בקשה לעיכוב הליכים אזרחיים עד לסיום הליך פלילי מקביל

כן נטען, כי קיום שני ההליכים במקביל עלול להביא לידי הכרעות סותרות.

טעמו של כלל זה הוסבר ברע"א 854/97 לופטין יצחק נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (30.4.97) כך: "אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום העירעור בערכאה האחרונה". מכאן, כי על המבקש להורות על עיכוב תובענה אזרחית מחמת הליך פלילי להצביע על נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל לפיו הליך פלילי אינו מעכב תובענה אזרחית.

...

ביום 11.12.21 נתן בית הדין האזורי מספר החלטות דיוניות, כשבנוגע לעיכוב ההליכים הוחלט כך: "הבקשה לעיכוב ההליכים עד לבירור הקובלנה הפלילית נדחית. ע"פ פסיקת בימ"ש העליון ובית הדין הארצי לעבודה אין מקום לעכב קידומו של תיק רק בשל קיומם של הליכים פליליים". כנגד החלטה זו מלינים המבקשים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטה, בבקשה ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש תגובת הצד שכנגד.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור, נדחית.

בתגובה הוגשה בקשת הנתבעות 1 ו-3 להבהרה, במסגרתה הודיעו הנתבעות כי בכפוף לכך שהוסרה המניעה להידברותן עם העובדים הרלוואנטיים, אשר חלקם קיבלו מכתבי יידוע וחלקם צפויים לכאורה לשמש כעדי תביעה בהליך הפלילי, לא תהא עוד מניעה לסיום עיכוב ההליכים.

כל זאת מקום בו לטענת רשות התחרות התברר לנציגיה כי לנוכח הגשת כתב האישום ועת כי גורמים מטעם הצדדים להליך האזרחי, לרבות התובעת, צפויים להעיד מטעם התביעה בהליך הפלילי, קיים חשש ממשי לשיבוש ההליך הפלילי, אם יימשך ניהול ההליך האזרחי במקביל אליו, וכי בהגשת כתבי הטענות בהליך האזרחי ולאחר מכן במסגרת הליכי העיון והגילוי של המסמכים יהא כדי להוסיף לחשש בשיבוש ההליך הפלילי.

במסגרת רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשירים בע"מ (פורסם; 30.4.1997) קבע כב' בית המשפט העליון את ההלכה המנחה על פיה אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי.

...

אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט ליום 15.7.2021 שעה 12:00.

הסוגיה היחידה, והבלעדית בה עוסקת החלטתי זו הינה שאלת קיומה של הצדקה בהותרת ההחלטה בדבר עיכוב ההליך האזרחי על כנה.

המזכירות תתבקש לעדכן את היומן ולהמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

לדברי הנתבעים, לאור העובדה כי הפרשה אשר עמדה בלב הפרסומים מושא התובענה בתיק זה נימצאת כעת "במקביל בבירור בהליך פלילי, ולאור הקשר ההדוק הקיים בין המסכת העובדתית בהליך האזרחי דנא ובהליך הפלילי", מוצאים הם ליידע את בית המשפט בדבר הגשת כתב האישום על מנת שיתן הוראות ביחס להמשך ניהול ההליך בתיק זה (ר' בהרחבה סעיפים 1–7 לבקשה).

עוד נטען כי הבקשה לעיכוב הוגשה בעניינינו על ידי הנתבעים שאינם חלק מההליך הפלילי, וההלכות הקיימות מתייחסות בדרך כלל לבקשת עדים או לבקשת בעל דין החושש כי ההליך האזרחי יפגע בהליך הפלילי (ר' בהרחבה סעיפים 4–12).

בשים לב למועד הקבוע לשמיעת ההוכחות (8.3.21 - יום ב' הקרוב) ועל מנת שיהא בידי הצדדים להערך לדיון כנדרש, לא מצאתי להמתין עוד לקבלת עמדת היועמ"ש. המסגרת המשפטית על קצה המזלג ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים (פורסם בנבו, 30.4.97), נפסק בין היתר כי: אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי.

...

המסקנה הנגזרת מכך היא כי לבעל דין בהליך אזרחי – בענייננו התובע – לא תעמוד זכות השתיקה בחקירתו הנגדית בתיק זה (ר' סעיף 161 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982) אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות.

לא שוכנעתי מטיעוני הנתבעים, על רקע מהות התובענה בתיק זה, כי זכותם (או זכות התובע, שמעוניין בקיום הדיון) תיפגע ככל שלא יעוכב ההליך האזרחי, או כי יגרם להם עיוות דין.

אשר על כן, בהינתן האמור – ולאחר שהובא לידיעתי דבר הגשת כתב האישום – הנני מורה כי ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק ליום 8.3.21 , תתקיים במועדה וכמתוכנן.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים וליועמ"ש באמצעות פמת"א (פלילי) בהקדם + אישור טלפוני.

בנסיבות שתוארו, כאשר ההליך בבית משפט לנוער תלוי ועומד, יש להעדיף את תקינות ההליכים הפליליים , גם במחיר עיכוב ההליכים האזרחיים, עד לסיום ההליך הפלילי בפסק דין חלוט.

האנטרס הצבורי של תקינות ואי פגיעה בהליך הפלילי המתנהל במקביל, הוא העומד בבסיס בקשת הפרקליטות.

בבקשה מציינת הפרקליטות את השיקולים כנגד גילוי תיק חקירה בשלב זה, כאשר התיק בהליך הפלילי בשלבי סיום, וקיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, כאשר חומר חקירה יחשף לעיני צד ג' 2 , הטוען כי לא היה מעורב בארוע מושא התיק, ותתכן השפעה פסולה על עדים ותאום עדויות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על ביטול הצו שניתן ביום 11.10.20.

מאחר וצד ג' 2 ביקש השלמת טיעוניו במסגרת תשובתו לתגובת המודיעה לבקשתו לדחיית התביעה כנגד על הסף, לאחר המצאת חומר החקירה, ולאור החלטתי הנוכחית, ישלים צד ג' תשובתו עד ליום 1.12.20.

נקבע ברע"א 854/97 יצחק לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ [30.4.1997] כי אין הכרח לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום הליך פלילי מקביל שכן "הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו ענין... קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום העירעור בערכאה האחרונה." בהמשך, נקבע ע"י בית המשפט העליון, בע"א 2173/05, רע"א 2354/05, היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assintance Ltd.

בע"ש (מחוזי נצרת) 1232/97 אבו שאהין אלהאם נ' מדינת ישראל – מנהל מס ערך מוסף, פ"מ תשנח(2) 385 [1998], בעמ' 391-399 נקבע כי: "אין ספק כי מבחינת יעילות הדיון, רצוי כי בתי-המשפט, בערכאות השונות, לא ישמעו פעמיים עדויות באותה פרשה. לשם כך, בין היתר, חוקקו סעיפים 42(א) עד 42(ה) לפקודת הראיות, המאפשרים לקבל פסק-דין פלילי כראיה במשפט אזרחי. בעניינינו, אם יינתן פסק-דין מרשיע בהליך הפלילי ייחסך הצורך לשמוע בבית-משפט זה חלק מהעדים וזמנם של בית-המשפט והצדדים ייחסך. אגב, במקרים לא מעטים, בהם הצדדים המתינו לתוצאות הדיון הפלילי, ההרשעה לא הביאה לחיסול המחלוקות האזרחיות-כספיות. פסק-דין מזכה בודאי שלא יביא לחיסכון כלשהוא בזמן ויחייב לחזור ולשמוע את העדים גם בהליך האזרחי. אין סיכוי רב שאם המערערת תזוכה בהליך הפלילי, יבטל המשיב את השומה... קיומם של הליך אזרחי ופלילי במקביל באותו נושא אינו עניין נדיר. כימעט כל עוולה בנזיקין עשויה להסתיר מאחוריה עבירה פלילית. האם תמיד נדחה הדיון בעוולה האזרחית מפני ההליך הפלילי? לאו דוקא... הכלל הוא, אם כן, כי משפטים צריכים להימשך... מכל האמור לעיל הנני דוחה את בקשת בא-כוח המערערת וקובע כי ההליך האזרחי לא יעוכב אלא ייקבע לאלתר לשמיעה לגופו של עניין." בעניינינו, נשמעו עדי התובעת: הנהג ברכבה; נהג של רכב נוסף שעמד בצומת; ושני נציגי משטרת ישראל – בוחן תאונות דרכים וסיירת תנועה.

...

כב' הנשיא גרוניס (כתוארו אז), קבע בפסקה 6 לפסק הדין: "דומה, שבהשפעה האפשרית של תוצאות ההליך הפלילי על ההליך האזרחי שבין BGA לגרוסמן לא היה די על מנת להוביל לעיכובו של ההליך. עם זאת, לנימוק הנזכר מצטרף נתון נוסף, אשר בפועלם יחדיו יש כדי להטות את הכף לטובת עיכובם של ההליכים. כוונתי היא לפער בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע אליו נחשף בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי. מבקשת העיכוב עולה, כי במסגרת ההליך הפלילי מוצגות ראיות רבות אשר אינן עומדות לרשותם של הנתבעים בהליכים האזרחיים שננקטים על ידי BGA, וביניהם גרוסמן. כן נחקרים עדים שונים, לרבות עדים המגיעים לצורך כך מחוץ לישראל. זאת ועוד, לטענת היועץ מציגה BGA בפני הערכאות הדנות בהליכים האזרחיים תמונה עובדתית חסרה ובלתי מדויקת. יוצא אם כן, כי הערכאה אשר דנה בהליך הפלילי נחשפת למידע רב אשר אינו עומד בפני בתי המשפט הדנים בהליכים האזרחיים. מאחר שמידע זה אינו מצוי בידיהם של הנתבעים, וברי כי אף אין ביכולתם להשיגו במלואו, הרי שממילא אין באפשרותם להציגו במסגרת ההליך בעניינם. על רקע פער המידע האמור, מתעורר חשש כי עלול להיגרם עיוות דין לנתבעים בגדר ההליכים האזרחיים, וביניהם גרוסמן. חשש זה הוא אשר הובילני למסקנה כי ככלל, אכן ראוי לעכב את ההליכים האזרחיים עד להכרעה בהליך הפלילי...." במקרה שלפניי, הנתבעים אינם מבקשים את עיכוב ההליך, אלא את קידומו, ולכן אין ענייננו בסיכון כי יגרם עיוות דין לנתבעים במידה וההכרעה בשאלת האחריות תינתן כבר כעת.

בע"ש (מחוזי נצרת) 1232/97 אבו שאהין אלהאם נ' מדינת ישראל – מנהל מס ערך מוסף, פ"מ תשנח(2) 385 [1998], בעמ' 391-399 נקבע כי: "אין ספק כי מבחינת יעילות הדיון, רצוי כי בתי-המשפט, בערכאות השונות, לא ישמעו פעמיים עדויות באותה פרשה. לשם כך, בין היתר, חוקקו סעיפים 42(א) עד 42(ה) לפקודת הראיות, המאפשרים לקבל פסק-דין פלילי כראיה במשפט אזרחי. בענייננו, אם יינתן פסק-דין מרשיע בהליך הפלילי ייחסך הצורך לשמוע בבית-משפט זה חלק מהעדים וזמנם של בית-המשפט והצדדים ייחסך. אגב, במקרים לא מעטים, בהם הצדדים המתינו לתוצאות הדיון הפלילי, ההרשעה לא הביאה לחיסול המחלוקות האזרחיות-כספיות. פסק-דין מזכה בוודאי שלא יביא לחסכון כלשהו בזמן ויחייב לחזור ולשמוע את העדים גם בהליך האזרחי. אין סיכוי רב שאם המערערת תזוכה בהליך הפלילי, יבטל המשיב את השומה... קיומם של הליך אזרחי ופלילי במקביל באותו נושא אינו עניין נדיר. כמעט כל עוולה בנזיקין עשויה להסתיר מאחוריה עבירה פלילית. האם תמיד נדחה הדיון בעוולה האזרחית מפני ההליך הפלילי? לאו דווקא... הכלל הוא, אם כן, כי משפטים צריכים להימשך... מכל האמור לעיל הנני דוחה את בקשת בא-כוח המערערת וקובע כי ההליך האזרחי לא יעוכב אלא ייקבע לאלתר לשמיעה לגופו של עניין." בענייננו, נשמעו עדי התובעת: הנהג ברכבה; נהג של רכב נוסף שעמד בצומת; ושני נציגי משטרת ישראל – בוחן תאונות דרכים וסיירת תנועה.

סוף דבר בנסיבות המקרה דנן ועל פי ההלכה הפסוקה, מצאתי כי אין מקום לעכב את ההכרעה בשאלת האחריות בתיק דנן.