במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמות, כאמור להלן:
"לאחר ששמענו הערות בית המשפט, הגענו להסכמות ולפיהן הבקשה תדחה, יינתן עיכוב ביצוע עד ליום 10/01/24 בכפוף לכך שיופקד סכום נוסף של 5,000 ₪ עד ליום 15/12/23 בקופת בית המשפט. סכום זה ביחד עם סכום ההפקדה שכבר הופקד על סך 5,000 ₪ ובסה"כ 10,000 ₪, ישמש כערובה להבטחת ביצוע הצוו ע"י המבקש וככל שהמבקש לא יבצע את ההריסה עד ליום 10/01/2024, יחולט הסכום. ככל שלא יופקד הסכום הנוסף עד ליום 15/12/23, המשיבה רשאית לבצע את הצוו באופן מיידי ובתוך 90 ימים. ככל והסכום יופקד אך לא יבוצע הצוו, תהיה רשאית המשיבה לבצע את הצוו וזאת תוך 90 ימים החל מיום 11/01/2024."
במעמד הדיון, נתתי להסכמות הצדדים תוקף של החלטה.
...
זאת ועוד, הותרת הגדר על כנה, משבשת שגרת חיי תושבי השכונה בבחינת "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", משבשת עבודת כוחות ההצלה וכוחות הביטחון אשר אמונים לטפל באירועים דחופים ומעבירה מסר שגוי לעבריינים, לעבריינים בפוטנציה ולציבור בכללותו, שניתן לקחת את החוק לידיים "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". התוצאה המעשית של קבלת הבקשה הינה הפיכת בית המשפט לשותף לדבר עבירה ולזאת אין לתת יד.
לאור כל האמור, ולנוכח העובדה כי ההסכמות ניתנו לאחר משא ומתן בין הצדדים במעמד המבקש ובא כוחו, משלא הוכח כי נפל פגם בהסכמה החוזית בין הצדדים, משההסכמות סיימו את כל המחלוקת בין הצדדים, ומשלא השתנו הנסיבות עד כדי איון מטרת ההסדר הדיוני ויריעת המחלוקת לא השתנתה.
אשר על כן, אני קובעת כי ההסדר הדיוני עומד על כנו והוא מחייב את הצדדים.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, משקיים הסכם דיוני בין הצדדים, שקיבל תוקף של החלטה שסיימה את ההליך, ולא הוצג כל נימוק המצדיק דיון מחדש הרי שדין הבקשה להידחות וההסדר הדיוני נותר על כנו.
