגישה במועד ומטעם זה בלבד יש לדחות את בקשת הארכת המועד להגשת ההתנגדות.
מן הכלל אל הפרט:
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.
לעומתו, המשיבה טענה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה מאחר שהמבקש לא נימק מדוע יש להיעתר לבקשתו לעיכוב ההליכים ולא פירט את הנזקים שנגרמו לו בעקבותם.
אך על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש מלהשמיע התנגדותו נוכח טענותיו כי הוא זכאי להנחות נוספות ופטור עבור תקופות מסוימות ולפיכך אינו חייב למשיבה כספים בגובה הסכום הנתבע, שהינה טענת הגנה הראויה להתברר, אני מורה כי כל הליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק יעוכבו בכפוף להפקדת סכום של 7,000 ₪ בקופת בית משפט בתוך 30 יום.