בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות

לפניי בקשת המבקשים (להלן: "הנתבעים 1 ו- 2"), לעיכוב ההליכים בתובענה, בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם עם המשיב (להלן: "התובע"), בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

...

סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובהתאם לתוצאות המבחן הדו שלבי שנקבע בפסיקה ועל פי איזון האינטרסים של הצדדים, אני סבורה כי מתקיים בענייננו 'טעם מיוחד' המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים והותרת הדיון כולו בבית המשפט.

למעלה מן הצורך, יצויין כי אינני מקבלת את טענת התובע כי אין לעכב את ההליכים בשל זהותו של הבורר.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות נדחית.

עיכוב הליכים בשל תניית בוררות בית המשפט מוסמך לעכב את ההליכים בתובענה לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות הקובע כדלקמן: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.". כלומר, בהתקיים התנאים הבאים רשאי בית המשפט להעביר את הסיכסוך לבוררות: (1) קיים הסכם בוררות; (2) התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; (3) בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב; (4) המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של בוררות; (5) העדר טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות.

בהתאם לכך, יטה בית המשפט להורות על עיכוב הליכים בתובענה בהתקיים התנאים הדרושים בדין ויידרש טעם מיוחד על מנת שיחליט שלא לעכב את ההליכים בהתאם לסמכותו בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות (ראה: רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טפול בשפכי אשקלון, פ"ד נו(5) 769, 773-772 (2001)).

...

ראשית, בניגוד לטענת התובעת, אני סבור כי התובענה עוסקת בסכסוך ש"הסכם הבוררות חל עליו".

משהגעתי למסקנה, כי יש לראות בחברה כצד להסכם המייסדים ובכלל זה לתניית הבוררות ובשים לב לחשיבות בכיבוד הסכמים בכלל והסכמי בוררות בפרט, יש לראות בבקשה ככזו שהוגשה על ידי החברה והלכה למעשה מתקיים התנאי לפיו את עיכוב ההליך מבקש "בעל דין שהוא צד להסכם". מעבר לכל האמור לעיל, אני סבור כי לאור ריבוי המחלוקות בין הצדדים המנוהלות בהליכי בוררות וגישור, כפי שתואר לעיל, גם טעמים של יעילות דיוניות, תומכים במסקנה שיש להפנות להליכי בוררות גם את הסכסוך נשוא התובענה דנן.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לעכב את התובענה לאור קיומה של תניית בוררות, ממילא מתייתר מאליו הצורך לדון בבקשת המבקשת (מס' 2) להתגונן בפני התובענה בשם החברה בהתאם לסעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (הגנה נגזרת).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג ונציגי הציבור מר בועז סנדרוב ומר יוסי פריד; סע"ש 2465-01-21) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

הנשיא אדלר, שנימנה על דעת הרוב, ציין בחוות דעתו כי "מחלוקת זו דורשת הכרעה עובדתית אשר ראוי שתקבע על ידי בית הדין". השופט רבינוביץ, אשר גם הוא נימנה על דעת הרוב קבע בחוות דעתו כי "את מרבית התביעה ניתן היה להעביר לבוררות, מפני שרכיביה אינם נוגעים למשפט העבודה המגן. אף ארחיק לכת ואומר, כי גם את המחלוקת לגבי מספר ימי החופשה שנוצלו ניתן היה להעביר לבוררות... המחלוקת לגבי גובה השכר, יש לה השלכות לגבי גובה פצויי הפיטורים וגובה דמי החופשה המחושבים בהתאם לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן : חוק פצויי פיטורים) וחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951 (להלן : חוק חופשה שנתית) והתקנות שהותקנו על פיהם, ואלה נושאים השייכים למשפט העבודה המגן, שאין להתנות עליהם, ולכן גם לא ניתן להעבירם לבוררות." השופט צור אכן נתן בהכרעתו ביטוי לאופייה העובדתי של המחלוקת כשיקול המאפשר העברתה לבוררות (ראו סעיפים 4-6), לרבות בקשר לגובה השכר שכן "עניין גובה השכר נתון להסכמת הצדדים ומחלוקת באשר לשיעורו הנה מחלוקת בעלת אופי עובדתי שאין כל מניעה לבררה בבוררות", ואולם דעתו נותרה באותו ענין במיעוט.

...

טענה גורפת זו אין בידי לקבל, וזאת ממספר טעמים: ראשית, שאלת השלכתה של מחלוקת עובדתית על מסירת סכסוך לבוררות נידונה, בין היתר, בע"ע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניון בע"מ נ' עראקי (14.9.2009)(להלן: עניין יהלומי מסיקה)) .

מטעמים אלה אין בידי לקבל את טענתה הגורפת של החברה לפיה אופיה העובדתי של המחלוקת בנוגע להיקף העבודה בפועל, כשלעצמו, מחייב העברת העניין לבוררות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור המופנית כנגד החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, נדחית.

לפני בקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5(א) לחוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן: "החוק").

סעיף 5(א) לחוק , קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". סעיף קטן (ג) לאותו חוק קובע כי "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". המונח "טעם מיוחד" קובע אמת מידה בעלת "רקמה פתוחה" שבית המשפט נידרש ליצוק בה תוכן בהתאם לערכים ולאינטרסים המונחים בבסיסה.

...

אשר לטענת הנתבעים בדבר חוסר סמכות מקומית, סבורני כי דין הטענה להדחות הואיל וכתובתה של הנתבעת מס' 1 הינה במושב עין יעקב שבמחוז חיפה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק.

בהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018, ולאחר ששקלתי בדבר, ונוכח התנהלות הצדדים אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בסך 3,500 ₪, אשר תשולמנה תוך 30 יום מהיום.

המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות) לאור סעיף הבוררות וג' היתנגד לכך וטען שהמבקשים לא יכולים לטעון לבטלות ההסכם מכוח היותו חוזה למראית עין ובאותה העת לטעון שסעיף הבוררות תקף.

לטענתם, תניית הבוררות עומדת בפני עצמה אף אם ההסכם בטל, מאחר שכוונת הצדדים היתה לידון בכל הסיכסוך בבוררות ובכל מקרה ניתן לבודד את סעיף הבוררות ולבטל רק את יתר תנאי ההסכם בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ד – 1973 (להלן: חוק החוזים).

...

משהמבקשים אשר בפיהם טענות חמורות כנגד תוקף ההסכם מודים ומסכימים שבכל הנוגע לתניית הבוררות הרי שיש לה תוקף מלא, אין לאפשר למשיב להתחמק מבירור המחלוקת בבוררות.

סיכומו של דבר: ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהתביעה לאכיפת ההסכם בלבד, ללא רכיב התביעה להחזר ההלוואות, תידון בבוררות וביחס אליה ניתן צו לעיכוב הליכים.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.