לטענת המבקש, מקור החוב למשיב נשוא התיק הוא פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגדו, אשר לא בוטל בשל אי הפקדת עירבון בעקבות הגשת בקשה לביטול פסק הדין.
נטען כי המשיב הגיש בקשה לחדלות פרעון כנגד המבקש, מבלי שניתנה לאחרון היזדמנות להסדיר את החוב ו/או להגיע לפשרה בעיניין החוב.
נטען כי המשיב ניכנס לקשיים כלכליים ונימצא הוא ובני ביתו תחת סכנה בפני קריסה כלכלית טוטלית, בשל כך שהמבקש ובת זוגו אינם מחזירים למשיב את הכספים המגיעים לו.
המשיב הבהיר כי ביח לבת זוגו של המבקש מיתנהל הליך ערעור בבית המשפט המחוזי המחוזי על פסק דין של בית המשפט השלום בעכו, אשר פטר את בת זוגו של המבקש מהתחייבותה האישית כלפי המשיב והטיל עליה חלק קטן מהחוב שנוצר, הליך אשר ממתין להכרעת כב' בית המשפט המחוזי.
הסמכות להשהות הליך מהוה סמכות רחבה יותר שכן היא נתונה לשיקול-דעתו הבלעדי של רשם ההוצאה לפועל, בזו הלשון: "(א) ביקש החייב להשהות הליך או להמנע ממנו, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות כמבוקש בתנאי שהחייב המציא ערובה להנחת דעתו; אולם רשאי הוא לפטור את החייב ממתן ערובה, אם ראה הצדקה לכך לשם מניעת עוות דין; (ב) מנהל לישכת ההוצאה לפועל לא ישהה הליך ולא יימנע ממנו אלא לפי החלטה של רשם ההוצאה לפועל".
הוראה נוספת ורלוונטית לעניין השהיית הליכים מצויה בסעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל, אשר קובע כי "נוכח רשם ההוצאה לפועל, לאחר שבירר את יכולתו של החייב לקיים את פסק הדין במעמד חקירת יכולת, בירור או הבאה, כי אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל נגד החייב וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי חידלות פרעון לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי כדי להביא תועלת, ימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכים כאמור; הרשם רשאי להורות על השהיית הליכי הוצאה לפועל, כולם או חלקם, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית המשפט או לממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי לשם פתיחת הליכי חידלות פרעון כאמור".
בצד ההוראות הנ"ל, קיימות הוראות נוספות אשר מסמיכות רשם ההוצאה לפועל לעכב ו/או להשהות הליכים כגון סעיף 19, סעיף 20טז(ב), סעיף 27, סעיף 28, סעיף 40, סעיף 57, סעיף 65, סעיף 69ב., סעיף 70(ה), סעיף 74ג., סעיף 74יא., סעיף 80(ג), וסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל.
...
יוצא אפוא, כי חוק ההוצאה לפועל מגדיר במפורש את המקרים בהם ניתן להורות על עיכוב או השהית הליכים (ואף על ביטולו של הליך ולו באופן זמני), ועל רשם ההוצאה לפועל לפעול בהתאם לאותן הוראות, כאשר במקרים מסוימים חייב הוא לעכב או להשהות הליכים ובמקרים אחרים הדבר נתון לשיקול דעתו.
סוף דבר:
לאור האמור, שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל ואני דוחה את בקשת הרשות לערעור.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך שך 4,000 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.
