היתנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים":
"בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם ניקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהנתן האמור ובהנתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה."
בעירעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה.
בהקשרו של מהלך תמוה זה, אמר בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים, עימהם אני מסכים לחלוטין:
"אם בידי בעל הדין טעמים טובים שילמדו את הערכאה הדיונית על כי לא היה מקום לתת את פסק הדין במעמד צד אחד באין הגנה ויש לבטלו מחובת הצדק, או שמא בידו לשכנע כי תקלות שאינן מהותיות דיין מצדיקות את ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, פתוחה לפניו הדרך להגשת בקשת ביטול. לעומת זאת, אם אין בידי בעל הדין טעמים טובים שכאלה, הרי שקשה עד מאד לזהות כיצד יעלה בידו לשכנע את ערכאת העירעור להתערב בפסק הדין: והרי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בבואה ליתן פסק דין באין הגנה ממוקד ביותר [...]. בידי בית המשפט הדן לתת את פסק דינו על יסוד התביעה לבדה, או לידרוש במקרים המתאימים "הוכחה מספקת" של התביעה [.
...
התנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים":
"בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם נקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהינתן האמור ובהינתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה."
בערעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה.
לזאת אוסיף, כי גם אני סבור שסיכויי הערעור שהמבקש הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי הינם קלושים עד כדי אפסיים.
הבקשה נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהמבקש הניח על שולחני.
בשל נקיטת הליך זה, ישלם המבקש לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום הכולל של ההוצאות – 20,000 ש"ח – ייגבה מדמי העירבון שהופקד במסגרת ההליך הנוכחי.
