ביום 11.05.20 הגישה המערערת לועדה בקשה לעיכוב ביצוע התשלום הכספי בגין ערר 54/19 בציינה כי קיבלה הודעה מרשות האכיפה והגבייה שההחלטה הוגשה לגבייה זאת על אף שההליך בעיניינו תלוי ועומד (נספח 14 לכתב התשובה).
לטענת המערערת קביעתה של הועדה על גובה הסכום שהועבר להפקדה לא התבססה על ראיות שהוצגו בפניה, וכי הועדה שגתה שקבעה כי "על המערערת היה לעקוב אחר הפקדת המחאה, במקום בו החברה הנו גוף שאינו מוחשי, שכן אנשים הם אלה שממלאים בה תפקידים וכי תפקידו של העובד עוה"ד בוטבול, שקבל את התשלום להפקדה לקרן הפנסיה שלו, היה "לדאוג לנושא זה". עוד נטען כי הסתמכות על משרד רואי חשבון מוכר וידוע, בכוחה לבסס הגנה, שכן ההסתמכות הייתה על חוות דעת מקצועית, שלפיה הופרש הסכום הנכון עבור עו"ד בוטבול.
עוד טען המשיב כי תמוה שעו"ד עטרי מציין שאינו בקיא בדיני עבודה, אולם מציין כי עובדו בקיא בזכויות אשר מגיעות לו. כמו כן, נטען שהמערערת לא הבהירה האם סכומי הנכוי הועברו לעובד ומתי, וצוין כי המסמך אשר צורף לבקשה לא אושר על ידי בודק שכר מוסמך.
נציין כי טענות אלה באשר לגובה העיצום מול הסכום החסר בהעברה, נטענו פעמים רבות ונדחו על ידי בתי הדין לעבודה, כך למשל בפסקי הדין של חברי כב' הנשיא, הש' צבי פרנקל, על"ח 41707-11-21 טרבלסי נ' מדינת ישראל, וכך גם על"ח (חי') 62024-10-21 מדינת ישראל נ' ע.מ לברזל בע"מ של כב' הש' דניה דרורי.
...
לעניין המסמכים שעמדו לנגד עייני הוועדה, אני מקבל את עמדת המשיב, לפיה בעת קבלת החלטת הוועדה, לא נגלו לעייניה כל המסמכים שהוגשו בהליך זה. אני מקבל גם את עמדת המשיב לפיה אף במסמכים שהוגשו ולא עמדו לנגד עייני הוועדה אין כדי לתקן לחלוטין את ההפרה (לא כל הסכום שנוכה – 345 ₪, הועבר לקופת הגמל).
לא היה אפוא טעם וצורך במסמכים הנוספים, שלא היה בהם כדי לשנות את המסקנה אליה הגיעה הוועדה.
סוף דבר
לאור כל האמור, משלא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה, הערעור על החלטת הוועדה נדחה בזאת.
